2024/07/13     ז' תמוז התשפ"ד

שמיני עצרת שמחת תורה תשפ"ד, פינק, צורי 26.

שמיני עצרת שמחת תורה תשפ"ד, פינק בציר מאוחר 2021, צורי 26

'שמיני עצרת' הוא 'רגל בפני עצמו' (ר"ה ד/ב), וקרבנות המוסף שלו הם כמו של פסח ושבועות. משום מה קבעה המסורת להוסיף בו גם את 'שמחת תורה'. בחוץ לארץ זה יוצא נהדר, היום הראשון הוא 'שמיני עצרת' ולמחרת עושים את שמחת תורה, אבל בארץ ישראל ששמחת תורה נכנסת לתוך שמיני עצרת, יש לשאול: "הרי אין מערבין שמחה בשמחה"! (מו"ק ח/ב), לא נושאים אשה  בחג, כדי שהחתן יוכל להתמקד באופן נפרד בכל אחת מהשמחות. ואנו משתוקקים לדעת כיצד 'נפלה' שמחת תורה לתוך החג.

הבה נתחקה אחר שורשו של חג זה, על הפער בין עשרות הקרבנות של סוכות, לבין הקרבן הדליל של שמיני עצרת אומרים חז"ל: משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, לכל אנשי המדינה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו [ידי חובה] מכל בני המדינה, [הבה] נגלגל אני ואתה [בסעודה פרטית], במה שתמצא, [די לי] ליטרא בשר או [סעודה] של דג או ירק. כך אמר הקב"ה לישראל: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט/לה), גַּלְגְּלוּ במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד (במדבר רבה כא/כד). הנה לשון ה'פסיקתא רבתי': ביום השמיני אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בניי, יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקים בקרבנות של אומות העולם, ועכשיו אני ואתם נשמח יום אחד, איני מטריח עליכם הרבה, אלא פר אחד  ואיל אחד. כיון ששמעו ישראל כך, התחילו מקלסים להקב"ה ואומרים: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח/כד).

סעודה לגוים צריכה להעשות עם הרבה אוכל ותפריט עשיר, ואז יהיה להם על מה לשוחח. בעגל יש הרבה מאד חלקי בשר השונים זה מזה, משבעים פרים אפשר להכין די אוכל, שאפשר לשוחח אודותיו במשך כל השבוע, לדון על מבושל, צלוי מאד, צלוי קצת, אפוי, עם רוטב מתוק, עם שום, אפיה יבשה. מדפים כורעים מעומס ספרי בישול מקצועיים.

זהו! נגמרה החגיגה עם הגויים, עכשיו 'עצרת' עבור היהודים, מי מדבר על אוכל? יהיה פיצה, זה בסדר, אם אין פיצה נביא פיתה עם חומוס, סנדוויץ' עם נקניק, אין חומוס ואין נקניק, אז תהיה פיתה עם מיונז, הכל בא בחשבון, העיקר משהו שלא להיות רעבים. זה עצרת, אנו עם הקב"ה. בין הגויים אין שפה משותפת. כשנפגשים אנשים בעלי רקע שונה, כגון: על סיפון אוניה, יהיו כמה אנשים שילבנו יחדיו את הפרשה, יהיו אנשים אחדים היכולים לשוחח ביניהם על אסטרונומיה ולצפות במראות החדשות הנגלות בלב-ים, מראות שלא זכו לראותם במקומות מגוריהם, כמו-כן יהיו מספר אנשים שימצאו שפה משותפת במתמטיקה, וכן ניתן יהיה לראות אנשים מעטים המשחקים משחקי חשיבה, מזל, קובייה והבל. אך בנושא האוכל המוגש במטבח, לכל אחד ואחד מההמונים ישנה דעה מגובשת ונחרצת. על כן זקוקים הגויים לסעודה קולינארית מפוארת = שבעים פרים. אבל כשאנו לבד, הבה נשים את התורה על השלחן, עכשיו כבר מספיק שיהיו לחמניות בלי שום דבר.

אורח המגיע לשבת ומביא איתו יין, יגלה שהבקבוק הזה יכול לפתח שיחה בת כמה שעות, מיץ ענבים, יין מתוק, יין חצי יבש, יין תוסס. יין יבש, יין אדום, יין לבן, יין צעיר, יין ישן. שיטות יִשֻּׁוּן חדישות ועתיקות. כיצד היה נראה היין בימי התנ"ך וחז"ל, ועוד ועוד. את היין הצגתי כמשל, התורה היא 'יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית'. כשאנו עושים שמחת תורה בשמיני עצרת, זה ה'יין' שאנו מביאים לשלחן. עכשיו כבר לא צריך אוכל. אם יש תורה, כבר באמת לא צריך שבעים קרבנות. אבל השואל יטען, שהסבר זה הוא נכון ביחס לתלמידי חכמים מופלגים, להם יש נושאי שיחה מרתקים, הם יודעים לעבור ממנחת חינוך לקצות וממנו לרשב"א, משם למגן אברהם, וכך עפים ביניהם 'זיקוקי דינור'. אבל מה אנחנו? התשובה היא שזו ענווה שאינה במקומה. בגלל שתי סיבות.

א _  ראו פעם יהודי עם הארץ רוקד בשמחת תורה בהתלהבות, שאלוהו לפשר השמחה, והוא השיב: 'אח שלי מתחתן'! הוא רואה את תלמידי החכמים כאחים שלו.

ב _  לכל אחד בעולם יש חלק בתורה. לא רק פילפולים שטוחנים הרים ומיישרים גבעות, אלא כל מה שקשור לתורה, הכל מתקבל. סיפורי צדיקים, התנהגות אצילה של יראי שמים, ריבוי מוקדי החסד. מסירות נפש, ועוד ועוד. גם יהודים הנראים בלתי קשורים לתורה, זו קליפה חיצונית. אם נצא ל'הקפות שניות' הנערכות במוצאי שמחת תורה, ברחבת בתי הכנסת המרכזיים בהרבה ערים גדולות, נגלה שם את המשתתפים בהפגנות נגד הדתיים, גם הם שמחים לגשת אל החופה, לקחת ספר תורה בנשיקה, ולרקוד איתו בהתלהבות. [לאחרונה הם קצת מהססים, כי ישנם צלמים].

עוד דוגמא: לא מזמן נפטר נהג מונית ז"ל, נראה איש פשוט לחלוטין, ג'ינס קרוע, חולצה פשוטה, כיפה קטנה, אבל בכיסו הייתה רשימת חולים להתפלל עליהם, בכל פעם שלקח מישהו לבית חולים, והיה נראה עליו שהוא חולה, היה מבקש את שמו ושם אמו, ולפני כל תפילה, היה מוציא את הפתקים הרבים מכיסו, ומתפלל על כולם. ביום חמישי היה משתפף בשיעור על פרשת השבוע, הוציא את הפתקים והקריא את השמות, שהשיעור יהיה לרפואתם. כיוון שאיש לא דיווח לו מי הבריא, מי עדיין חולה ומי מת, ואלה אנשים שהוא אינו מכיר, על כן היה שומר כל פתק כחודש ימים. האם איש כזה צריך לרקוד בחתונה של 'אח שלו'? הוא אינו די מחותן לשמחת תורה? מיליוני אנשים כמוהו מוזמנים ל'שמיני עצרת שמחת תורה', לשמוח עם התורה נטו.

דיברנו על יין שמדברים עליו. והפעם משהו מתוק לכבוד שמחת תורה.

בסוכה היה על שולחני יין ורוד 'פינק' מתוק מבציר מאוחר של מותג שנקרא 'צורי 26'

על המותג כבר כתבתי כמה פעמים. היין נעשה ע"י היינן יהודה כמיסה המוכשר ביקב כמיסה.

היין עשוי מענבי גיוורצטרמינר ושיראז שנבצרו ממש בסוף עונת הבציר אחרי שהצטמקו כראוי.

לאחר הבציר היין שהה בחביות עץ אלון צרפתי 12 חודשים כדי לרכז את היין ולקבל טעמים נוספים מלבד המתיקות העדינה שיש בו.

זהו יין קינוח דק ונעים, קצת ריח של טופי פירות וענבים טריים, עדינות טובה ועשוי היטב.

מחירו כ140 ₪ כשרות בד"צ עדה החרדית.

לחיים, חג שמח ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר