פרשת פינחס תשפ"ד, דלילה 2019, יקב מוני
השבוע יש לנו משהו מרתק ומרגש, אצטט תחילה את דברי המדרש על הפרשה:
[הקדמה: אחר שבני ישראל שהו כבר במדבר ארבעים שנה, ומתחילים להתקדם לארץ ישראל. ערך הקב"ה תכנית כיצד לחלק את הארץ לשבטים, מנה את שמות ראשי השבטים, ואמר למשה:] "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות" (במדבר כו/נג). מיד הנושא הבא: 'ותקרבנה בנות צלפחד' (במדבר כז/א). [הן התלוננו שאביהן לא נמצא ברשימת מקבלי הנחלה בארץ ישראל, כיוון שהוא נפטר לפני החלוקה, ולא היו לו בנים יורשים כי אם בנות, והן דרשו את חלק אביהן בנחלת בני השבט. משה הגיש את בקשתן אל ה', וה' השיב לו:] 'כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן' (במדבר כז/ז). אחר כך כתוב: "ויאמר ה' אל משה עלה אל הַר הָעֲבָרִים הזה, וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל. וראית אותה ונאספת אל עמיך" (במדבר יב/יג). שואלים חז"ל: מה הקשר בין בקשת בנות צלפחד, לבין קריאתו של ה' למשה לעלות להר? התשובה היא, ה' אמר למשה: 'תם ונשלם'! שליחותך תמה! הארץ נחלקה כבר, גם בנות צלפחד נטלו חלקן, אמר ה' למשה: עוד דינים כבר לא תעשה על פני האדמה, אבל מלפני אין אתה מסתלק! זה מה שה' אמר לו מיד אחר כך: "וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ" (במדבר כז/יב-יג).
משה הרועה הנאמן, שומע שעליו להיפרד מהעולם, ומה מדאיג אותו? רק גורלם של בני עמו האהובים. אמר משה לפני ה': הואיל ואתה מסלקני מן העולם, הודיעני מה פרנסים אתה מעמיד לישראל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, האם על בני אתה צריך לצוות אותי? עד שאתה מצווני על בני, צווה את בני שילכו בדרך התורה, ואז מובטחים הם ששום רעה לא תאונה להם, ורק טובה וברכה יהיו להם כל הימים. זה מה שנאמר בפרשה הבאה: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי, תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר כח/ב. שיר השירים רבה א/נד). בהמשך שם מבארים חז"ל את גודל המעלה של קרבן התמיד, בזכותו לא היו לאנשי ירושלים עבירות. הרהורים רעים שעלו בלב במשך הלילה, היה קרבן התמיד של שחר מכפר, ואת הרהורי היום היה מכפר התמיד של בין הערבים. [זה מסביר לנו כמה גדולה היא האבידה שבשבעה עשר בתמוז בטל קרבן התמיד]. מיד אחר קרבן התמיד ממשיכה פרשת השבוע את כל קרבנות המוסף במעגל השנה. זה נושא מרתק כשקוראים את הפרטים לאט ועורכים השוואות. בכל המוספים יש גם 'חטאת' קוראים לה 'שעיר', לפעמים זה רק 'שעיר עזים', לפעמים נוספת המילה: 'לכפר', לפעמים 'לחטאת', לפעמים 'לחטאת לכפר', ויש גם פעם אחת 'חטאת לה'' [בראש חודש, כדי לכפר על מיעוט הלבנה]. בתפילת מוסף של החגים, מופיע בסידור, שבחג השבועות יש שני שעירים לכפר, השני אינו מפרשת השבוע, אלא מחומש ויקרא (כג/יט).
בקשר לפינת היין שלנו, צריך לציין שבקרבן חטאת אין נסכים (רש"י במדבר כח/טו). כל מה שנאמר עד כה הוא הקדמה להפתעה, כידוע, גם בשבת יש מוסף, והנה למרבית הפלא אין בו 'שעיר עזים', למרות שזו ערכה קבועה של כל המוספים! מסביר הרמב"ן: מפני שכנסת ישראל [היא] בת זוגו [של השבת] והכל שלום. בין בני זוג אין חטאות: 'כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ" (שיה"ש ד/ז). בחטאת כאמור אין יין, על כן דווקא בשבת שאין בה חטאת, עלינו לקדש אותה על כוס יין מלא כברכת ה' עלינו.
הנה יין מעניין שפגשתי השבוע, ואשמח להציג אותו בפניכם:
'דלילה' של 'יקב מוני', יין זה הוא אחד משלושה שבסדרה הגבוהה של יקב מוני.
בלנד בסגנון בורדו, המורכב מקברנה סובניון, מרלו ופטיט ורדו, שמגיעים מחלקות הכרמים המובחרות ביותר המקיפות את היקב. היינן בחר בקפידה מספר חביות עץ אלון מובחרות בהן התיישנו, במשך 16 חודשים.
זהו יין אלגנטי ומאוזן בעל טעם וארומה עשירים ומלטפים, המבטא לעומק ובמדויק את הטרואר של הרי יהודה.
אלכוהול:14% המחיר 150₪ כשרות: רבנות מטה יהודה, מחזיקי הדת-בעלז. בד"ץ בית יוסף, וכשרות ה O.K
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר
