רק 7000 בקבוקים מה'קריניאן'
מתוקף תפקידי אני מסתובב בתערוכות יין המתקיימות מעת לעת, שם פוגש אני יקבים רבים וטובים, בעזרת ה', בסיורים הקבועים שלנו נגיע אל כל הטובים והמעניינים.
קיימת בעיה קבועה ברוב התערוכות, יש הרבה בקבוקים פתוחים והרבה מבקרים שאינם שומרים שבת טועמים ומוזגים לעצמם, ממילא מטעמי כשרות כבר איני יכול לטעום אחריהם.
מצאתי פתרון, כשאני רואה משהו ששווה לטעום, אני ממתין בסבלנות שייסתיים הבקבוק, ו"זוכה" לפתוח בקבוק חדש, לטעום ולהשתכנע או להתאכזב.
זה לא קורה בעמדה של רקנאטי.
מגישי היין שם יודעים שכשאני מגיע צריך לפתוח בקבוק חדש.
אבל יש עוד משהו שהם יודעים, ואותו אני אגלה לכם כאן ועכשיו.
אנשי המקצוע יודעים שבתערוכה יוקרתיית משקיע כל יקב בקבוקים רבים לטועמים העממיים והסקרנים הרבים, שאינם מבקשים יותר מחצי כוס יין וללכת, לכן על שולחן הטעימות שמציג כל יקב, מציגים את היינות היותר פשוטים מהסידרה הבינונית, ואכן את זה זוכה המון העם לטעום.
אבל יש הפתעות שכדאי לסקרן העממי לדעת, כמידי פעם בפעם מגיעה אישיות חשובה לעמדת היקב, או בשעה עגולה או כל סיבה אחרת, לפי שיקול דעת האחראי בדוכן, אז פותחים בקבוק מסידרה גבוהה יותר.מגישי היין בתערוכות של רקאנטי מסמנים אותי משום מה כאיש חשוב, ובכל פעם שאני מתקרב לדוכנם, גם אם יש כמה וכמה בקבוקים פתוחים, הם מתכבדים לגשת למחבוא, ששם מסתתרים הבקבוקים מהסדרות הגבוהות ומוציאים לכבודי משהו יוקרתי,
לעת עתה רתמנו את העגלה לפני הסוסים, והקדמנו את המאוחר, שאותו צריך להשאיר לסוף.
הנה ההתחלה: בשנת 2000 לני רקאנטי החליט עם כמה שותפים לפתוח יקב.
גלגולים רבים עברו על היקב, אבל זה לא הנושא לעכשיו. מה שכן מעניין זה, שכיום היינן גיל שצברג ויד ימינו היינן עידו לוינסון המופקדים על עשיית היין, עושים זאת לא רק באופן מצויין, אלא בעיקר קצת שונה מרוב היקבים בארץ. זאת ע"י בציר מוקדם שגורם לרמת סוכר מעט נמוכה.
מהיכן אמורים אנו לדעת אם זו מעלה או חסרון?
הבה נקבל שיעור קטן ונראה שאנו כן יודעים!
השמרים הם האחראיים על הפיכת הסוכר לאלכוהול, ככל שהסוכר גבוה יותר כך רמת האלכוהול גבוהה יותר, וממילא כשהסוכר נמוך האלכוהול גם הוא מעט נמוך, והנה מקבלים אנו יין מצויין שאפשר לשתות עוד כוס בלי נקיפת מצפון, או ארבע כוסות בליל סדר ולהרגיש נהדר.
הבציר המוקדם גורם גם לחומצה מעט גבוהה, כי כשהשמש יוקדת על הגפן ומבשלת את הענבים, רמת החומציות יורדת ובציר מוקדם גורם כאמור לחומצה גבוהה.
מי צריך את זה? ובשביל מה?
מסתבר שביקב יודעים עוד כמה דברים. חומציות עוזרת להתיישנות משובחת, ולשמירה על היין לאורך שנים.
היין החומצי והעדין ביקבי רקאנטי מזכיר את הסגנון הצרפתי המקורי, הרי בבורגונדי/בורגון ובורדו שבצרפת ארץ היין, שם נבצרים הענבים כשהם ברמת חומצה גבוהה, בגלל המחסור בשמש והקרירות המרובה בעונת הבציר.
ליקב רקאנטי מגיעים הענבים בעיקר מהגליל העליון, מנרה וכרם בן זימרה, אבל לא רק משם, לרקנאטי יש כרמים גם בגליל התחתון וגם באיזור הרי יהודה, בכל מקום גדל סוג הענבים האופיני לאזור ההוא.
אחד מהם הוא כרם "גביע", כרם בעל שהוא גם כרם פרא.
להבדיל מכרמים רגילים שהגפן מודלת על עמודים וקלונסאות, בכרם זה גדלים הענבים על שיח בצורת "גביע" שמחובר לקרקע, בכרם זו אין השקייה ושם גדלים ענבי הקריניאן באופן טבעי לחלוטין.
חלק מההחלטה הייננית שלהם בסידרה הגבוהה הוא ליצור יין מחלקות מובחרות בכרם יחידני (single vinyard) וכך מתמקדים בזן מוצלח ובאיזור (טרואר) שמתאים ספציפי לזן זה.
את יין הדגל הספיישל ריזרב האדום לא מייצרים כל שנה, אלא רק כאשר מבשילים התנאים והענבים כרצון הייננים.
עכשיו החורף כבר פה, הגשם דופק על החלונות, לכן כבר אין מקום ליינות הלבנים והרוזה, אותם שותים מקוררים לטמפרטורה של כ8 מעלות. ממילא מתאים לשתות אותם במרפסת שמש בחוץ ובשאר הזדמנויות דומות.
אבל הרוזה-אדום בהיר של רקאנטי דורש התייחסות ואני חייב לכתוב כמה מילים.
הוא עשוי מענבי ברברה ויש לו טעמים של תותים ואפרסקים חומצה מצויינת מומלץ (בקיץ כמובן).
עכשיו הזמן והמקום לחזור ליין שכתבתי עליו בהתחלה, כאשר בתערוכה אני מגיע לעמדה של רקאנטי נפתח איזשהו יין לכבודי, איזה?
"קריניאן"!קריניאן מהכרם פרא ה"גביע" שבהרי יהודה.
לדעתי, אחד מהיינות המעולים שיש לנו בארץ, מְבַקְבְּקִים ממנו סה"כ כשבעת אלפים בקבוקים ממוספרים, שנגמרים הרבה לפני הבציר החדש.
בביקור האחרון שלי ביקב, לא נשאר אפילו בקבוק לטעימה.
אבל זה לא אומר שצריך לוותר, מה עושים? גונבים! כיצד? נוטלים טעימה מיין צעיר שעדיין בחבית, יש לו ארומות חזקות טעמים של שזיפים ושוקולד, טאנינים חזקים אבל יין יחודי.
בגלל שנאמר: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" אני צריך להתנצל על שאמרתי "גונבים", הכלי לשאוב מעט יין מהחבית, קוראים לו "גנב"!
אחרון אחרון חביב הלוא הוא המרסלאן, זה זן די חדש בארצנו. הכלאה של קברנה סוביניון וגרנאש, שילוב מוצלח של עדינות ואצילות מהקברנה עם הפראיות מהגרנאש.
גם אותו טעמנו מהחבית, ואכן הוא מכיל המון ארומה, טעם וריח של בוץ טרי ומתוק וריח של פירות טרופיים, בעיקר פסיפלורה. יין מבטיח.
