2024/11/25     כ"ד חשון התשפ"ה

פרשת נשא תשפ"ד, שאטו לה פרייר.

פרשת נשא תשפ"ד, שאטו לה פרייר, סנט אמיליון, בורדו, צרפת.

בפרשת השבוע אנו מוצאים שני נושאים הכתובים אחד ליד השני: "איש את קדשיו לו יהיה" (במדבר ה/י), כלומר התרומות והמעשרות שייכות באופן עקרוני לבעל השדה ולא לכהן, והוא יכול לתת אותן לאיזה כהן שירצה, זכות זו נחשבת כ'טובת הנאה', נושא זה קשור גם לסוגיה המפורסמת 'תקפו כהן', כלומר: הכהן לקח בלי רשות.

הפרשה הבאה מיד אחר כך בתורה, היא הפרשה העגומה של אשה שמעדה. חז"ל שואלים מה הקשר בין שתי הפרשות, ומשיבים: מי שאינו נותן לכהן את המתנות המגיעות לו על פי התורה, לבסוף יצטרך לתת לו מתנה עצובה וכואבת, של 'מנחת סוטה', כשיביא את ה'תכשיט' שלו לבית המקדש (ברכות סג/א). על פי פשוטו של רעיון זה נשמע כמו עונש על קמצנות וצרות עין, זה אכן כך, אבל הרי חייב להיות איזשהו הגיון בעונש זה. המפרשים אכן מציעים כמה הסברים, בחרתי את זה שקשור ליין.

כהן שמגיע לקבל את התרומות ומעשרות, אינו יכול לתבוע כמו מס - הכנסה, אם הוא לא יהיה נחמד, יש לחקלאי את מלוא הזכות להעניק את המתנות לכהן אחר. אמנם אסור לכהן לסייע בעבודת הגורן (בכורות כו/ב), זו התערבות יותר מידי בוטה בחופש הבחירה של החקלאי. אבל להיות נחמד, לא רק שמותר לו, אלא הוא חייב, שהרי מלבד התפקידים של הכהן בבית המקדש, הקב"ה מטיל עליו גם ללמד את העם דעת, מוסר ודרך ארץ (דברים לג/י). את זה אי אפשר לעשות ללא הארת פנים.

לבעל שדה תבואה לא יהיה זמן לשבת ולשוחח עם הכהן שמגיע לקבל את שקית החיטה, הרי בזמן הקציר והדייש העבודה בוערת ולחוצה. לא כן הוא היין, אותו לא מקבלים בשדה, שם זה לפני גמר מלאכה, ועדיין אין חיוב מעשרות. הענבים צריכים להגיע ליקב, התירוש צריך לתסוס במיכלים, להתיישן כמה חודשים, להיכנס לבקבוקים או קנקנים, ואז מגיע הכהן, הרבה אחר תקופת הבציר הלחוצה. לצד החביות מארגן לו בעל הבית 'מרכז מבקרים' מאולתר, יושבים בניחותא, טועמים כמה יינות, הכהן ישמע על העבודה, ההצלחות והקשיים, יגלוש לנושאי הבית, ישוחח על המשפחה ושאר הנושאים סביב תפקידיו הרוחניים של הכהן, במקרים אלה, קל לכבות אש קטנה, לפני שהיא מתפרצת לשריפת ענק. ועוד יותר קל לדאוג שגם אש קטנה לא תתלקח. אבל מי שהדיר את הכהן מביתו, מנע מהברכה לשרות בבית. עכשיו צריך להבהיל את בני הזוג עם אמבולנס ישירות לבית המקדש. הקמצן סך הכול 'זרע' - חסך לעצמו כמה בקבוקי יין, ושמח לשתותם בעצמו. על זה אומר הפתגם הציני: "הזורעים ברינה, בדמעה יקצורו".

בקשר להצעות היין, עם הזמן הנושא הופך להיות יותר ויותר קשה, הרבה יקבים משובחים ברחבי העולם גילו את הפוטנציאל של מכירת יין כשר, ומקצים ביקב פינה לכזו תוצרת, ומציפים את השוק ביינות משובחים במחיר סביר. כמובן שהיקבים הישראלים אינם נבוכים באפס מעשה, ומציעים את היינות המשובחים שלהם, והלקוחות נהנים מהתחרות.

הפעם אמליץ על יין צרפתי שמגיע מהכרמים בסנט אמליון שבברודו אחד מאזורי היין הנחשבים ביותר בעולם.

'שטו לה פרייר' בלנד של קברנה פרנק ומרלו, יין עשיר ומתובל. 14% אלכוהול, כשרות בד"ץ העדה החרדית וכדתיא. המחיר 100 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר