פרשת תצוה תשפ"ד, אוניקס, יקב גרוס

השבוע פרשת 'תצוה' עוסקת בהוראות החלק הפנימי של המשכן, מתחילה באביזרי המשכן, ממשיכה בבגדי הכהנים וכבר מתחילה בקרבנות, הלכה למעשה. לעת עתה רק קרבנות של חנוכת המשכן, קרבנות בפועל יתחילו רק בחומש ויקרא. אבל מלבד קרבנות החינוך, שהיו נראים אחרת מכל שאר הקרבנות, יש לנו השבוע כבר את קרבן התמיד, הוא מתחיל כאן ועכשיו. בשבעה עשר בתמוז ש'בטל התמיד', אני מקווה לזכור לציין כמה חשוב קרבן זה, אבל השבוע הוא זוכה לאזכור בפינת היין, כי זו הפעם הראשונה מאז תחילת חומש בראשית שמופיעים גם הנסכים, כלומר: היין, מלבד הקרבן הפרטי של יעקב אבינו בהר המוריה (בראשית לה/יד). אצל יעקב זה היה מזבח מאולתר, ממילא גם הנסך היה כזה. סביר להניח שהוא פשוט שפך את היין על מצבת האבן שהוא הקים. אבל בבית המקדש בנו מזבח במיוחד שאפשר יהיה לנסך עליו יין, והנה דברי רש"י על פרשת השבוע: 'נסך' לספלים, כמו ששנינו:  שני ספלים של כסף היו בראש המזבח, ומנוקבים כמין שני חוטמין [משפכים] דקים, נותן היין לתוכו, [לתוך העבה, הדק הוא בשביל המים] והוא מקלח ויוצא דרך החוטם ונופל על גג המזבח, ומשם יורד לשיתין במזבח בית עולמים, ובמזבח הנחשת [שהיה במשכן, הוא] יורד מן המזבח לארץ (רש"י שמות כד/ו). אין לי תכנית ללמוד כאן ועכשיו את כל מסכת זבחים ומנחות, אבל שמן ודם לא שפכו לחוטמין הללו, השמן נועד להתערבב עם הסולת, והדם חלקו על קרנות המזבח וחלקו נשפך ליסוד, ובחטאת הזו גם על החוטא עצמו.

למה אני מציין את זה, כי בפרשת משפטים, הייתה חריגה. למרגלות הר סיני כרת משה רבינו ברית עם עמו, כלומר ערך ברית בין העם לבית אלקיו ותורתו, ולשם כך שלח את נערי בני ישראל שיעלו זבחים ושלמים, את הדם חצה משה חצי הוא שם ב'אגנות', ואת החצי השני הוא שפך על המזבח. את הדם מהאגנות הוא זרק על בני ישראל. [אם לכל אחד הגיע קצת, הרי שזה היה רסיס כמעט מקרוסקופי]. ואמר: "הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כד/ח). בקרבן זה לא היו נסכים, הדם שנשפך על המזבח, הוא דם הריצוי, והדם שנזרק לעבר העם, אמור לכאורה למלא את תפקיד הנסכים בעתיד. אם כן, הרי שנסכי הציבור התחילו בזמן קבלת התורה, וזה מסתדר עם מה שראינו בשבוע שעבר, ש'אגנות' הם כלי בלי מכסה, החלק העליון פתוח, כדי להורות על חכמת הסנהדרין, שחצי חכמה היא מה שה' נתן בתורה שבכתב, והחצי השני הוא מה שהם למדו בתורה שבעל פה. אם כן זה מסתדר היטב דווקא עם כלי מזיגת היין, שהרי היין מורה על חכמה, 'טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן' (שיה"ש א/ב). כלומר: חביבים דברי החכמים ופירושם לתורה, יותר מהתורה עצמה (ע"ז לה/א). זהו ה'יין' בעיני התורה! הנה אם כן כשפגשנו השבוע את הנסכים, זה החזיר אותנו למתן תורה, ובחומש ויקרא נראה שלכל הקרבנות התלוו נסכים, הרי שברכת התורה אמורה ללוות אותנו בכל מעשינו, ובכל כוס יין יש לנו הזדמנות להיזכר בכך.

השבוע יהיה לנו ביום שישי פורים קטן, ובשבת יהיה זה פורים קטן לירושלמים, ולשאר התושבים בערים מוקפות חומה מימי יהושע בן נון. אפילו כשפורים קטן יוצא ביום חול, יש מצוה להרבות בסעודה, ודאי שבשבת קודש נעשה זאת בהידור.

יש יינות שאני אוהב לדגום מפעם לפעם ולראות את ההתפתחות שלהם.

אחד היינות שנכנסו לבדיקה כזו הוא 'האוניקס' (שוהם) של 'יקב גרוס'.

והשבוע פתחתי אוניקס 2020 אחרי כחצי שנה (הפעם הקודמת הייתה בתקופת החגים). ואכן, היין נהיה רגוע ונוח לשתיה, שנה שנתיים יעשו לו עוד יותר טוב (אעדכן). 

הענבים מגיעים מהגליל העליון מכרם קדיתא מול הר מירון. היין התבגר 18 חודשים בחביות עץ אלון והתוצאה: ריחות וטעמים של פירות אדומים בשלים חומצה עדינה, תיבלון טוב שמגיע מהחבית עם סיומת ארוכה ונעימה.

לאחר פתיחה של שעה/שעתיים נהיה חגיגה בכוס.

14.5% אלכוהול. כשרות בד"ץ העדה החרדית והמחיר 110₪ במקום 120₪.

(אוניקס 2020 זכה בחודש שעבר בתחרות טרהוינו 2024 במדליית כסף).

לחיים, שבת שלום ופורים (קטן) שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב