פרשת שמות תשע"ט, יצחק, יקב בוטיק
את המאמר של שבוע שעבר פתחתי בכותרת קצת פרובוקטיבית: "בלנד בברכות של מנשה ואפרים". אחד הקוראים החביבים הגיב ושאל: איזה 'בלנד' יהיה לך בשבוע הבא, פרשת שמות וגלות מצרים? חומר ולבנים?
השאלה איתגרה אותי, החלטתי להרים את הכפפה, ולהציע לקוראים החביבים את ה'בלנד' הכי משובח.
גלות מצרים הייתה תהליך שנועד לבשל את בני יעקב, ולהפוך אותם ממשפחה לעם (חגיגה ט/ב). בתוך "כור הברזל" של עבדות וקושי (דברים ד/כ), התיך אותנו הקב"ה ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט/ו). את זה מסוגל לעשות רק כור היתוך של גלות מגבשת.
כדי שזה יהיה יעיל, אי אפשר לקחת סתם אנשים ולעשות איתם כזה פרויקט, אלא צריך אנשים מוצקים, שלכל אחד יש אישיות חזקה, כפי שמאריך המדרש בתחילת הפרשה, לנתח את משמעות שמו של כל אחד ואחד משנים עשר השבטים, ומבאר מדוע שם הפרשה והחומש זה 'שמות', כי 'שמות' הכוונה 'מותגים'. הבישול של כזו איכות מוציא עם ישראל איכותי.
הנה תעשיית היין כבר ברורה מאליה!
איש עממי מגיע לשמחה משפחתית עם בקבוק קולה גדול, מלא יין תוצרת ביתית. אסף את כל הענבים הבאושים שנותרו בארגזיו של הירקן השכונתי, ירוקים, אדומים ושחורים, רקובים ותוססים. שם הכל בחבית פלסטי, הוסיף 30 אחוז סוכר, השאיר אותה כמה חודשי קיץ במחסנו הלוהט. ועכשיו הוא גאה להציג את התוצרת, שלכאורה אינה ראויה לברכה, אבל אסור לומר לו את זה, כי הוא הביא את היין במיוחד כדי לקצור גלי תהילה.
לא כך עושים יין!
זה מתחיל עם ענבים איכותיים, 'שמות'! כל זן עובר תסיסה בנפרד, ורק את התוצרת המשובחת, שהיא כבר 'מותג', 'פירמה'. אותה לוקחים לצורך 'בלנד' איכותי. אם בחלקו הראשון של המאמר הבנו כיצד עושים עם משובח, הרי שבחלקו השני מובן כיצד עושים יין משובח.
בעקבות כזה מאמר אני רוצה לספר על בלנד מוצלח שקבלתי השבוע מידי משפחת דהן,
היין "יצחק" קבל בתחרות "הטרה וינו" 2018 את התואר 'היקב הביתי הטוב בישראל'.
את האבא יצחק דהן ז"ל שעל שמו נקרא היין פגשתי פעם, (על התוית מתנוסס הפסוק "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" כשהכוונה לר' יצחק), את בניו אני מכיר היטב, הם הביאו לי את היין.
היין הוא בלנד של 90% קברנה סוביניון, 5% מרלו 5% קברנה פרנק היין התבגר 18 חודשים בחביות עץ אלון.
ליין יש צבע אדום כהה ואטום ריחות של פירות אדומים בשלים חומצה עדינה וטעם שיורי ארוך.
לחיים ושבת שלום
שרגא
