פרשת בהעלותך תשפ"ב, הריטאג', יקב יפו

'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'? בפסוק הקודם ה' מנמק: "בכל ביתי נאמן הוא". כלומר: עצם העובדה שאני סומך עליו, זו סיבה לא לחשוב עליו שום דבר רע, למרות כל סוג של ביקורת אפשרית, שתראה מוצדקת בעיניכם, אתם מבוגרים ממנו, אתם יודעים שהיו עוד נביאים בהיסטוריה, והם לא פרשו מביתם, ואת, מרים גידלת אותו ושמרת עליו כשהיה תינוק, הכל נכון, ואתם יודעים עוד אלף דברים משכנעים. אבל אם ה' סומך עליו, אתם צריכים לעצום עיניים ולומר 'אמן' על כל מה שהוא עושה ואומר.

זה ברור ופשוט, מכאן אני המשכתי עוד צעד ברשותכם. איני אוהב להתווכח עם אנשים על יין וטעמיו, כי מאז שאני ילד, אני זוכר את הפתגם: "על טעם וריח אין מה להתווכח", ומאז שאני מתעסק ביין, פוגש ייננים וסוחרי יין, נמצא בתחרויות ותערוכות וכד' ואני מגלה שהחוק הזה הוא מדהים, מגוון הטעמים האנושי הוא רחב ומפתיע, וזה מה שיפה בבני האדם, במפורש אומרים חז"ל: "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות (ברכות נח/א). הדעות לא רק שונות, אלא לפעמים קיצוניות בשוני שלהם, הכל טוב ויפה.

אבל פעם אחת איזשהו איש שאני מעריך כחכם וידען, העלה לי קצת את חמתי, הוא דיבר נגד ה'פולחן' שעושים סביב היין, ובז ב'ידענות', שחוץ ממיץ ענבים בעשרה שקלים לבקבוק, הכל הבל הבלים! הצד השווה שבכל היינות הוא שזה מר, מגעיל, ולהכניס כוהל לגוף זה כמו להכניס רעל לגוף. כאמור לא התווכחתי, רק שאלתי אותו אם הוא מוכן לטעום משהו טוב, עדין, אציל ויוקרתי, שוודאי ישנה את דעתו, הוא השיב בביטחון עוצמתי "חס ושלום". לכאורה שיערב לו, ובכל אופן נאלצתי לא להישאר אדיש, ושאלתי רק "למה לקרבנות לא ציווה ה' לשפוך מיץ ענבים או מיץ תפוזים"?

אילו הייתי זוכר את מאמר הפתיחה שכאן, הייתי יכול להיות יותר אגרסיבי, ולהתפלא באיזו רשות הוא מעז להביע דעה שלילית, על מסורת של אלפי שנים, מיליארדי אנשים, ורבבות מומחים. הוויכוח בין כולם הוא מה יותר טעים ומה פחות, אבל לא מצאתי איש השולל את הרעיון הזה שנקרא 'יין'. גם בתנ"ך ובחז"ל מוזכר היין פעמים רבות, ותמיד לטובה, הביקורת היא רק על המפריזים בזאת. אילו היה אומר: 'איני יודע', החרשתי, אנשים עם פחות גאווה אומרים: "לא היה לי זמן וראש להתפנות לנושאים אלה". אבל למחוק? כל מה שלא מובן לך זה שטויות? לא אמרתי לו את זה אז, ואני מתקן את זה כאן ועכשיו. אבל עקיצה קטנה בכל אופן תרמתי, וביקשתי ממנו לשבת לידו בגן עדן, כשיחלקו שם את היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (ברכות לד/ב), אתה הרי לא תרצה לקחת, אולי גם הממונים לא ירצו לתת לך, ממילא יהיו לי שתי מנות.

כזה יין משובח אין לי להציע, לא טעמתי מעודי, ואין לי אפילו השגה בדמיון, במה דברים אמורים. אבל יין בר השגה משובח יכול אני להציע.

שבוע שעבר התקיים במלון יד השמונה 'פסטיבל הרי יהודה', בו הכריזו על האיזור כאפְּלַסְיוֹן דהיינו איזור גאוגרפי מסויים שבו מגדלים ומייצרים יין, ורק יקבים שעומדים בתנאי האיזור נכללים תחת מטריית האפלסיון הספציפי הזה (רעיון מוכר ברחבי העולם).

כ35 יקבים השתתפו בפסטיבל והציעו לטעום מיינותיהם.

אחד היינות שתפס את חִיכִּי שייך ל'יקב יפו' שנמצא במושב נווה מיכאל שבעמק האלה. יין הדגל שלהם נקרא הריטאז' דהיינו מורשת.

היין מורכב משיראז, קברנה סובניון ופטיט ורדו. הענבים נבחרו בקפידה מחלקות הכרמים המובחרות והתיישנו כ-24 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

יין עם צבע כהה ובוגר, גם בריח מרגישים בגרות ועשייה טובה מתובלת עם תבלינים, בטעם פירות שחורים בשלים, יין אלגנטי וקטיפתי.

אלכוהול: 14%. המחיר: 175₪. כשרות: רבנות מקומית, O.K ובד"צ בית יוסף.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב