פרשת אמור תשפ"ד, לוריירו, סולאר דאס בושאס, פורטוגל
יש לנו השבוע 'אורח' בפרשה, 'שלמי צבור', זה קרבן יחודי לחג השבועות, קרבן הנאכל לכהנים, לא יומיים כמו קרבן שלמים, אלא רק יום אחד כמו 'קרבן תודה'.
למעשה גם 'קרבן תודה' וגם 'קרבן פסח' הם שלמים, אבל יש להם דינים מיוחדים, פסח נאכל רק בלילה, תודה נאכלת רק עד מחר בערב, שלמים נאכלים יומיים, ו'שלמי ציבור' נאכלים תוך יום אחד כמו תודה.
כדי להבין את יחודו של קרבן זה, הבה נסקור את הרעיון של קרבן שלמים. בפרשת 'ויקרא' מבוארים חוקי כל הקרבנות, בפרק ג' ישנה במה רחבה ומפורטת לקרבן השלמים. לפתע בפרשת 'קדושים' של שבוע שעבר הופיע השלמים שוב, והפעם לא כחלק מחוקי הכהנים, אלא כהנחיה לעם ישראל, כיצד להיות קדושים, הפרשה פותחת: 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ', ומפרטת מה צריך ה'קדוש' לעשות, מסתבר שהרשימה פשוטה, עם הוראות שקל לבצע: לכבד הורים, להשאיר בשדה פאה לעניים, לא לגנוב ועוד. בין היתר כתוב: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה', לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת" (ויקרא יט/ב/ו). זה לא חלק מדיני הקרבנות, אלא התורה מציינת שאפשר לאכול את השלמים זמן רב, עד היום השלישי. כדי שנוכל להסב בנחת לסעודת מצוה, בלי להביט בשעון ולחשוש ל'שקיעת החמה', אלא לאפשר לאוירת ירושלים להיספג בנפש, תוך כדי שאנו מסובים בסעודת מצוה. כך מתחילים השלבים של 'קדושים תהיו'. אך יש לזכור שקרבן זה מוגדר 'קדשים קלים', משהו שמתאים לכל, כפי שהפרשה פותחת 'דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', זאת אומרת שזו לא הדרגה הגבוהה של הקדושה, אלא משהו שמתאים לכולם.
מכאן נגיע אל השלמים החדשים המופיעים בפרשת 'אמור', 'שלמי צבור', בסידור התפילה אנו פוגשים אותו ברשימת הקרבנות המוגדרים 'קדשי קדשים' הנאכלים לכהנים בחצר בית המקדש ליום אחד בלבד. תפקיד הכהנים הוא: 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב' (דברים לג/י). ממילא ברור שדווקא בחג מתן התורה, מתאים להזמין את המורים שלנו לסעודת שלמים. 'הכהנים זריזים', לכן את מה שאנו עושים ביומים, יודעים הכהנים לעשות ביום אחד, יותר מרוכז, ענייני ואיכותי.
יש הבדל גדול בין השלמים שאנו אוכלים, לבין שלמי הציבור של הכהנים. את השלמים שלנו אנו קונים בכסף מעשר שני (ברטנורא מע"ש א/ג). במעשר שני קונים גם יין (דברים יד/כו). כיון שאת הסעודה הזו משלמת הקופה של 'מעשר שני', והרי כדי לחזור הביתה, אנו מחפשים את הדרך הקצרה ביותר לרוקן את הקופה, הרי ודאי שנחפש יין משובח. את הפרווילגיה הזו אין לכהנים, אסור להם לשתות יין בזמן שהם בבית המקדש. וזה טבעי לחלוטין, שהרי 'כשושתים לא נוהגים', הם צריכים להיות המורים, בחג מתן תורה זה לא הזמן שלהם לספוג אוירה, אלא להספיג אותה. על כן עליהם לקבל בעירנות וברצינות את מה שהשלמים מעניקים. את מה שמסוגל היין להעניק, צריכים הכהנים לדחות לשעה שהם יושבים עם בני הבית בעירם.
הנידון כאן הוא אמנם הקרבן של חג השבועות, אבל על חג השבועות, נעשה בעזרת ה' מאמר נפרד, כולל הצעות יין מתאים. לעת עתה נסתפק בעובדה שהקיץ מתחיל להתחמם ולחמם, בזמנים כאלה מתאים יין לבן קר. לזאת צריך להצמיד אזהרה, כמות האלכוהול ביין לבן, זהה ליין אדום, אבל כיוון שהוא הרבה יותר קליל, ואם הוא קר זה עושה אותו עוד יותר קל, על כן אפשר לפעמים לטעות בלי להרגיש, ולאחוז בכוס השלישית ויותר, אבל יהיה אחר כך קשה לקום מהכסא, אנא מכם, אל תאמרו 'לא הזהרת'. תמיד אני חוזר על האזהרה על שתיה מתונה. ביין לבן קר, האזהרה חשובה כפליים.
איזה יין לבן שותים? במשך הרבה מאד שנים הכיר הציבור בעיקר את היין שמפיקים מענבי 'פרנק קולומבארד' כי קל לגדל אותו בארץ ישראל, בהמשך כבר התווספו גם הסוביניון בלאן והשרדונה. אבל כשהחקלאים החלו להתמקצע בנושא, הגיעו לשוק היין זנים מעניינים של ענבי יין לבן. גם יצור היינות השתפר והשתכלל, עד שאפשר למצוא כיום יינות לבנים, בשורות הראשונות של תחרויות יין.
הפעם אני רוצה לכתוב על זן ה'לוריירו' שמגיע מיקב 'סולאר דאס בושאס' שעל גדות נהר הקבאדו שבפורטוגל. לא ידוע לי שמגדלים את זן הלוריירו בארץ גם לא בכמויות קטנות.
ביין יש גיזוז עדין וטוב, עשבוניות, פירותיות וחומצה שעוטפת את כל הטעמים ובנוסף סיומת ארוכה ונעימה.
11.5% אלכוהול המחיר: 100 ש"ח. והכשרות של הרב רוטנברג מצרפת.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר