המלצות יין לשבת

פרשת צו, שבת הגדול, תשפ"ו, ארבע יינות לארבע כוסות

בפרשת צו תש"פ כתבנו מאמר על: Time is money, והוכחנו בבירור שזה לא נכון, אלא: "Time is life". אפשר אמנם לנצל את החיים כדי לעשות כסף, אך זאת יעשה מי שהכסף הוא הדבר החשוב ביותר בעולמו, יש לו אלהי כסף ואלהי זהב. אבל למי שיש דברים חשובים נוספים, יחלק את הזמן בין לעשות כסף לבין לבצע עוד דברים, בפרט כאשר הדברים האחרים יותר חשובים מכסף. תורה, מצוות, משפחה, בריאות, חברה וכדומה, אלה דברים שכל בר־דעת משקיע בהם זמן, משאבים וממון.

בכל אופן, יכול להיות גם מצב של זמן שווה כסף. מי שמלווה בריבית, הזמן שנוקף מכניס לו כסף. חז"ל אומרים שמלווה בריבית לא יקום לתחיית המתים (סנהדרין צ/א). המהר"ל מסביר שהמידה כנגד מידה היא: הוא מצא דרך כיצד להתפרנס בלי לעבוד, הכסף ממשיך להרוויח גם כשהוא ישן, הוא מיותר, הכסף עובד לבד. על כן הוא יכול להמשיך לישון בקבר לנצח נצחים, וההון שלו יגדל ויתפח עד בלי די. כמובן שזה הסבר ציני, אבל ההיגיון שבו הוא שבעל הממון סילק את מעורבותו ונותן לנכסים שלו לנסוע לבדם.

אבל יש גם זמן שווה כסף אחר. אחר שנשתכנע שהוא כשר, נגלה שהוא מומלץ. למעשה כל השקעה יכולה להביא תשואה נאה, אלא שיש בה גם הימור. לדוגמה: כאשר מחשבי מקינטוש הראשונים יצאו לשוק (תשמ"ו), הדגם הראשון עלה 500$, וניתן היה להשיג אותו בלי פרוטקציה. מי ששמר מאז את המחשב שלו שלם ונקי, יכול למכור אותו היום לאספנים בהון רב. כמובן שזה אינו פתרון, מפני שאיש לא יכול היה לדעת זאת בזמנו. כמו כן, אם עשרת אלפים אנשים היו שומרים היטב את מחשביהם, היו מציפים את שוק העתיקות ומורידים את המחיר.

אמנם דירות, מגרשים וכדומה בדרך כלל מתייקרים, אבל זה צריך גם השקעה גדולה, וגם רישום, עבודה, מיסים וכדומה. בדרך כלל בכל מה שעשוי להרוויח, הוא עלול גם להפסיד, או רק לשמור על הערך. אבל יש משהו שתמיד מחירו יעלה, אמנם בעלייה מתונה, אבל תמידית: יין. יין משובח, נניח ב־300 ₪, יעלה בשנה הבאה גם צמוד למדד וגם באחד עשר אחוזים יותר. כלומר: 333 ₪. בשנה הבאה זה יהיה אחד עשר אחוזים נוספים מהמחיר החדש (ריבית דריבית). כך שכעבור עשר שנים יכול היין לשלש את מחירו. מלבד הפתעות, כאשר אזל הסוג הזה, ואז יש לו ביקוש במחיר הרבה יותר גבוה.

זו אינה עסקה שאפשר להתחיל עם בקבוק אחד. כשהיינו ילדים הייתה לנו קופת חיסכון, הכנסנו אגורות. אין לנו קופה להכניס מדי פעם חמש מאות ₪, ולא נרוץ לבנק עם כל חמש מאות ₪ שאפשר להסתדר כמה שבועות בלעדיהם, אבל בכל פעם שקונים יין לשבת, אפשר לקחת עוד בקבוק או שניים, לשים בקופת החיסכון.

אבל לשם כך צריך מקום מתאים. במרפסת דרומית שטופת שמש היין יתקלקל הרבה לפני שהוא ישתבח. האחסון צריך להיות בטמפרטורה מבוקרת. למי שיש כזו אפשרות יכול להתקיים אצלו זמן שווה כסף. אך כמובן שכדאי להתייעץ עם יינן מקצועי איזה יין מתאים להתיישן ולאיזה יין יש שוק, אלא אם כן רוצים זאת לתצרוכת עצמית, אז אתה ובני משפחתך תוכלו להתפנק בעוד עשר שנים ביינות משובחים.

