יקב מצודה: עשו את היין הטוב ביותר בארמון של… המשיח

זוג חברים וגיסים צעירים, משקיעים כבר שנים אחדות כדי להגיע למוצר ברמה מעולה.
יוסי למד לימודי יין במכללה ויחד עם גיסו יאיר החליטו עם יומרה ומעוף, לפתוח יקב שמייצר אך ורק יין ברמה הכי 

גבוה שאפשר מכל הבחינות.

בשביל דבר כזה צריך קודם-כל לא להתפשר בשום דבר. מהמסד הראשון צריך לקחת הכל הכי טוב ומשובח, הן בכלים, הן בכל מה שמסביב וכמובן בחומר הגלם של היין.כדי שהכל יהיה הכי טוב, צריך גם היקב עצמו להיות במקום הכי טוב.

כאן נכנסים לסוגיה די מורכבת ומסובכת, כיצד קובעים איזה מקום הוא הכי טוב?
הירושלמים בטוחים שאין כמו ירושלים, ותושבי לונדון יודעים ש...
איך בכל זאת פותחים מפה ומצביעים על נקודה מסוימת וקובעים:"כאן!" "זהו המקום הכי טוב".

האם יש כזה דבר בעולם? מסתבר שיש, והצמד החרוץ והמוכשר מצא אותו! "הארמון של המשיח", שנקרא:"בית יהודיוף חפץ", זהו הבית המפורסם שנמצא ברחוב עזרא בשכונת הבוכרים בירושלים.
הבית נבנה לפני כ-120 שנה למשפחת יהודיוף, היה בבית זה גם בית כנסת ואולם אירועים, אבל היחודיות שלו היתה בזה, שהוא תוכנן להיות ביתו של המשיח, שאנחנו מחכים לו שיבוא בכל יום. המרפסת הרחבה והעגולה שלו משקיפה אל בית המקדש, בדיוק כפי שצריך המשיח לפקח משם על עבודת הכהנים.
כנהוג באותם ימים, מתחת כל בית היה בור לאגירת מי הגשמים, ובבית הגדול הזה הם עשו בור ע-נ-ק!
אל ה"בית" וה"בור" הזה הצליחו להגיע יאיר ויוסי, וקבעו את קומת הקרקע והבור עבור היקב, שממנו יקח המשיח נסכים לבית המקדש.
די מורכב ומסובך היה להסב את המקום כדי שהוא יהיה יקב איכות, אבל לכבוד המשיח וכל האידואולוגיה שסביב_אין מעצורים.
על במה מכובדת זו נסחט היין הראשון בהתרגשות מרובה.
היין תסס שם בדיוק כפי שהוא עשה את זה לפני שלושת אלפים שנים באיזשהו מקום קרוב, לצורך הקרבנות בבית המקדש. כעבור הזמן הראוי כבר אפשר היה להתחיל לראות ברכה, אלא שהברכה הזו בעצמה הפכה את המקום לקטן וצפוף.
אין מקום חניה למשאית, אי-אפשר להביא לשם מלגזה, לא לאכסן בקבוקים ריקים לפני המילוי, ולא מלאים אחר כך. אין די מקום לחביות כדי ליישן אותן שנתיים, וכל מה שהקוראים מנסים לדמיין על המושג "צפוף", היה נכון עבור יקב שמתחיל לקבל שם טוב, ואנשים מתחילים לחפש אותו בחנויות היין.
מהר מאד הבין הצמד שמקום צפוף ואורבני כמו שכונת הבוכרים בירושלים, לא מתאים לעשיית יין. תנועה צפופה של אנשים במדרכות, רכבים חולפים בכביש הצר, אי-אפשר אפילו להכניס ולהוציא סחורה, כל תזוזה חוסמת את הכביש והמדרכה.
מה הפתרון?
לעבור למקום אחר?
זו אמנם האפשרות היחידה, אבל כיצד? איך יורדים ברמה?
לשכור סתם מבנה מרובע באזור התעשיה?
אם עוברים מהארמון של המשיח, זה חייב להיות אך ורק למקום מיוחד!
אם זו תהיה יחודיות שונה, אז לפחות שזה יהיה מיוחד מאד מאד.
כך נדד היקב למצודה שבגבעת יערים.

מקום פסטוראלי בקצה המושב. נוף פנורמי להרי ירושלים, יערות אורן מכל הכיוונים וטרסות שיורדים אליהן במדרגות משולבות עם הטבע, לערסלים ופינות ישיבה עם כורסאות, והכל בצל העצים, מתאים מאוד לזיצים, אירועים משפחתיים וחברתיים.
בחרתי לכתוב רק על שני יינות מתוך היינות המצויינים שלהם:
סידרת רזיאל-מרלו 2011 הענבים הגיעו מהר ברכה, מכרם שנמצאת בגובה של 840 מטר, התישן 18 חודשים בחביות עץ אלון.
יין בעל גוון אדום כהה, עפיצות עדינה, גוף טוב וטעם עדין.
מי שרוצה לטעום מאה סוגים של מרלו, יכול לעשות זאת, אבל לפני כן צריך גם לדעת מה זה מרלו אמיתי, ואחר כך לחפש את היותר דומים או פחות דומים, בשביל כל זה צריך קנה-מידה. יקב "מצודה" יכול להעניק לכם את זה. זהו טעם של מרלו צרפתי קלאסי-שאפו.
היין מהסידרה הגבוהה יותר נקרא "הר איתן", ס"ה 1300 בקבוקים בשנת 2012 זה בלנד 50% קברנה וכ-30% מרלו והשאר פטיט ורדו ושירז.
העירבובים נעשו באחוזים אלה, לא בגלל שזה מה שנשאר להם בחביות, אלא זה נעשה אחר הרבה מאד טעימות והתלבטויות, ניסיונות ותהיות, בדיקות והשוואות.

כל זן נבחר בקפידה מהגפנים המובחרים של החלקה הטובה, ולאחר מכן נבצר ידנית ותסס במיכלים קטנים, ואז התיישן בחביות עץ אלון 12 חודשים, שלאחריהם הוחלט על הרכב וכמות אחוזי הבלנד הסופי, עורבב וחזר להתישן בחבית עוד 12 חודשים.
היין הוא עם צבע אדום כהה, צלול, ריחות של קפה ושוקולד.
14.5 אחוזי האלכוהול לא מורגשים כלל, בגלל האיזון הנכון של החומצה הפרי והחבית.
טעמים של פירות שחורים בשלים כמו שזיפים.

המלצה מועילה: את הלגימה האחרונה יש לשמור לרגע שיוצאים מהביקור, ככה נשאר טעם טוב של סיומת ארוכה ונעימה עוד זמן רב.

לתיאום ביקורים ואירועים  This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

לעמוד היקב