יש לנו במהלך השנה בערך שישים וארבע פעמים לעשות קידוש: חמישים ושתיים שבתות, עוד יומיים חג פסח, יומיים חג סוכות, יום אחד חג השבועות ויומיים ראש השנה. קידוש עושים בערב ובבוקר — הרי שזה מאה עשרים ושמונה פעמים לעשות קידוש. זה הרבה! כל כוס קידוש היא בערך מאה וחמישים גרם יין — זה עשרים ליטר, דהיינו חמישה עשר בקבוקים. וזה עוד לפני מה שמקבל כל אחד משאר בני הבית, ומה שמוגש שוב בין הדגים לבשר, ולקראת הסוף שוב.
גם בליל הסדר יש קידוש. האמנם? לא! אמרתי משהו לא נכון — רק בליל הסדר יש קידוש! בליל הסדר אנו מוזגים לתוך הכוס את "יין החרות", ואחר כך מוזגים אותו לתוך הגוף, כדי להמחיש לנו את יציאת מצרים בכל מיני צורות אפשריות. הכוס הראשונה של ליל הסדר היא חלק בלתי נפרד מההגדה — כך מתחילה הרשימה: "קדש ורחץ".
במשך כל השנה אנו עושים קידוש זכר ליציאת מצרים. איזה קידוש היה ביציאת מצרים שאנו עושים לו זכר? הכוונה לקידוש של ליל הסדר. הוא הקטר, וכל הקידושים של כל השנה הם הקרונות הנגררים אחריו.
אני מציין זאת עכשיו כדי שנזכור לעשות את הקידוש של ליל הסדר באופן הכי נכון, בצורה הכי טובה, באווירה הכי יפה, בדרך הכי יעילה, עם היין הכי משובח, עדין ונעים לחיך — והעיקר שכל הלילה יהיה הכי נעים למשפחה. כי אחר כך תהיה לנו שנה שלמה של מאה עשרים ושמונה קידושים זכר לקידוש המרכזי שיהיה לנו השבוע. על כן זה חייב להצליח, בעזרת ה'.
לחיים! פסח כשר ושמח
שרגא - אתר היין הכשר
