אין אומרים שירה אלא על היין
סביר להניח שכל בעל מקצוע פוגש אין - ספור הפתעות, אבל תמיד נדמה לי שההפתעות של הייננים הם ברמה יותר איכותית [זו כנראה סתם אשליה, ובבקשה אל תתקנו אותי אם אני טועה].
לכבוד מוצאי 'שבת שירה', הזמינו אותי ההורים שלי ל"סדנת יין משפחתית", בנימוק: "אין אומרים שירה אלא על יין". אמנם הפירוש הפשוט של המאמר מתכוון לשירה של הלוויים בבית המקדש, שנאמרת על ניסוך היין של הקרבנות, אבל שירה עם יין מתחברים בהחלט, עד כדי כך שאסור לשיר סתם שירים על יין, אלא רק שירי קודש, ולחבר את היין אל "שבת שירה", זה נשמע כאילו טבעי לחלוטין.
ההבדל בין סדנת היין שהיתה לי שם, לבין סדנאות יין אחרות שאני מעביר הוא, שלכל סדנת יין מגיעים אנשים שאינני מכיר, לכן אני גם לא מעורב בשיח הקודם לבואי, מאז שהזמינו/הודיעו להם על הזכות להשתתף בסדנה כזו.
אבל ב"ערב יין" זה שהתקיים בבית הורי, המשתתפים הם הרי משפחתי היקרה, שאמנם התייצבה לקריאתה של ה'שויגר-חמות', שאיש אינו מעז להמרות את פיה, אבל את הפידבקים שקבלתי מהם, אותם רוצה אני לשתף אתכם.
חלק מהמשתתפים הודיעו מראש שזה לא מעניין אותם, הם רגילים במפגשים כאלה, שאכן מתרחשים לעיתים, ברוך ה', לשם מביאים תמיד איזושהי אטרקציה מעניינת, ולא משהו קולינארי משעמם.
זו היתה הגישה שהתלחששו עליה, בשבוע שבועיים שלפני כן.
הגעתי לפני כולם, העמדתי את היינות שאותם נטעם, ערכתי את הכוסות היוקרתיות על השולחן, הכנתי את המצגת והמחשב, וכשהחלו החבר'ה להגיע, התחילו שאלות קנטרניות:
"למה לא עושים גם ערב על צ'יפס או פיצה"?
"איזה טעמי שוקולד וניחוח פירותי עם נגיעות וניל יש בסטייק"?
בלעתי את הלשון, נתתי לכל שואל עט ונייר ואמרתי: "תרשום את כל השאלות, ותחזור עליהן בבקשה בסוף הערב".
עד כאן הם הדברים שלי, מכאן אעביר את רשות הכתיבה והדיבור לאבי שליט"א.
שלום לקוראים:
לא רק שאיני מבין ביין, אני גם לא צריך להיות כזה, כי יש לי "מאבטח צמוד", כששרגא אומר לי: "אבא, זה בשבילך", עד היום סמכתי עליו, ואף פעם לא התאכזבתי, כי גיליתי, שיינן זה לא מי שרק יודע מה נקרא יין טוב לטעמו, אלא מה נקרא יין טוב לטעמם של שאר הבריות.
פעמים רבות הצטרפתי אליו לתערוכות, טעימות ותחרויות, לכן חשבתי, שהוא לא יחדש לי שום דבר בסדנת היין אצלי בבית, אבל התבדתי בהרבה פרטים ואציג חמישה מהם:
א _ שרגא יודע עוד אלף דברים, שאינם עולים לדיון בתערוכות.
ב _ מתוך האלף דברים הללו, יש לפחות שלוש -מאות מאד מעניינים.
ג _ בערב אחד לא ניתן לדון, כי אם בחמישה או ששה דברים, מתוך אותם שלוש- מאות שנבחרו מתוך האלף.
ד _ שרגא יודע לשכנע, גם את מי שחשב שנושא היין לא מעניין אותו, ולא רק לשכנע אלא אפילו לסחוף, יש לי שתי הוכחות לכך:
1. דפי השאלות שחולקו בתחילת הערב נותרו ריקים, לא בגלל שלציבור לא היו שאלות, אלא בגלל שכולם היו מרותקים.
2. שרגא הביא מרקקות, כדי לשפוך אליהן את שאריות היין, ולמעשה בסוף הערב, היו גם המרקקות ריקות וגם בקבוקי היין היו ריקים, ממילא שאף אחד לא יספר שההרצאה לא סחפה אותו, ויין זה לא מעניין.
ה _ הסקרנית שבבנותי, שאמנם בהתחלה לא הציגה עמדה כל-כך מתעניינת, בסוף היא שאלה את שרגא: "היכן יהיה הערב הבא שלך"? את התשובה אני עניתי במקומו: "אֶצְלֵךְ בבית, תזמיני את המשפחה של בעלך", ותגידי להם ששרגא מגיע עם אבא שלו.
בכבוד רב
חנוך גבהרד.
עד כאן דבריו של אבי. אני רק רוצה לסכם, שסדנת יין אינה צריכה להראות כמו תערוכת טעימות, די בשלושה או מקסימום ארבעה סוגי יין טובים _ מהקל אל הכבד, להסביר קצת על כל אחד, ואת עיקר ההסבר למקד בכל נושא היין מסביב. זה אמנם לא יעשה את המאזינים למומחי יין, אבל יזיז אותם בפסיעה אחת קדימה, להבין שאם את השירה אומרים דווקא על יין, אז כנראה יש בכך משהו, ואף יותר ממשהו.
