חג סוכות תשפ"ד, אוניקס, יקב גרוס
לפני שבועיים, בפרשת 'וילך' היה פסוק: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא, לֵאמֹר; מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה? וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם? וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל/יא-יד). אומרים חז"ל שהכוונה לתורה, שהיא לא בשמים ולא מעבר הים, אלא בלב ובפה! כך מתבצעת החלוקה: אם התורה נחשבת כ'מעבר לים', הרי שזו טעות, היא בתוך הפה. אם התורה נחשבת כ'בשמים', זו שוב טעות, כי היא בתוך הלב. מה הפירוש?
א _ לימוד בקיאות זה "מעבר לים", זה נקרא שיש ביננו לבינה מרחק גדול, דהיינו: יש מאד הרבה חומר לימודי, מי יוכל להספיק ללמוד כל כך הרבה? והתשובה על כך "תתחיל לקרוא, ללמוד ולהביע בפיך את הדברים"! במשך הזמן תגלה שהחומר הרב מצטמצם, דברים מתחברים מאליהם בליבם, תחילה זה יהיה טיפין טיפין, אך כעבור עשרים ושלושים שנים תגלה לפתע שאתה עושה צעדי ענק. לא צריך להיות גאון לשם כך, אלא רק לרצות ולאהוב את הלימוד. במאירי מבואר שבמשך הזמן כמות ההבנה והידיעה תוך זמן קצר, מתגברת תחילה פי עשר ואחר כך פי מאה. זה לא נס, אלא הכרת הנושאים וקיטלוגם המהיר בראש. זאת אומרת שאם תחילה חשבת שהתורה מעבר לים, במרחק של עשרת אלפים ק"מ, ואתה הרי אינך מסוגל לשחות יותר מאשר שלוש מאות מטר, ואולי במאמץ רב, חצי ק"מ, ורק כשהים אינו סוער, ולא במרחק שהמציל כבר אינו רואה אותך, ממילא ברור לך שאינך מסוגל לחצות ימים. תתחיל, כעבור חצי שנה יהיה לך גלגל ים, כעבור שנה דוגית קטנה, וכעבור חמישים שנה, תהיה לך אניית ענק, ואחר כך כבר גם מטוס, והנה אתה מדלג בקלות מחוף לחוף, מהלכה לאגדה, ממדרש לסוד, ומפשט לרמז.
ב _ לימוד עיוני זה 'בשמים' זה נקרא שהפער בין האדם הגשמי לתורה הרוחנית, הוא יותר מידי גדול, מכדי שנוכל להתחבר אליה. מי יכול להבין דבר מתוך דבר? להסיק מסקנה שאינה כתובה במקום כלשהו? מי יכול לפסוק הלכה? לחדש מהלך? זה לא במרחק של אלפי ק"מ, אלא זה נמצא במחלקה שאין לנו אליה גישה. על כך התשובה היא, שרתיעה זו היא טעות, התורה נמצאת בלבבך, צריך 'לגרד' כמה שכבות של אטימות, ולאפשר לאור התורה לזרוח בתוך הלב, ואז זוכה לומד התורה ב'דעת תורה', ולמרבית הפלא, התורה הופכת להיות שלו! (קידושין לב/ב. הרב פינחס גולדווסר שליט"א).
עכשיו הפתעה! פסוק זה לא נאמר על התורה, חז"ל לומדים שהנאמר כאן מתאים גם ללימוד התורה (ערובין נה/א), אבל כל הפרשה כולה מדברת על תשובה, שבעקבות הצרות והקשיים נבין שאין ברירה אלא לחזור אל ה', לשמוע בקולו, ונשוב בכל הלב ובכל הנפש, זה בהחלט אפשרי, "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת [מצות התשובה] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא, לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ? וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם? וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר [מצוות התשובה] מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים פרק ל'). ממילא כל מה שנאמר כאן על התורה, צריך להתאים גם לתשובה, ואכן גם את התשובה יש לחלק לאותם שני חלקים:
א _ 'בפיך' = תשובה מיראה, זה נראה כאילו מעבר לים.
א. 'וידוי' - הרבה עבירות.
ב. 'חרטה' - איני בטוח שהיא בלב שלם.
ג. 'קבלה לעתיד' - האם ה' יעיד שאכן לא אשוב לחטוא? חששות אלה הם תירוצי עצלנות. אתה תעשה בפיך את מה שהפה מסוגל להביע, והשאר יתקדם לקראתך בצעדי ענק.
ב _ 'בלבבך' = תשובה מאהבה, זה נראה כאילו בשמים. מהיכן אני יכול להוליד דברים שאין לי? אני אוהב ממתקים, אוהב לישון, אוהב דברים גשמיים, מאיפה תבוא לי אהבה לרוחניות? בפרט שתשובה מאהבה הופכת זדונות לזכויות, זה נראה ממש לְיַצֵּר יש מאין, את זה אפשר לעשות רק בשמים. על זה משיב משה רבינו: "זו טעות"! זה נמצא בתוך הלב שלך, צריך רק להסיר מחסומים, כיסויים והרגלים, והאהבה תבוא מאליה.
מכאן נעבור למחלקת היין, חג סוכות הוא אחר יום כיפור, שהייתה בו תשובה מיראה, ועכשיו 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ' (דברים טז/יד), זו כבר תשובה מאהבה. היין משמח ומביא אהבה, הוא כפי שידוע לנו 'סודות התורה' (ערובין סה/א). יש ביין 'בפיך' זה תירוש - מיץ ענבים, ו'בלבבך' זה יין. אמרנו שהמקבילה של 'פיך' זה 'מעבר לים', כלומר: מרחק גדול, ענבים זה לא אבטיח ולא תפוזים, צריך הרבה ענבים בשביל ליטר אחד תירוש משובח. התירוש שקונים בקבוק בשבעה שקלים, נעשה מענבים שהשקו אותם לרוויה לפני הבציר, ואילו את ענבי היין המשובח, בוצרים כשהם כבר במועקה מחוסר נוזלים, נותר בהם תמצית מתוקה, רוויית חומצות וטעמים. לקחת ביד כזה ענב מיובש למחצה, ולחשוב שמכזו סחורה צריך למלא מיכלים של עשרות, מאות או אלפי ליטר כל אחד, זה נראה מעבר לים. אבל מתחילים ומגלים שזה מתמלא.
'בלבבך' מקביל להימצאות היין בשמים, אכן היין נחשב כמשקה שאינו קשור לעולם הזה, במקור הוא נועד לנסך על גבי המזבח, ה' נתן לנו רשות להשתמש בו בשלחן של שבת וחג, בסעודות מצוה וכדומה. זו הסיבה שמחמירים ביין של גוי יותר מאשר בשאר מאכלים ומשקים. סביר להניח שכהל היין, לא במקרה עובר את מחסומי המוח ומצליח להשתלט שם, זה בגלל שבעצם היין הוא לא מֵעָלְמָא הָדֵין, המעצורים של כאן לא מדברים אליו. זה מחייב אותנו להיות מתונים בשתיית היין, ולזכור שנאמר עליו: "הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹקִים וַאֲנָשִׁים" (שופטים ט/יג).
התובנה של נושא זה מחייבת לכבד היטב את שלחן החג, וברוך ה' אני הצטיידתי במיטב האפשרויות ששוק היין העשיר מציע, כדי ששמחת החג תהיה מושלמת בעזרת ה'.
וכרגיל לקראת חג סוכות אני ממליץ על היין של יקב גרוס כי הוא מתחבר לי עם פרדסי האתרוגים השייכים למשפחה הזו.
והשנה 'יקב גרוס' התחדשו עם תוויות יפות, כדי שיהיה "יין מפואר בכלי מפואר".
טעמתי את האוניקס 2020 ראשית, הכרם נמצא בקדיתא מול הר מירון בגובה 790 מטר. הענבים התבגרו 18 חודשים בחביות עץ אלון. והתוצאה הנה לפניכם: צבע אדום כהה יפה, אחרי כרבע שעה של פתיחה בכוס היין מתחיל לדבר בשפה של יין. ריחות של פירות שחורים, תבלינים, גוף בינוני, חמיצות טובה וסיומת נעימה.
14.5% אלכוהול. כשרות בד"ץ העדה החרדית והמחיר 110₪ במקום 120₪.
לחיים, שבת שלום וחג שמח
שרגא – אתר היין הכשר
