פרשת חיי שרה תשפ"א, פורט בלנק 1990, יקב רמת הגולן
פרשת השבוע מתעסקת בשידוך של יצחק ורבקה, כמובן שזה נושא מתאים ליין, אבל למרבית הפלא יש בפרשת השבוע עוד נושא שמתאים ליין, פטירת שרה אמנו, כפי שאומרים חז"ל שבבית האבל יש לשתות הרבה יין (כתובות ח/ב). הסיבה לכך היא בגלל שהיין מסיר מחסומים (יומא עה/א). כלומר: היין מלווה גם את השמחה וגם את העצבון. עם תובנה זו נצא לדרך.
התורה מספרת שאברהם אבינו ערך לשרה 'הספד'. בגמרא כתוב שהחולם על הספד, זה אומר שבשמים חסו עליו ופדו אותו מקטרוגים, מחסומים, מניעות והפרעות (ברכות נז/א). אם גזירת הכתוב היא, נקבל, אבל אם יש בזאת איזשהו הגיון, משתוקקים אנו להבין אותו.
שלמה המלך ממליץ: "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה" (קהלת ז/ב). גם על דברים אלה ניצבת אותה שאלה: "אם גזירת הכתוב היא, נקבל, אבל אם יש בזה איזשהו הגיון, משתוקקים אנו להבין אותו". מסתבר שכאן אנו לא צריכים להתאמץ, שלמה המלך עשה זאת עבורנו, והוא עצמו מנמק מדוע טוב בית האבל: "בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם", האם זה משכנע? יתכן שעדיין לא, על כן המשיך שלמה ואמר: "וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" (קהלת ז/ב).
הבה נציג את הפסוק באופן ויזואלי. במקום אחד יש שמחת חתן וכלה, ובמקום אחר יושבים אבלים, בשני המקומות יש יין, ושלמה המלך ממליץ ללכת אל האבלים, כי שם החי יתן אל ליבו, האם היין עושה את זה לבדו? מסתבר שהספדן נחלץ לעזרתו. המסקנות עושות את זה, אז מה תפקיד היין? התשובה מפתיעה; היין מעניק לנו כח לחשב מסלול מחדש.
נמחיש מתחום העסקים, בנושא שנקרא: "לא מניחים כסף טוב על כסף רע".
בן ירש מאביו מפעל משפחתי ותיק, בן כמה דורות, שמייצר תריסים של פעם. המפעל כבר אינו רווחי, לבן השמרן אין אומץ להפוך את המפעל למשהו עדכני, פיצה, מסעדה וכדומה, אלא השקיע הרבה כסף במכונות חדישות, ובגילוף נאה, ההשקעה לא הוכיחה את עצמה, יש לו אפשרות לקנות מכונה גדולה ומשוכללת, המכונה יקרה, ואין לו כסף עבורה, על כן הוא מחפש שותף, שישקיע 50% במכונה, ויהיה זכאי בחצי מהרווחים של כל בית החרושת, מבלי שהשקיע בוותק, במוניטין ובשאר הכלים שיש בבית החרושת. איש לא הסכים להצטרף אליו לשותפות, הסיבה פשוטה: זה לא עסק רווחי. אז מדוע הבן בעצמו מתאמץ לחפש מימון והלוואות? הרי גם הוא אינו טיפש. התשובה היא: כי הוא כבר השקיע בזה כסף. סנטימנטים, אמוציות. השכל יאמר לו: "זרוק את כל בית החרושת העתיק הזה, ובכסף של המכונה, תפתח כאן מסעדה, ותרוויח יותר, אבל הרגש מרתק ומעגן אותו למקום. אם יבוא אליו ידיד ויסביר לו את הכתוב כאן, הוא יצטרך להביא איתו בקבוק יין, עד סוף הכוס השניה, שלא יזכיר לו שום דבר בנושא, רק אחר כך אפשר להתחיל לנתח את התמונה. ידידנו לא שיכור, הוא טעם בין הכוסות, גם מים, גם גבינה, גם עוגיות, הוא עכשיו מספיק פתוח לשמוע כיוונים שלפני כן היה לו תריס בלב.
מכאן לנושא שפתחתנו. אנו נשמע את אותו סיפור בחתונה ובבית האבל. בחתונה מספרים שהחתן שומר באדיקות את סדר הדף היומי, ובבית האבל ישמעו בדיוק אותו הסיפור על הנפטר. בשני המקומות נפטיר בשפה רפה: 'כל הכבוד'. אבל אם זה יהיה מלווה בכוס וחצי יין. בחתונה נאמר את 'כל הכבוד' בתרועת צהלה, ואילו בבית האבל ובהדרכת המספיד, נחשוב ברצינות, שבאמת אין הרבה דברים נוספים לקחת למעלה, מלבד סוג הדוגמאות הללו, היין יכול להסביר מצויין, על דברים 'חשובים' עד 'חשובים מאד', שאין בעיה לוותר עליהם בשביל לזכות להגיע לכזה הספד. היין מעניק אומץ לב לבצע את ההחלטות הלכה למעשה.
והשבוע אספר על יין של "יקב רמת הגולן" שהחזיק מעמד בכבוד יותר משלושים שנים. הגיעו לידי מספר מצומצם של בקבוקים קטנים (375 מ"ל) שבוקבקו בשנת 1990 ביין פורט לבן מתוק.
צבע ענברי יפה, ריחות של פירות יבשים, דבלות וצימוקים לבנים, קצת בננה מיובשת.
יין דיבשי, מתיקות עדינה. מרגישים את האלכוהול (14%) היין פשוט חי ולא עבר זמנו. התיישנות במיטבה.
מי שמעוניין לקנות בקבוק יכול ליצור איתי קשר.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
