שמעתי מר' פסח בנו של ר' יוסף מקאמינקע שהבעש"ט היה בדרך לעיר אחת ושמע כרוז שיתאכסן בבית פלוני, ובא לבית הנ"ל ולא רצו לקבל אותו על האכסניה הלז, מחמת שהילד של בעל הבית היה חולה מאוד.
ושלח את הסופר לבית, ואמרה האישה איך אפשר להתאכסן בכאן, הלא תראו את הילד החולה, ואני בצער גדול. וקיללה את הבעש"ט. והבעל הבית לא היה יכול להעיז, ויצא להבעש"ט לבקש ממנו, ואמר שהוא דבר שאי אפשר. ונשבע לו הבעש"ט כשיתאכסן אצלו יחיה הילד. וקיבל אותו לביתו. ותכף הלך הבעש"ט למקווה, וראה שלא טוב עם הילד. וציוה שלא ימצא שום אדם בבית זה. והלכו כולם לבית אחר, וגם להסופר ציוה שלא יהיה בבית זה עד שיקרא אותו ליתן לו יין לקידוש, כי בערב שבת קודש היה המעשה הלז. והוא נשאר יחידי עם הילד, והתפלל אצל הילד תפילת מנחה, ושהה הרבה בתוך הלילה, עד שהסופר ירא פן ח"ו יסתכן הבעש"ט מחמת גודל התאמצותו בתפילה על החולה, כי מסוכן הדבר. והלך הסופר ופתח את הפתח בלאט, ושמע שאומר לנשמת הילד הכנס לגוף, כי תוכרח להיכנס כי לא אשבע לשקר. ולא ידע אם הילד מת או שהיה חי עדיין, והיה בו עדיין קצת חיות. והלך הסופר משם, ובשעה קלה חזר ונכנס, ומצא אותו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים, וקם ואמר הלא אמרתי לך שתכנוס בגוף הילד. וצווח הירש תן יין לקידוש. ואכל עם הסופר, ולא ישן כל הלילה. ובבקר מסר הרפואות והנהגות לסופר, והוא הלך להתפלל לבהמ"ד. והבינה אמו של הילד, שהילד חזר לאיתנו, והתחילה לבכות בכיה גדולה. ושמע הסופר ושאל אותה מה את בוכה, אמרה לו ואיך לא אבכה שקללתי צדיק כזה. והשיב לה אל תבכה, רבי שלי הוא איש טוב וימחול לך. וכשבא הבעש"ט מתפילתו, שמע ג"כ שהיא בוכה, שאל לסופר וסיפר לו, ושלח את הסופר אליה ואמר אמור לה שלא תבכה, ותעשה סעודה שלישית טובה, ומבטיח אני לה שהילד ישב עמנו לשולחן על הסעודה הנ"ל. וזה שנפל הבעש"ט על הארץ בפישוט ידים ורגלים, שקיבל עליו לקבל פולסא דנורא עבור השבועה, והנשמה הוכרחה ליכנוס לגוף. ופעל להילד שיחיה יותר משישים שנים, ושיהיה לו בנים ופרנסה טובה כל ימי חייו. ומזה הנראה שבא זמן הקץ להילד, לכך הוצרך להתפלל עליו כמה שיחיה ועל פרנסה ועל בנים.
הסיפור היומי (טלגרם)
