פרשת נצבים וילך תשפ"ד, טנגו 2021, יקב בן נון
השבוע מופיעה בתורה מצות 'הקהל'. אחת לשבע שנים, במוצאי שנת השמיטה, צריכה להגיע לירושלים, כל המשפחה, כולל הילדים הקטנים, וכולם מקשיבים את מה שהמלך מקריא מתוך ספר התורה. על העוצמה החינוכית של כזה גיבוש נפלא, נדבר בעזרת ה' במוצאי שנת השמיטה.
אני רוצה לגעת בנושא החקלאי בכלל, ובפעילות של הכרם בפרט.
השנה מתחילה ונגמרת בראש השנה (סוף שבוע הבא), בתאריך זה אין שום תחנה חקלאית. לחקלאות יש תחנות אחרות, כולנו מכירים את המשנה הראשונה של מסכת ראש השנה: "ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות". זה אמצע החורף, אז מתחיל השרף לעלות באילנות. גם שלושה חדשים אחר כך, כשהאביב כבר פורץ, זה יכול להיות תחנה לפעילות חקלאית בשדה, פעילות זו יכולה להמשך עד אמצע הקיץ. בסוף יולי העצים כבר עייפים. אבל ראש השנה שהוא בסוף חודש אלול, זה לא לכאן ולא לכאן. עבור העצים זה כבר מאוחר, עבור התבואה חודש תשרי זה עדיין לא זמן זריעת התבואה, בצירת ענבי היין כבר הסתיימה.
כאשר במוצאי ראש השנה נגמרת שנת שמיטה, החקלאי חייב דחוף לרוץ לשדותיו, לשקם גם את נזקי החורף שעבר, וגם להציל מעט את נזקי הקיץ שמתחיל להסתיים [בפרט בשנה שלפני שנה מעוברת]. בדיוק עכשיו עליו להזדרז לירושלים, זה סיפור של לפחות שבועיים הליכה לכל צד, אם להתחשב בילדים המצטרפים, שבוע להשאר בירושלים, ושבועיים חזור. לכן מתחילים 'ותן טל ומטר לברכה', רק בז' חשון, כדי שהעולים לרגל יחזרו לבתיהם. בתאריך זה כבר מתחיל החורף, וזה כבר קצת מאוחר לזרוע תבואה, וגם בכרם כבר אין מה לעשות [זומרים אותה בינואר-פברואר]. זה מסביר מדוע התורה מבטיחה בערב שנת השמיטה ברכה לשלוש שנים, למרות שמדלגים רק שנה אחת, אבל למעשה יוצא דילוג של חצי שנה לפני שמיטה, שנת שמיטה מלאה, ועד חצי שנה אחריה, כי כאמור, הטיפול בשדה כפוף לחודשים אחרים ולא אלול ותשרי.
גם הגפנים סופגים טראומה, אם הכורם לא יזדרז למחרת ראש השנה של מוצאי שביעית, לראות היכן עדיין אפשר להעניק טיפול תומך, וכפי שכבר הדגשתי, בשנה שלפני השמיטה זה בולט ביותר, כי זה רק תחילת ספטמבר, ואפשר עדיין לעשות מלאכות שאינן 'הצלה' המותרת רק בשנת השמיטה. ואם בדיוק אז נקרא הכורם לעלות ירושלימה עם כל המשפחה, זה כדי להבריג יותר חזק אל הלב והשכל, את המטרה לשמה קבע ה' את שנת השמיטה, כדי שכולנו נזכור שהכל של הקב"ה ויותר ברכה תגיע אלינו, אם נציית להוראות, מאשר אם נחשוב שהשלטון בידיים שלנו. מה שנכון בשנת שמיטה, נכון בכל שטחי החיים, נשאיר לקב"ה לנהל לנו את החיים, ונגלה שזה לא רק יותר קל, אלא גם יותר יעיל, והבונוס הוא, שמצוות בטחון בה' נזקפת לזכותנו.
שבת הבאה תהיה כבר שנה הבאה, שנת תשפ"ה, אבל לא יהיה לנו זמן לקנות עבורה יין, כי היא תתחיל מיד כשראש השנה נגמר, זאת אומרת שהפעם צריך להצטייד באוכל ושתיה לשלושה ימים. בעזרת ה', בשבוע הבא נטפל בנושא זה, ונספר לכם איזה יין כדאי לפתוח לכבוד השנה החדשה.
עכשיו נספר עם איזה יין נעשה "ריקוד ומלווה מלכה" ונפרד משנת תשפ"ד.
בחרתי לכתוב על יין שטעמתי שבוע שעבר, יין בשם "טנגו" של 'יקב בן נון' שנמצא בכפר בן נון שבעמק איילון.
היין מורכב מ 75% ענבי מלבק, 15% פטיט סירה ו-10% קברנה סוביניון מכרמים באזור הרי יהודה.
בלנד עשיר ומאוזן, טעמי פירות, טאנינים עדינים והמון ריח של פרחים שמאפיינים את זן המלבק. גוף מלא וסיומת ארוכה ונעימה.
היין התיישן במשך 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
14% אלכוהול. המחיר כ120 ש"ח. כשרות: רבנות מקומית, הרב יחיאל באב"ד – טארטיקוב.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