לא צריך להתחיל את זה השבוע, כי הפעם אנו נקנה בין כך ובין כך הרבה יין לחג, אבל אם יישאר בקבוק או שניים סגורים, אפשר לעשות מהם את הסנונית הראשונה למבצע.

ארבע כוסות – ארבעה יינות איטלקיים

סט איטלקי מהודר, כולו בכשרות בד"צ העדה החרדית

בשנים האחרונות המלצתי בערב פסח על מגוון יינות לליל הסדר, חלקם מוכרים וחלקם חדשים. השנה, לצד כמה סטים שהצעתי בפלטפורמות שונות — איטלקי, צרפתי, ישראלי, ואפילו סט רוזה איטלקי מתקתק עם אחוזי אלכוהול נמוכים — בחרתי כאן להתמקד בסט אחד: הסט האיטלקי. ארבעה יינות, ארבעה סגנונות, ארבע כוסות — וכל אחד מהם מתאים בדיוק לרגע שלו.

ליל הסדר הוא ערב ארוך, עשיר בטקסטים, טעמים ורגשות. כשמתאימים לכל כוס את היין הנכון, הערב הופך להרמוני, נעים וזורם. הנה ההמלצה המדויקת לפי סדר הכוסות:

הכוס הראשונה – Amicale 2023

היין השמאלי בתמונה הפתיחה צריכה להיות עדינה. מגיעים לשולחן הסדר עם קיבה ריקה, והדרך עד הסעודה עוד ארוכה. זה הזמן ליין רענן, קליל ונעים לשתייה — כזה שמכין את הגוף והנפש לערב שלם של חוויה. כשרות: בד"צ העדה החרדית

הכוס השנייה – Amicale Limited Edition – Old Spirit

היין השני משמאל הכוס השנייה ממתינה בגביע זמן רב בזמן אמירת ההגדה. לכן היא דורשת יין בעל עומק, גוף ונוכחות. יין עשיר, עוצמתי ומלא אופי — כזה שמחזיק לאורך הקריאה ומוסיף תחושת חגיגיות אמיתית. כשרות: בד"צ העדה החרדית

הכוס השלישית – Masso Antico – Le Anfore

היין השלישי אחרי הסעודה, הכוס השלישית צריכה להיות מאוזנת: מלאה אך לא כבדה, עגולה אך לא משתלטת. יין שמלווה את סיום הארוחה בהרמוניה, ומאפשר להמשיך את הערב בנחת. כשרות: בד"צ העדה החרדית

הכוס הרביעית – Masso Antico Primitivo

היין הימני אחרי סעודה מלאה ושלוש כוסות, הכוס הרביעית צריכה להיות קלילה וזורמת. יין רך, נעים, עם סיום חלק — כזה שמסיים את הלילה בתחושה טובה, מאוזנת ומכובדת. כשרות: בד"צ העדה החרדית

מחיר הסט: 520 ₪

סט אלגנטי, איכותי, מאוזן — ובעיקר כזה שמכבד את ארבע הכוסות ואת כל מי שיושב סביב השולחן.

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח

שרגא – אתר היין הכשר

פרשת ויקהל פקודי תשפ"ו, מתכוננים לפסח

אנו כבר לומדים שלושה שבועות על מלאכת המשכן. השבוע שתי הפרשיות האחרונות של מלאכת המשכן מחוברות, ובשבוע הבא נכנס בעזרת ה' לתוך המשכן ונלמד אודות הקרבנות. על כל פנים, במלאכת המשכן אני רוצה להצביע על פרט מעניין. לפני שלושה שבועות הייתה הוראה כללית על בניית המשכן וכליו. שתי ההוראות הראשונות נאמרו בלשון רבים: ועשו, ומשם עד סוף פרשת פקודי הכל נאמר בלשון יחיד. הנה הפירוט: ויעש - שלושים ותשע פעמים. ועשית - חמישים פעמים. תעשה - שלושים פעמים. אני מתמקד בשתיים הראשונות שנאמרו בלשון רבים. הראשון הוא כללי: ועשו לי מקדש. והשני: ועשו ארון עצי שיטים. כאמור, אחר כך אין עוד לשון רבים. הראשון ברור. משה רבנו מגייס את כל עם ישראל לתרום, וכל אחד הביא את מה שיש לו. השני הוא ארון הקודש שבו היו לוחות הברית. גם זה שייך לכל עם ישראל, על כן מתאים לשון רבים.

