פרשת שמיני תשפ"ג, מוצאי פסח.
בפרשתנו נמצא משהו מעניין, משה רבינו ניחם את אהרן אחיו על מות שני בניו, ואמר לו: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד". מפרש רש"י: אמר משה: "אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". התגובה של אהרן כתובה מיד בהמשך: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן". כלומר אהרן קיבל את הניחומים. אחר כך מסופר שאהרן לא אכל את בשר החטאת, בנימוק: "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה", כלומר: מצב של אבלות אינו מתאים לאכילת קדשים, שצריכים להאכל בכבוד מלכים (זבחים כח/א: 'למשחה'). משה הסכים עם ההתנצלות "וַיִּיטַב בְּעֵינָיו". זה לא ברור, מה פתאום אהרן אָבֵל, אחר שהוא כבר קיבל תנחומים? התשובה היא שתנחומים מדברים אל השכל, והאבלות קשורה גם אל הרגש.
בהפטרה של ראש השנה (שמואל א/א) ישנו סיפור שנושא אופי זהה. אלקנה מביא את נשותיו למשכן שילה, לחנה אין ילדים, היא עצובה ואינה אוכלת מקרבן השלמים, לא בגלל שלא היה לה תאבון, אלא בגלל שבעיצבון לא אוכלים קדשים. אלקנה ניחם אותה, הבטיח לה שהוא טוב לה מעשרה בנים, היא השתכנעה שזה אכן כך, מחתה את דמעותיה והסכימה לאכול. אחר כך היא נעמדה בפינה להתפלל, והמקרא מדגיש שהיא הייתה 'מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה". זה פלא, היא התנחמה, והנה מתעורר הצער מחדש. התשובה גם כאן דומה, את הנחמה קיבל השכל, והצער מציק לרגש.
בשתי הדוגמאות המבוארות כאן, ישנו פתרון חלקי, שאינו מסלק את הבעיה, אך מצליח להזיז אותה קצת, וכשהלב פתוח אפשר לפרוץ את מחסום הרגש, ולהתחיל דף חדש, לנסות מסלול אחר, ולהקשיב להצעה מעניינת. את הפתרון הזה מציע שלמה המלך ואומר: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ, יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ, וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד" (משלי יא/ו-ז). בשתי הדוגמאות שלנו כאן, לא ניתן היה לבצע את ההצעה הזו, אצל חנה זה פשוט, מדוע להציע לה פתרון סינטטי? והיא תיגש להתפלל מכל הלב? אמנם אצל חנה כתוב שהיא התפללה "אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה", אך חז"ל מבארים שהיא לא שתתה (כתובות סה/א). על כן התפילה הזו הביאה את שמואל הנביא, ואילו כוס יין היה מביא לה כסא נוח בצל העצים. כמו כן אצל הכהנים, הלא בעקבות האסון המסופר כאן, נאסר עליהם לשתות יין, זאת אומרת שבית המקדש אינו מקום לקיצורי דרך.
כשאנו כאן רגע קט אחר חג הפסח, ברוך ה' צרכנו בו יין רב, צריך להדגיש שיין לא נועד לסלק צער, אלא גם לזה הוא טוב, אך כשמצב הרוח הוא שפיר, היין מדגיש את הצדדים החיוביים של החיים. זה אמור להתחיל מיד עם פתיחת הבקבוק, קובעים שזה נעשה לכבוד שבת קודש, וכשלוגמים יין משובח, עושים את זה לא בגלל שזה טעים, ולא לכבוד הבטן והגרון, אלא 'לכבוד שבת קודש', כנאמר: "וקראת לשבת עונג" (ישעיהו נח/יג). חיש מהר נגלה, שהשבת תשמח לשתף פעולה, ולהעניק לנו את האוירה האופיינית לשומרי השבת.
השבוע איני מציע דברים מעניינים, למרות שראיתי כאלה בפסח, אבל ברור לי שיש לכם כמה בקבוקים מותחלים, ואין מה להשאיר אותם בקיץ יותר מידי הרבה זמן, צריך לסיים את מה שיש, ואחר כך לחשוב על יינות שמתאימים לקיץ.
לחיים, קיץ בריא ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
