יין משובח ושנת השמיטה?

השנה שנת השמיטה! היקבים המבקשים לשמור שמיטה כהלכה לכל הדעות, אכן באמת לא ייקלטו ענבים כלל וכלל, שהרי אסור לבצור ליותר משלוש סעודות, ואין שום אפשרות לעשות כך יין, אפילו יין ביתי, כי אחד המרכיבים העקרוניים בטיב היין הוא שכמות נכבדה של ענבים יתססו יחדיו, ויעניקו זה לזה מטעמם.
אין טעם ואין ריח להתסיס ק"ג ענבים בבקבוק קולה, אפילו לא לצורך ביתי.

יקבים רבים משתמשים בפטנט שנוי המחלוקת ששמו היתר המכירה, ובזה יש בעיות נוספות כמו ערבוב יין משנה של היתר מכירה עם יין משנה אחרת ובפרט שיש כשרויות שאחרי שנת שמיטה עם היתר מכירה דורשים להכשיר את הכלים, מיכלים והחביות.
פתרון נוסף שעומד בפני יקבים הוא לקלוט את הענבים ע"י אוצר בית דין.
גם פתרון זה אינו כל כך מעשי, כי באופן זה צריך למכור את הסחורה במחיר הקרן, ענבי הפקר בכרם לא עולים כסף, ויש לשלם רק עבור הבציר וההובלה, הרבה פחות מ-10 ש"ח לכל ליטר מיץ ענבים. מכיוון שאסור להרוויח על פרי הקדוש בקדושת שביעית, הרי שלא ניתן להעניק למיץ הזה את כל הטיפול הארוך והיקר שעשוי להעלות את מחירו פי עשר ויותר.
ושום יקב שמייצר יין איכותי ומכבד את עצמו לא יקנה ענבים כדי למכור מיץ סחוט ומסונן. על כן הפתרון הפשוט הוא לעצור לשנה את הבציר, ולהתעסק בתחזוקת היקב והיינות המאוכסנים בו.

אבל ביקב שנבקר הפעם לא יכבו את האור, ואף על פי כן לא יתנו למחירי ההפקר של אוצר בית דין לנהל את העסק, ואפילו לא ישתמשו בהיתר המכירה, אלא יבצרו ענבים איכותים מהכרמים שברשותם ויכינו יין מעולה ועל כל זה יקבלו כשרות מהודרת ונוכל לשתות יין משובח בעונג רב.
היתכן? כדי להקשות את דבר החידה נוסיף עוד פרט: היקב אינו בחוץ לארץ, אלא בתוככי ארץ הקודש!
היתכן? אכן כן! התשובה נמצאת בצמד המילים:
"יקב מוני".
יקב זה נמצא על פסגת גבעה בעמק שורק, ושייך למשפחת ערטול, משפחה ערבית-נוצרית, וכל הענבים שהיקב קולט גדלים בכרמים הרבים והמגוונים שלהם, כולם שם בסביבה.
אב המשפחה שכיב ערטול מכפר מע'ר שבגליל היה "זיתולוג" = מומחה בזיתים לזניהם המגוונים ובתעשיית שמן הזית לסוגיו השונים.
אבי המשפחה הגיע לעמק שורק בשנת 1980, ולאחר שחכר כ 2000 דונמים החליט לשתול כאלף דונם ענבים מזנים שונים; קברנה, מרלו, שיראז ועוד, ובאלף דונם הנותרים נטע זיתים מזן סורי.
הבן 'נור' הוא כיום הבעלים של היקב ואגב, גם היה היינן הראשון שם, וכך נור מספר לנו: בשנת 2000 הקמנו את היקב וקראנו לו "יקב מוני", על שם האח ד"ר מוני ערטול ז"ל שנפטר בשנת 1995. התפתחות היקב היתה מהירה עקב הביקוש הרב, וכבר שנתיים אחרי ההקמה בקבקו שם 20,000 בקבוקים.
כעבור עוד שלוש שנים (2005) כבר ייצרו 60,000 בקבוקים בכשרות מהודרת וכיום מייצרים למעלה ממאה וחמישים אלף בקבוקים בשנה.
בדרך ליקב לאחר שעברנו את קיבוץ צרעה כבר נפרשים לעינינו המרחבים הפתוחים עם שורות הכרמים מימין ומשמאל, ושם ממש בסוף הדרך אחרי העליות והפיתולים (כביש 3835) מסתתר היקב מתחת מנזר עתיק בשם דיר ראפאת.

חלקו הסמוי של היקב נמצא בתוך שתי מערות שנחצבו בסלע. במערות אלה יש את התנאים הטבעיים והאופטימליים לאחסון ושמירה על היין שהם כ 17 מעלות צלזיוס וכ 60% לחות קבועה.
אכן במערה הגדולה והארוכה מאוחסנים חביות היין להתיישנות. מערה זו סגורה למבקרים, עקב הגבלות הכשרות. בכניסה יש דלת עם זכוכית שקופה, שדרכה ניתן לראות את שורת החביות לכל אורך המערה. במערה השניה הקטנה יותר יש אולם אירועים קטן, אינטימי, קריר ואפלולי משהו.

הגישה למרתפים אלה היא דרך חנות היקב, שבו מוכרים את תוצרת החווה והיקב, שכולל שמן זית בכבישה קרה, זיתים מזנים שונים שעשויים בצורות שונות, תבלינים, דבש וכמובן את מגוון היינות של היקב _ 13 סוגים!
ברחבת הכניסה ליקב יש סוכת גפנים מרשימה המשקיפה על כרמי הגפן והזית של היקב, וצופה למרחבי עמק שורק וגבעת יואב. גם שפע ספסלים למנוחה יש בה.
שם ישבתי עם הבן של נור, נסים שמפעיל את החנות המשפחתית. הוא נתן לי לפתוח ולטעום מסוגי היין שלהם, ואת כולם אני מציין לטובה. ועוד ראיה לדבר התעודות הרבות שתלויות בחנות על מדליות רבות שיינות היקב קבלו בתחרויות שונות.

ביקב מוני יש שתי סדרות של יין.
הסידרה הפשוטה יותר היא יין שולחני, אמנם עממי ובכל זאת איכותי.
הקברנה סוביניון שטעמתי, לא התיישן בחביות, צבעו אדום עמוק, ויש בו ארומה של פירות יער עם מעט גוף.
35 ₪ עממי אמרנו? המחיר בהחלט כזה.
הסידרה היוקרתית נקראת "סדרת הרזרב". הענבים שמיועדים לסדרה זו כולם מהכרמים של מוני שבאיזור, כאשר בדרך כלל בדונם של כרם גדל למעלה מטון ענבים, לסדרה זו מדללים את הכרם כבר באביב, כשרק בוקעים הניצנים של אשכולות הענבים, ומשאירים לא יותר מ-700 ק"ג לדונם, כדי שמעט הענבים יהיו תמציתיים ואיכותיים.
את הבציר עושים אך ורק בלילה, לפני שהשמש עולה והחום יזרז את התסיסה. למרות שקשה לבצור בחושך, מקפידים לסידרה זו אך ורק על בציר ידני.
איסוף היבול נעשה במיכלים קטנים, על מנת למנוע ככל האפשר פגיעה בפרי.
אל תוך מיכל היין מגיעה סחורה טריה, ושמורה היטב.
שם עוברת על הענבים השבורים התסיסה הראשונה בטמפרטורה נמוכה ומבוקרת, תסיסה הנמשכת קצת יותר משבועיים.
לאחר הסחיטה מועבר היין להתיישן בחביות במרתפים.
השרדונֶה מיושן בחביות עץ אלון כשישה חודשים, הצבע צהבהב, צלול ויפה, מאוזן, בניחוח ברור של מלון אפרסק וניל וחמאה וטעם שיורי ארוך.
הקברנה ריזרב שתיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי, הוא אדום קטיפתי כהה, עם טעמים של פירות אדומים כמו תותים ופטל, גוף טוב ונגיעה עדינה של חבית.
האחרון שטעמתי זה השירז ריזרב, צבעו האדום נוטה לסגול, גוף בינוני עד מלא, ריח אופייני לשירז עם קצת שזיפים וקינמון, ומעט טאנינים טובים שנשארים בפה אחרי הסיום.
כל שלושת הריזרבים האלו מחירם 80₪ שווה בהחלט.

לעמוד היקב