בפתיחה לביאור מעלת התורה ולומדיה כתב הרמבם: בשלושה כתרים נכתרו ישראל. כתר כהונה. כתר מלכות. כתר תורה מונח ועומד מוכן לכל ישראל (תלמוד תורה ג א, ראה אבות ד/יב ואדר"נ מא/א). בכתר התורה אין שליטה לאיש, והוא אינו קניינו של אף אחד, אלא כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, וכל מי שיעסוק בתורה יזכה בכתרה, כפי שנאמר: יגעת ומצאת תאמין (מגילה ו/ב, על פי רש"י אבות ד/יב). התורה היא נחלת הכלל, עד שאפילו חוקי הירושה הפשוטים אינם פועלים עליה, כפי שאומרים חז"ל: מפני מה אין מצוי שיהיה תלמיד חכם בנו של תלמיד חכם? כדי שלא יאמרו התורה ירושה היא להם (נדרים פא/א).

עד כאן הכל ברור. והנה לפתע בפרשת השבוע אנו מוצאים פסוק פלאי: ויעש בצלאל את הארון (שמות לז א). אחר שבדקנו, ספרנו וראינו בבירור שהדבר היחיד שלא הוא עשה אלא ויעשו, הנה לפתע בפרשה שלנו זה הופך להיות הדבר היחיד שהוא כן עשה. אין יותר שום דבר שנאמר עליו ויעש בצלאל. ההסבר הוא שהתורה אמנם שייכת לכולם ומונחת הפקר לכל רוצה. אבל המבקש לא רק לקרוא את הטקסט אלא גם להתהלך בין בתריה, לצלול לעומקה ולהעפיל לפסגותיה, לא יצליח לעשות זאת ללא הדרכה יסודית בת כמה שנים. על כן הארון שבו נמצאים הלוחות וגם ספר התורה שכתב משה רבנו (בבא בתרא יד/ב), אותו בחרה התורה להגדיר בשני אופנים. גם לייחס אותו לכל ישראל, כולם רשאים להיכנס לבית המדרש, וגם לייחס את הארון לבצלאל. כלומר, בתוך בית המדרש יש לחפש מורה, מדריך ורב לכמה שנים ראשונות, כדי שאחר כך אפשר יהיה להרחיב את הלימוד באופן ישר ונכון.

בירושלים של פעם היו כאלו שקראו לרופא דוקטור ולא ידעו שזה תואר אקדמאי, אלא חשבו שזו מילה נרדפת לרופא באיזושהי שפה. לאחד מתלמידי החכמים שבה בישרו בשמחה שבנו קיבל תעודת דוקטור לתנ"ך, תלמוד ומחשבת ישראל. התפלא הרב: מאימתי התורה חולה? מדוע היא צריכה דוקטור? הסבירו לו במה דברים אמורים, והוא אמר: מי שנכנס למים עמוקים בלי ללמוד שחייה לפני כן ודאי שהוא זקוק לדוקטור.

מכאן אל היין. כבר כתבתי במדור זה פעמים רבות שלעושי היין הביתי אין בעיה. שלושים אחוז סוכר והסירופ לא יחמיץ. אבל זקני הדור הקודם זוכרים שלתימנים הייתה בעיה. הם פוסקים לפי הרמב"ם. הוא סובר שיין מתוק שפסול לנסכים פסול גם לקידוש. מאידך התהלכה שמועה בלתי מבוססת שהיין הנמכר בחנות יש בו רק שבעה עשר אחוז יין, והשאר מים. גם יין כזה פסול לקידוש לדעת הרמב"ם. לתימנים שהאמינו לשמועה הזו לא הייתה ברירה אלא לעשות יין לבד. מי שהיה לו בית פרטי, מקום ואפשרויות, אכן עשה יין. השוק מציע שפע של ענבי מאכל עסיסיים, ותעשיית היין הייתה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה ליטול את עטרת הייננים הרשות בידו. אבל כפי שנאמר לעיל, מי שאינו יודע לשחות שלא ייכנס למים עמוקים. המתחילים שלא הייתה להם מסורת גילו שאפילו חומץ לא הצליח להם לעשות לפני שיקבלו לפחות הדרכה מינימלית. כלומר, מקבלי ההדרכה חוסכים הרבה עוגמת נפש, וכלל זה נכון בכל שטח. אכן, אחר שלמדו ועשו יין משובח, המורים יודעים ללמד גם כיצד לזקק את שיירי הגפת ולעשות מזה משקאות כהילים, ובארצות שבהן יש מיסוי גבוה לכאלה משקאות התפתח שוק סמוי מאחורי חביות היין. גם לזאת צריך מורה, כי ייצור לא נכון מביא מתנול שבכמויות קטנות גורם לעיוורון ובריכוז גבוה מסכן חיים. בקצרה, לא נכנסים למים עמוקים בלי מורה.

