מי אינו מכיר "ערק תימני"?
זה משהו שעושים מתאנים בשלות. זה משהו מעין 'גרפה' שעושים מקליפות ענבים. מסתבר שיש אנשים שמאד אוהבים את זה, דווקא בגלל שחוץ מכוהל, יש בו עוד כמה דברים קצת חריפים, קצת אגרסיביים, וקצת ניחוח נעים של תאנים מתוקות.
על ערק תימני אפשר להתווכח. אבל, אני מכיר תימני שעושה יין. אבל הוא לא עושה יין תימני, אלא יין משובח. על היין שלו אין ויכוח ואין עוררין, אבל מדוע אני מקדים את המאוחר.
הבה נתחיל היכן שהסיפור מתחיל.
בסתם בוקר רגיל קבלתי הודעה מאהרון ג'לח: "הערב אני עושה עושה מפגש אצלי ביקב, בשעה 20:00, אתה בא"?
האמת, שאותו ערב לא כל כך התאימה לי השעה הזו, אלא רק יותר מאוחר. לכן לא עניתי לו שאני בא, וגם לא עניתי לו שאיני בא. השארתי לקב"ה לנהל את העתידות.
בסביבות 21:00 החלטתי שאני מצטרף לחגיגה. צ'יק צ'אק הגעתי לראש העין הקרובה, וכבר בתשע ורבע התייצבתי בבית משפחת ג'לח, או בעצם ביקב של משפחת ג'לח, כי כשיורדים מהבית לקומת המרתף, מגיעים ליקב הנפלא, יקב "אי ג'י .A.G" את סיפור היקב כבר כתבתי בעבר, וגם את הדברים המיוחדים שראיתי שם. אבל כעת כשהיקב עשה מיתוג חדש, גם לתוויות וגם ליינות, ונקרא שמו החדש "יקב אפק" זה הזמן להעלות אותו על נס.
האולם המרכזי בקומת המרתף, הוא אולם האירועים שהיקב עושה מעת לעת, סביב שולחן גדול מסבים כעשרים איש, מול צלחות מלאות כל טוב של לחמים משובחים, גבינות משובחות, ירקות ומטבלים שונים, והדובדבן שבקצפת הוא ה"זיתים שבצלחות", גם הם מעשי ידי משפחת ג'לח. זיתים מטובלים וכבושים מזן 'ברנע' אני ממליץ לכל מי שמגיע ליקב לבקש ולטעום.
על השולחן מאחורי אהרון מונחים ארבעה דקנטרים, [היו יותר, כשאני הגעתי נשארו רק ארבעה], עם מבחר היינות של היקב.
היין הראשון היה שרדונה 2016, מכרמים שבגוש עציון, היין התיישן 6 חודשים בחבית, ולא עבר תסיסה מלולקטית. לכן היין יותר פירותי וקליל. האמת, שעד שהגעתי נשאר בבקבוק ממש מעט ולכן כמעט ולא טעמתי אותו. אבל את הניחוחות של פירות ההדר בעיקר קלמנטינות לא יכולתי לפספס.
וואלי רון 2013
היין נקרא כך בגלל הזנים שירז\סירה ופטיט סירה, שמרכיבים את סיגנון הבלנד שמקורו בעמק הרון
היין התיישן בחביות 12 חודשים 15.5%
סוג של שיראז עולם חדש, צבע סגול כהה, ריחות קצת פלפל שחור, פירותי ומאוזן. 120₪
טרג׳ר 2013
מיעוטו מענבי פטיט סירה ורובו מענבי קברנה סוביניון. אכן כך מרגישים בריח, בעיקר את הקברנה סוביניון, אבל בטעם גם לסירה יש מה להוסיף. התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון 14.5%.
בתחרות הטרהוינו 2016, יין זה קיבל מדליית זהב. 100₪
סיקרט 2013
מרלו 50% מהגליל העליון, פטיט סירה 25%, קברנה 25%. יש בו 15.1% אלכוהול, זה הרבה ואפילו מידי, [לדעתי, בחלק גדול מיינות ישראל יש אלכוהול יותר גבוה ממה שכתוב בתווית, לפחות ביקב אי ג'י A.G. כותבים את האמת]. התיישן 12 חודשים בחבית, טאנינים עדינים אך נוכחים, בהתחלה הוא מידי אגרסיבי, אבל נרגע תוך דקות ספורות. 120₪
ארומה 2014
50% פטיט סירה, 25% קברנה סוביניון, 25% מרלו, שנתיים בחבית שעשו לו טוב מאוד. יין עשיר ונדיב בטעמים ובריחות. אך, גם בו יש אחוזי אלכוהול גבוהים 14.8% מחירו: 140₪
יינות טובים ונעימים, אבל הבעיה שבמזג אויר כמו שלנו, יין אדום עם אחוזי אלכוהול גבוהים, קשה לשתות בקיץ, אלא בליווי אוכל כבד ומזגן שפועל במלוא העוצמה.
ארומה 2013
גם הוא בלנד בורדו, התיישן שנתיים בחבית עץ אלון צרפתי, טאנינים חזקים, מעט ירקרקות, אבל מאוזן ונעים לשתיה, בסיום מרגישים כמו סוכריה שמנונית טעימה ונעימה . 14.9% אלכוהול.
בתחרות הטרה וינו 2016 הוא קיבל את הניקוד 91.6 ופירושו מדליית זהב, אבל אם הוא היה מקבל עוד ארבע עשיריות הנקודה ומגיע לציון של 92 הוא היה מתהדר במדליית זהב כפולה.
להזכירכם היינות נמזגו לדיקנטר בשעה 20:00
ושתינו אותו בעשר וחצי שעתיים וחצי אחרי מזיגתם.
ארומה 2011
כל סדרת הארומות עשויים מממסך של זנים בורדולזים, ובארומה 2011 יש 80% קברנה סוביניון
ו20% מרלו 13.5%.
לא רצינו לשתות את היין, רק להריח ולהריח ולהריח...
ריח מאוזן ורגוע מתקתק ועדין,
גוף מלא ושמנוני יין שאפשר לשתות גם ללא אוכל.
סיומת ארוכה שנמשכה עד שהגעתי הביתה בשלום.
