הסבר נשגב ידוע בשם החידושי הרי"ם בביאור משמעות השתייה והשכרות בפורים, ואף הוא על פי מעשה אשר אירע בימי הבעש"ט הק' זי"ע.
דבר המעשה מובא בספר 'שפתי צדיק' ששמע מפי זקנו החידושי הרי"ם, על יהודי שלקח בידו חמש מאות רובל ונסע לעבור עבירה רח"ל, וכשהיה בדרך שמע קול בכיות אנשים ונשים יהודיים שהיו נתונים בבית סוהר תחת ידי הפריץ, נכמרו עליו רחמיו ומסר את כל הסכום שבידו כדי לפדותם משביים, ותמורת דבר עבירה שרצה לעשות הפך למציל נפשות מישראל. נעשה מזה רעש בשמים, ופסקו את שכרו בבית דין של מעלה שכל מה שיגזור מעתה – יקום. אך מאחר שחששו שמא ירצה להחיות מתים וכדומה, גזרו עליו לשתות יי"ש, שיהיה רוב זמנו שיכור מבלי דעת. אך פעם אחת כשהיתה גזירה קשה והיה העולם בצער גדול שלח הבעש"ט את תלמידיו אל אותו שיכור, שיברך ויפעל רחמים, ואכן נתקיימה ברכתו. ואמר החידושי הרי"ם: כי כך ממש הוא גם יום הפורים, שהוא עת רצון שיכול כל איש ישראל לפעול לאין שיעור, אך פן ידרוש שלא כהוגן כיבדוהו חז"ל בכוס, כפי שהיה באותו 'פועל ישועות' בימי הבעש"ט. אולם, ה'שפתי צדיק' שמביא ומספר את כל דברי החידושי הרי"ם הללו, מוסיף עוד, שלבסוף, אחר שסיים החידושי הרי"ם את דבריו, הוסיף והדגיש דבר שיש בו מוסר-השכל עצום, וכך היה סיום מאמרו: "אין שום הוה-אמינא שנפסיד ח"ו על ידי תקנת חז"ל, מסתם עולה יותר נחת רוח מי שמבטל חפצו לציית פקודת חז"ל מאשר יכוון לבקש עבור עצמו טובות אף שיפעול".