שבת הבאה כבר חודש ניסן, וכולנו מתחילים להרגיש את אווירת ההכנות לפסח. אני לא מציע לקנות עכשיו חסה לליל הסדר, היא לא תשרוד עד אז, אבל יין? יין בהחלט יכול לחכות שבועיים ואף יותר, כל עוד לא מניחים אותו בשמש ישירה. הניסיון שלנו הראה שאם משאירים בקבוק ברכב שחונה בשמש, הפקקים עלולים לקפוץ. אם הבקבוקים בעמידה, הנזק קטן, ואם הם בשכיבה, תמצאו יין מטפטף מתחת למכונית.

ברוך ה', יש לי מבחר גדול של יינות משובחים. כדאי להתעדכן איזה יין מתאים לפתיחת הסדר, איזה לאמצע ואיזה לסיום. כל יין והאופי שלו, וכל אחד מוצא את מקומו בליל הסדר.

ובעזרת ה', שנזכה עוד השנה לאכול מן הזבחים והפסחים בירושלים עיר הקודש. אמן.

לחיים, שבת שלום וחודש טוב

שרגא – אתר היין הכשר

יהודים לא שיכורים!!!

זו לא הייתה תופעה יהודית בשום מקום בכל ארצות אירופה, שבה בכל יום ראשון התגוללו שיכורים בפינות הרחוב. למרות שאצלם אין שום מצוה לשתות בשום הזדמנות, ואילו את היהודים מלווה היין מיום הלידה עד יום הפטירה. מתחיל ב"שלום זכר", שיש בו גם יין, אבל בירה זו מסורת מימי קדם. בברית עושים את הברכות על היין, בר מצוה הנער מזמן בברכה על כוס, חתונה עם יין, בבית האבל תיקונו עשר כוסות (כתובות ח/ב).

מלבד זאת במעגל השנה היין הוא הכוכב הראשי. מתחיל בקידוש של שבת וחג, לא עושים אותו על סרדינים או מפה לבנה אלא על יין. בזמירות שבת מופיעה השורה: "שתות יינות מבושמים ותענוגי מעדנים בכל שלש פעמים". על החג נאמר: "אין שמחה אלא בבשר ויין" (פסחים קי/א). גם דוד המלך אומר: "יין ישמח לבב אנוש" (תהילים קד/טו). נמשיך. ברוב ארצות אירופה, כשהיה למישהו יארצייט, יום זיכרון של אחד ההורים, הוא היה מביא "לחיים" לבית הכנסת לתפילת שחרית. אפילו נוסח איחול קבוע היה: "די נשומע זאל האבן עליע, אין די יידן ישיעה" (לנשמה תהיה עלייה וליהודים ישועה). מה שנשאר אחר התפילה המשיכו לטעום המתפללים של המניין הבא, למרות שבעל היארצייט כבר לא נמצא לקבל את האיחול. במקומות קטנים שיש רק מניין אחד נשאר הבקבוק ליום המחרת. במנחה וערבית איש לא נגע בזה.

אפשר להרחיב בעוד דוגמאות, אבל התמונה ברורה. המשקאות הכוהליים מלווים את היהודי בכל צעד ושעל, ובפועל רק הגויים היו שיכורים. כי ליהודי היה די בכוסית אחת קטנה. היו גם מקומות שהכוסית הזו הייתה כהל נקי. לגמו כוסית קטנה, עצמו את העיניים, הפליטו אנחת רווחה ונחת וזה הכול. כיום ידוע שזה לא בריא, אבל להם הייתה תאוריה שזה בריא בגלל... תקשיבו טוב: זה עושה "אסטריליזאצייע" (חיטוי).

המאמר הזה הוא מחאה על מה שכותבים על היין שהוא מזיק לבריאות. אמנם הכתבה מתכוונת לשתיית השיכורים שאחר כך לוקחים הגה לידיים. רופאי בית החולים במשמרת לילה חוזרים בבוקר עם כמה וכמה סיפורים, חלקם עצובים קצת וחלקם עצובים מאד. אבל יין זה לא סיגריות. לא צריך לבזות משהו כל כך קדוש, שהוא מרכיב עקרוני בכל הקורבנות, ולנו יש פרוטקציה להעביר אותו לשולחן השבת והחג.

מכאן לפרשת השבוע. חומש ויקרא פותח בקרבן עולה ואחר כך שלמים ורק אחר כך קרבן חטאת, למרות שהכלל הוא "כל הקדוש מחברו קודם את חברו" (הוריות יב/ב). חטאת יותר קדושה מקרבן עולה וכל שכן מקרבן שלמים שהם קדשים קלים. אכן כשהכהן מגיע לבית המקדש ורואה לפניו עולה וחטאת הוא צריך לגשת אל החטאת תחילה, אפילו אם העולה הגיעה לחצר בית המקדש ראשונה ואף נשחטה לפני החטאת. כל זה בדיני קדימה. אבל בפרשת ויקרא וכן בפרשה הבאה, פרשת צו, יש את ההגדרה של הקורבנות, כרטיס הביקור. שם לא מזדרזים להציג את החטאת. בחזית אנו מראים את הדברים היפים ומעודדים.

מכאן לנושא שלנו. תווית היין היא כרטיס הביקור שלו. ודאי ששתייה מרובה גורמת לסכנה, אבל מדוע לבייש את היין עם כזו תווית. יין זה לא סיגריות. יין הוא נכבד וקדוש, וצריך להכניס לנו היטב לראש את הכותרת של המאמר: "יהודים לא שיכורים"!!! וממילא אינם זקוקים לאזהרות מעליבות.

יש דברים שלא צריך להזכיר לאף אחד. הרי ברור לכולנו שעוד מעט פסח, וברור שלפסח צריך הרבה יין. לא "עוד בקבוק", אלא ממש מלאי מסודר — ארבע כוסות, קידושים, אורחים, משפחה, וגם קצת לעצמנו.

והכול טוב ויפה, ברוך ה'. החנות פתוחה, המבחר רחב, והלב שמח.
אבל יש כלל קטן שכדאי לזכור: מי שמתארגן מוקדם — שותה רגוע. לא בגלל החשש שייגמר (הלוואי), אלא כי בימים האחרונים שלפני החג יש לחץ אצל כולם. גם אצלכם וגם אצלי.

כבר כתבתי בעבר שהשוק נהיה מרתק.
יבואנים זריזים גילו את הפוטנציאל של יין כשר, שולחים משגיחים ליקבים משובחים ברחבי העולם, ומביאים לכאן יינות שאפילו שמות הזנים שלהם חדשים לאוזן.
אני משתדל לטעום כמה שיותר, להיות בתערוכות ובהשקות, אבל גם אם פספסתי משהו — תאמינו לי, המבחר עדיין מרשים מאוד.

והפעם בחרתי להמליץ על שני יינות קינוח — אחד אדום ואחד לבן — שכל אחד מהם יכול להיות תוספת מושלמת לשולחן החג.

יין קינוח אדום: פורט מפורטוגל
סגנון: פורט אדום מתוק מחוזק
אזור: עמק דורו, פורטוגל
אלכוהול: 19% והמחיר 125 ש"ח.

מאפיינים: יין עשיר, עם חומציות מאוזנת וטעמי שזיף ודובדבן שחור. נגיעות של קרמל ווניל, וסיומת עדינה עם רמז לקינמון.
יין שמלטף את החיך ומשאיר חיוך. 

יין קינוח לבן: גוורצטרמינר בציר מאוחר 2024, אינספייר – טפרברג
100% גוורצטרמינר
מקור הענבים: הרי יהודה
אלכוהול: 10% והמחיר 85 ש"ח.

מאפיינים: צבע קש בהיר וצלול. ארומות של ליצ'י, פסיפלורה, מי ורדים, יסמין ופריחת תפוז. בפה הוא רך, פריך, עם חמיצות רעננה שמאזנת את המתיקות העדינה.
יין שמרגיש כמו אביב בתוך כוס.

שני היינות בכשרות בד"צ העדה החרדית.

לחיים, שבת שלום ופסח כשר ושמח
שרגא - אתר היין הכשר

פרשת כי תשא תשפ"ו, מוצאי פורים

את פרשת כי תשא אנו פוגשים השבת פעם שלישית תוך חודש. תחילה בערב ראש חודש אדר, כשמשמעים על השקלים, זה שבת שקלים, וקוראים בתורה את פרשת כי תשא. פעם שנייה כשהמן הציע לאחשוורוש כסף כדי לממן את הוצאת היהודים להורג, הוא הבטיח: עשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה (אסתר ג ט). על זה אומרים חז"ל שכבר קדמו השקלים של בני ישראל לשקלים שלו, וביטלו לו את התכנית השטנית הזו (מגילה יג ב). יש להבין מה הקשר. כיצד שקלי הקודש שלנו עומדים כתריס בפני הפורענות, נגד השקלים הטמאים של המן.

בשביל התשובה צריך רקע. המן היה אמן הדמגוגיה, הוא שיכנע את אחשוורוש שאין נזק בהשמדת היהודים, כי הם מפוזרים, ולא ירגישו בשום מקום שתהיה לפתע קרחת ואזור שומם. אחשוורוש היה זהיר ומשיב להמן, אבל הם מאוחדים, הדת שלהם מאגדת אותם. אז גם אם הם גרים במקומות רחוקים זה מזה, הם יתאחדו לעמוד על נפשם, וזה יגרום למלחמה בתוך המדינה, איני רוצה בזאת. השיב המן שהם מפורדים וישֵׁנִים מן המצוות (מגילה יג ב). אחשוורוש עבר עוד כמה טחינות מוח ולבסוף אישר את הבקשה.

הטיעון השני של המן הוא שקר. אמת שהם גרים בהרבה שכונות מרוחקות, אבל הם לא נפרדים, הם מאוחדים, יש להם מחצית השקל, שכל אחד נותן, והכל הולך לקופה משותפת, כדי לעשות מצווה השייכת לכל העם. זו הכוונה ששקלי בני ישראל קדמו לשקלי המן. ההקדמה איחדה אותם, וכעם מאוחד לא יצליחו אלף המנים לעשות לנו שום דבר. עד כאן זה ברור, זה ההסבר הפשוט במסכת מגילה.

לכך יש להוסיף פרט מפרשת השבוע. כתוב בתורה שנתינת חצאי השקלים תגרום שלא יהיה נגף בבני ישראל (שמות ל יב). מבארים חז"ל במדרש הראשון על הפרשה, שחצאי השקלים הם תשלום חוב על חטא העגל, כי צריך לפקוד אותם, מאידך המפקד יגרום לנגף, וחצאי השקלים יעצרו את הנגף. גם כאן צריכים אנו להבין מה הקשר.

בפתיחה לפרק חלק נאמר: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ א). אם כן מדוע יש להשתדל בקיום המצוות. אם בין כך ובין כך החלק שלנו מובטח. כמו כן יש גם שאלה הפוכה. אם לגאולה יש תאריך, מדוע אנו צריכים להתאמץ לשפר את המעשים, להוסיף זכויות, הרי הקץ כבר מוכן. תשובה אחת לשתי השאלות: לעם ישראל מובטח גן עדן, ולעם ישראל מובטחת גאולה. אבל באופן אישי, כל אחד ואחד יעמוד בנפרד לדין, לשכר ולעונש.

הבה נמחיש. יש קהילה עשירה, יש להם נכסים, קרקעות ובתים שערכם רב. בית הכנסת יכול להרשות לעצמו לקנות ריהוט משובח ומיזוג משוכלל וכדומה. אבל המתפללים בו אינם נמנים על העשירון העליון. כשבוחנים את כל המערכת היא עשירה, וכשבודקים כל אחד ואחד הרי שהוא משתכר על צרור נקוב. כך מתייחסים אלינו גם בשמים. אם אנו קהילה מגובשת, יש לנו את כל העושר של ההיסטוריה, וכשאנו מפולגים, כל אחד נשפט לעצמו.

משל למה הדבר דומה. יהודי החליט לבנות ארמון מפואר, לקח מכל אחד ואחד משכניו בהלוואה עשרים קורות עץ מהוקצע ומשובח. היו לו שלוש מאות שכנים כאלה, ועכשיו ניצב במרכז השכונה ארמון לתפארת, ולבעל הארמון אין כסף לשלם לנושים עבור העצים שלקח מהם. כמובן שאיש לא ייגש לסתור את הארמון ולקחת את החלק שלו, כי הארמון זה קומפלט, הוא הקהילה בעצמה. אבל אם האיש ירצה לערוך שינויים בארמון, ולשם כך יפרק אותו תחילה, הרי שכל אחד ואחד מהנושים יזדרז לערימה וייקח את מה שהוא נתן, והאיש יישאר בלי שום דבר. זאת אומרת שכבודדים אנחנו לא שווים הרבה. אבל כאשר כל אחד ואחד מאיתנו הוא עשרים קורות מהוקצעות וקבועות בארמון, זו עוצמה שלא נוגעים בה לרעה. מחצית השקל עשתה מהקורות שלנו ארמון. עכשיו המן אינו יכול לגעת בנו לרעה, ועכשיו הנגף שדורש תשלום בגלל חטא העגל גם הוא אינו יכול להבקיע את חומת המגן הקבוצתית (המגיד מדובנא על המדרש, מובא בעיונים במדרש המסורה).

מכאן אל היין. בוויסקי יש סינגלים יקרים, בהתאם לעשרות השנים שהם התיישנו. גם ביין יש סינגלים, זה עבור אוהבי הזן הזה או ההוא. אבל יין משובח שיעלה על כל שלחן של אניני טעם חייב להיות משולב מכמה מעלות, שכל אחת נמצאת בזן אחר. הייננים בודקים ודואגים להביא מכל זן בדיוק כמה שהתוצרת המושלמת זקוקה לו. כבר כתבנו בעבר שחוש הטעם אינו די רגיש להעניק לו עשרים זנים, טעמים, תחושות וריחות. לכן די ליינן בערבוב של שלושה או ארבעה זנים שמביאים תוצרת מושלמת. לדוגמה: נניח שמדובר ביין הדגל של יקב איכותי, הוא מציע יין בארבע מאות וחמישים שקלים. יש גם יותר יקרים וגם יותר זולים. היין הזה מורכב משלושה זנים. אין זה אומר שכל זן בנפרד יעלה מאה וחמישים שקלים. ייתכן שכל זן בנפרד לא יגיע אפילו למאה שקלים. כמובן שהיקב לא יסכים לבזבז כזה פוטנציאל ולמכור אותו בנפרד, אם על ידי תערובת המחיר יקפוץ בכפליים. זאת אומרת שהתוצרת המושלמת שבבקבוק היא קהילה עשירה של קהל שאינו עשיר. קהילה שיש לה יותר זכויות ממה שיש לכל אחד ואחד בנפרד. או כמו שהפתגם אומר במשפט אחד: השלם גדול מסך כל חלקיו.

אחרי פורים אני בדרך כלל לא מציע יינות חדשים, כי לרוב נשארים בבית כמה רבעי בקבוקים. אם הימים יתחילו להתחמם, כדאי לשים את השאריות במקרר לשבוע–שבועיים. יינות מתוקים מחזיקים אפילו יותר. מה שלא כדאי לעשות הוא לערבב שאריות, כמו שמערבבים מיץ תפוזים. לפעמים יוצאת הפתעה, אבל בדרך כלל הייננים כבר ניסו כל שילוב אפשרי, ואם היה יוצא מזה משהו טוב — הם היו עושים זאת לפנינו.

וזה בדיוק מחזיר אותנו לרעיון של המאמר: כשכל אחד עומד לבד, הערך מוגבל. אבל כשמחברים חלקים שונים — נוצרת יצירה גדולה בהרבה מסך מרכיביה. כך גם ביין. יש סינגלים מצוינים, אבל יין גדול באמת נולד כששלושה זנים שונים מתחברים יחד, וכל אחד תורם את מעלתו. בדיוק כמו מחצית השקל — כל אחד מביא חלק, והשלם הופך לעוצמה שאי אפשר לפרק.

ולכן, גם כשנשארו שאריות, אל תנסו להיות היינן. תנו לכל יין להישאר מה שהוא, ותנו לייננים לעשות את הערבובים המדויקים שלהם — הם יודעים למה כל חלק נועד.

נ.ב. משבוע הבא תגיע תזכורת: פסח בפתח, וצריך להתחיל להתארגן. לא מחכים לרגע האחרון.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר