פרשת וישב תשפ"ה, רוזה ADHD, יקב סימיה

בפרשת השבוע נמצא היין פעמיים, פעם אחת בחלומו של שר המשקים, על היין של החלום יש הרבה מה לכתוב, כיוון שזה לא היה סתם חלום, אלא נבואה על עתידו רב התהפוכות של עם ישראל, כמבואר במסכת חולין (דף צב/א)

היין השני מופיע בהפטרה בלשון 'וְיֵין עֲנוּשִׁים', כלומר: יין שהרשעים עשקו ללא הצדקה (עמוס ב/ח). הנביא מספר שהם שותים אותו בבתי התרבות שלהם, והביקורת הנוקבת היא שהם עושים זאת בפרהסיה.

הבה ננתח, יש גנב ששולח בהחבא את ידו, אל אחד הלחמים אשר בדוכן, שבפתח המאפיה. הוא עושה כן כי הוא וילדיו רעבים, זה אמנם בהחלט גניבה, אבל בכאלה גנבים יש להתחשב, כנאמר: "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב" (משלי ו/ל), כלומר: אמנם לא בזים לו, כי מבינים את נפשו, אבל סוף סוף הוא גנב, שצריך למצוא דרך כשרה, כיצד להביא את הלחם עבור בני ביתו. הגנב החמור יותר, הוא מי שמתאווה לשכיות חמדה של הזולת, תחילה הוא עובר על 'לא תחמוד', וכשגונב עובר גם על 'לא תגנוב' שזו עבירה נוספת מתוך עשרת הדיברות, לכאלה גנבים קשה לסלוח, אבל לפחות אפשר להבין את המניעים, יצר הממון הוא תכונה טבעית הפועמת בתוך הלב, ולאנשים חלשי אופי קשה להשתלט על כאלה יצרים, או שהם אינם רוצים להשתלט. ממילא גם הגנב העממי הוא עדיין חלק מהחברה, שהנביא לא היה יוצא מהכלים כדי להוקיע אותו, ולא היה אומר עליו בפסוק אחד קודם לכן: 'עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ' (עמוס ב/ז).

זאת אומרת ש'יין ענושים' זה משהו יותר חמור, כי יין שותים בחבורה. בזמנם לא היו בקבוקי יין אישיים, אלא חביות וקנקנים, כשפותחים משהו כזה, צריך לגמור אותו, אין מקרר, אין ואקום ואין חומרים משמרים. על כן היו מתארגנים לשתיית יין, והנה שופט הצדק בכבודו ובעצמו מתנדב להביא את מבחר תוצרת הכרם של אחד מאלה שהוא עשק. זה לא חדש שקיים עושק בעולם, כבר בפרק הראשון של ישעיהו הוא מתלונן על עוולות וחוסר צדק השורר ברחובות העיר (הפטרה של שבת חזון'). אך כשמציגים עוולות בגאווה ובמצח נחושה וזוכים על כך לכתבה אוהדת, זו הוכחה שהחברה מסואבת, שהרי איש אינו מעז לחשוף דברים שיביכוהו והציבור ימתח עליו ביקורת. אם הגניבה עוברת בשלום, זה לא סימן שהשופט מושחת, אלא שהוא נמצא בכזו חברה. בפרט כאשר עושים זאת במסיבת יין, שהרי היין נועד לקרב לבבות, וקירוב לבבות של רשעים זה אסון לסביבה, כי קשר הדדי, חיובי ופורה נאמר רק אצל צדיקים, אך אצל הרשעים נאמר, שדווקא הפיזור והמריבה טובים להם וטובים לעולם (סנהדרין עב/א). על כן הציג הנביא דווקא את היין. כי אם מישהו יפרסם את הגניבות שלו, כדי להעניק לאביו החולה טיפול רפואי יוקרתי, זו גם גניבה, אבל הציבור סופג ומכיל אותה, הוא לא מאבד צלם אנוש. לא כן יין ושאר מותרות שאפשר בלעדם, אם השכנים יודעים שזה נקנה בכסף לא כשר, הרי שהנביא מגדיר זאת בהפטרה של השבוע: 'עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ' (עמוס ב/ז). הסיבה לכך פשוטה לגמרי, כשהתנהגות שלילית אינה מקובלת בעיני הסובבים, הרי שהאנשים השליליים הללו ישפרו את דרכם, אך ציבור אדיש, בעצם שאננותו, הוא מעניק גושפנקא לעבריינים.

חוק זה חובק אמנם את כל חוקי החברה, אך אנו נתמקד לכבוד שבת קודש, לפחות ביין המהודר, שנקנה אותו בכסף כשר, ונוכל לומר עליו בפה מלא ובבטחון רב: ל'חיים', לחיי הפרט והכלל, הבודד והחברה, הגיבוש והדינמיקה, את כל זה עושה היין, הרבה יותר יעיל ומהר, ממה שהיינו מנסים לעשות ללא יין.

הנה יין חדש ומעניין שזכה להגיע אל שלחן השבת שלנו:

יקב בשם 'סימיה' (שם משפחה רוסי) כיום היקב מייצר שלוש יינות: לבן, רוזה (ורוד) ואדום.

הפעם אכתוב על הרוזה כי התווית שלו משכה את עיניי (זו המטרה של התוויות).

התוויות של יינות היקב מספרים סיפור משפחתי על הקורה בתוך המשפחה.

על התווית של הרוזה מצוייר ילד שקופץ ונתלה על המילה A.D.H.D שזה הכוונה להפרעת קשב, ריכוז ועוד. לשאלתי למה הגדרה זו נבחרה לייצג את היין, ענה לי היינן שזה בא להגיד שהיין הזה, הוא הילד הבעייתי/השונה, אולי בגלל הצבע של היין שהוא לא אדום ולא לבן, אולי בגלל הזנים שמהם מורכב היין, סונג'ובזה וקריניאן שאין קשר ביניהם, אבל, התוצאה הוא, יין נפלא, ככה גם הילד השונה אם יכוונו אותו נכון הוא יגדל לתפארת.

ולניתוח של היין, היין הוא בעל גוון סלמון וורוד עדין, ריח של פירות טריים עם מעט סוכריות קרמל. ובטעם, חומצה עדינה, טיפה מרירות, מעט מתיקות, הרבה פירות טרופיים, יין נהדר.

12.5% אלכוהול והכשרות:רבנות קריית ארבע, בד"צ בית יוסף  וסטאר קיי,  

לחיים, שבת שלום וחנוכה שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב