מה פשר הכיתוב שעל יין ומיץ ענבים – "ברכתו הגפן גם לדעת הבית יוסף"?
הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
האם ראית את הכיתוב בתויות היין ומיץ ענבים "ברכתו הגפן גם לדעת הבית יוסף"? ובכן, במה נתייחדה שיטתו של הבית יוסף בברכת היין, והאם אכן יש בזה מחלוקת בין הבית יוסף לשאר פוסקים? על כך נשתדל לבאר במאמר שלפנינו, ובעזהשי"ת שלא נכשל בדבר הלכה.
תחילה יש לדעת, שאין למדין הלכה מפי מעשה ולא מתויות בחנות המזון, כדי לברר את ההלכה יש להעמיק בסוגיית הגמרא, ומשם בדרכי הפוסקים גדולי הדורות עד להכרעת ההלכה בסייעתא מלעילא.
סוגייתנו עוסקת בכמות המים שמוסיפים ליין, ומבואר שיין טוב, רגילים לערבו עם מים כפול שלש מהיין, באופן שרבע מהתערובת יין ושלש רבעים מים, והנותן מים על שמרים של יין כדי שיקבלו טעם של יין – צריך שהיין יהיה לכל הפחות רבע מהמים. בפחות מכך אין על המים דין יין וברכתם שהכל, אך לא נתבאר עד כמה ניתן להוסיף מים ביין גמור, שהוא עדיף מנתינת מים על שמרים.
הנה הבית יוסף ס"י ד"ר סעיף ה', כתב דשמרי יין שנתן בהם מים, לא מברכים הגפן רק כשנתן שלש מידות מים ומצא ארבע, כלומר שכמות היין היא רבע מהתערובת, אבל בפחות מזה ברכתו שהכל, וכתב עוד בשם רבינו יונה שזה בזמן חז"ל שהיו היינות חזקים אבל היינות שלנו חלשים ואפילו כשרבע כמות יין זה לא מספיק לברך עליו הגפן.
אח"כ כתב מיד, שהאגור כתב בשם מהרי"ל בדין מזיגת יין לברכת הגפן, שצריך שיהא ששית יין כנגד המים, ואז אם רגילים לשתותו כך מברכים עליו הגפן, אבל פחות מששית – לא מברכים, ולא הזכיר שיש מחלוקת וסתירה ביניהם. עולה מדבריו חילוק ברור בין שמרי יין, שמדין הגמרא צריך רבע כמות יין וביינות שלנו גם זה לא מספיק, אבל ביין גמור, כשמערב בו מים מותר עד ששית שזה %17 מהתערובת.
בשולחן ערוך כתב מרן (ס"י ר"ד ס"ה) דין שמרי יין שצריך רבע מהכמות יין, והמים – שלש רבעים, וכתב שיינות שלנו חלושים, לא מספיק כשרבע מהכמות יין והשיעור כפי שמוזגים יין באותו מקום, וכתב ע"ז הרמ"א שצריך שיהיה היין אחד מששה במים ולא פחות מזה, והדבר יפלא שהרי מרן כותב, הדין שיינות שלנו לא מספיק אחד מארבעה ומה מוסיף הרמ"א שלא יפחות מאחד מששה הרי גם אחד מארבעה לא מספיק, אך הדבר מבואר בדברי הבית יוסף שהבאנו שמש"כ בשו"ע הוא לגבי שמרי יין, ואילו הרמ"א דיבר לגבי יין גמור, ודבריו הם דברי האגור שהביא מרן בבית יוסף. וכל זה מבואר היטב במשנה ברורה בשם הפוסקים. אכן העולת תמיד כתב שאין להקל בזמנינו אפילו בתערובת מעט מים, והבין שהרמ"א חולק על המחבר ע"ש ומסיק שאפילו כשהמים הם פחות מהיין אין לברך עליו בורא פרי הגפן, והמשנה ברורה רמז אליו בשער הציון ולא פסק כדבריו.
והכף החיים (אות ל"א ול"ב) הביאו, והביא שהפמ"ג כתב שאם יש רוב מים מברך שהכל, ומכריע הכף החיים שאם הוסיף מים כמות שוה ליין באופן שחצי יין וחצי מים יכול לברך בורא פרי הגפן, אכן במשנה ברורה נתבאר שאין כלל מחלוקת בין מרן הבית יוסף להרמ"א, וכאשר מבואר הכל בדברי הבית יוסף.
היוצא להלכה ולמעשה
*כמות מים בשמרי יין
שמרי יין – בזמנינו, שהיינות חלשים, אין לערב בהם הרבה מים, אלא כדרך המזיגה הנהוג באותו מקום, ואם זה פחות מאחד מארבעה לא מברכים עליו הגפן מדין הגמרא.
*כמות מים שניתן לערב ביין
יין גמור ניתן לערב בו יותר מים, כמבואר במשנה ברורה, אך אם אין אחד מששה ביין אין מברכים עליו הגפן, והשיעור לערב מים – כתבו הפוסקים שתלוי בחוזק היין. שיין שנעשה מענבים של סוף העונה חזק יותר, והעיקר שמורגש כח היין לאחר שערבו בו מים, והכף החיים מחמיר כדעת הפמ"ג לא לערב יותר מחצי.
*מים במיץ ענבים
במיץ ענבים שאין לו תסיסה – נחלקו פוסקי זמנינו אם מותר להוסיף בו מים, י"א שאם הוסיף אפילו מעט מים, אינו מתבטל ליין ואינו משלים לשיעור רביעית בקידוש והבדלה, ויש אומרים שניתן להוסיף בו מים כל זמן שנשאר בו טעם יין, והובאו בביאורים למשנה ברורה בהוצאת "דרשו" ס"י ד"ר הערה 20.
התפרסם באתר דרשו