פרשת תזריע מצורע תשפ"ג, שמשון 2016, יקב מוני
בסוף 'מצורע' ישנה פרשת 'נגעי בתים', שלפעמים צריך החוטא לנתוץ את הקיר הנגוע, גם כאשר זה קיר משותף עם שכן, על כזו דוגמא נאמר: "אוי לרשע, אוי לשכנו" (משנה נגעים יב/ו). במקרה זה לא מתאים לשאול: "מה אשם השכן הצדיק"? מפני שהוא לא צריך היה לבוא לגור ליד רשע, אבל במקום דומה זועקת שאלה זו במאוד.
קורח היה לוי מבני קהת, הם שכנו בדרום המשכן, בשכנות שבט ראובן שדגלו היה בדרום מחנה ישראל. זאת אומרת שקורח הלוי היה שכן של דתן ואבירם הראובניים, וכשקורח נבלע באדמה, זעקה הקביעה הנוקבת: "אוי לרשע, אוי לשכנו" (רש"י במדבר ג/כט, טז/א). כאן כבר אפשר לשאול: "מה אשם הצדיק? הלא נקבע לו מהשמים היכן לגור, ומי יהיו השכנים שלו"! התשובה היא שהביקורת עליו אינה, מדוע אתה שכן שלו, אלא מדוע היושר וההגינות שלך לא קרנה אל עבר השכנים הרעים. שהרי עונשי שמים אינם כמו רשת דייגים, הלוכדת דגים חפים מפשע.
בין שכנים קיימים יחסי תלות הדדיים, הרשע אינו יכול להרשיע יותר ממה שהאווירה מאפשרת, ככל שהצדיק יהיה יותר מתירני, ירשה לעצמו הרשע למתוח יותר את החבל. מאידך גם הצדיק נפגם מהשכנות, אילו במקום הרשע ההוא היה גר שם עוד צדיק, הייתה נוצרת בין שני השכנים תחרות סמויה, מי מגיע עשר דקות לפני התפילה, מי יודע את הרמב"ן על פרשת השבוע וכדומה. את הרעיון הזה כותב הרמב"ם במשפט קצר: "אדם מדיני הוא בטבע" (מורה נבוכים ב/מ). חברה מושכת לטוב ולרע, חברה קובעת מנטליות, ולמרבית הפלא, אפילו מחליטה עבורנו על מה לחשוב ומה לרצות. לדוגמא: שתי אחיות ממושב קטן ומרוחק במעמקי הנגב, שתיהן דומות, גדלו באותו בית ובאותה אוירה, הן התחתנו. בעלה של האחת העפיל במעלות העושר, קנה דירה מפוארת בסביון, והשנייה גרה בשיכון עממי בעיירת פיתוח. לסביונית יש ג'יפ יוקרתי [מיליון שקל], שני ילדים לבושים במיטב המותגים, כל השבוע היא מבלה במסעדות גורמה, חנויות יוקרה, ושישי שבת בבתי מלון מפוארים ברחבי אירופה. השיחות שלה הן רק בנושאים אלה. אחותה העממית יורדת עם הילדים לפנות ערב לגינה השכונתית, לשבת עם כל השכנות, ולפטפט על חכמות הילדים, על משחה נגד תפרחת חיתולים וכדומה, ומטבע הדברים יש לה ארבע עשר ילדים. את הראשונה איש לא הכריח להקים משפחה מצומצמת, וגם לשנייה איש לא קבע עבורה מה לעשות, שתיהן עשו בדיוק את מה שהן רצו, והנה רואים אנו שהסביבה קובעת מה לרצות.
עד כאן ההקדמה, אשה אשר שכחה לצעוד בעקבות אמותינו הקדושות והצנועות, אם יש חשש שהיא מעדה, עליה להביא קרבן, לפני כן היא מקבלת הסבר מפי הכהנים, שאומרים לה: "בתי, הרבה שכנים עושים, הרבה יין עושה" (סוטה ז/א). האם השכנים עושים רק דברים רעים? חס וחלילה! כל אחד מאיתנו הוא חלק ממארג השכנים. גם לטוב וגם לעוד יותר טוב. ממילא ברור כבר גם מה תפקיד היין. הוא לא עושה טוב או רע, הוא רק פותח אופקים, מיישר הדורים ופורץ מחסומים (יומא עה/א). מי שפוזל לעבר שכניו הרעים, עם יין הוא יצליח להתחבר אליהם ביתר קלות, ומי שדווקא שכניו הטובים מוצאים חן בעיניו, היין יאפשר לו הזדמנות נהדרת ליצור איתם קשר. שיחה שבלי יין תהיה מאופקת וקצרה, קצת יין יכול לעשות ממנה אשד קולח ושוטף של נושאים תורניים, מוסריים ומחשבתיים.
כסיכום לדברים הנני להציע יין משובח שיחבר בקלות בין שכנים איכותיים:
את 'יקב מוני' לא צריך להציג, אבל את היין שלו ששתיתי בשבת האחרונה אני חייב לשתף איתכם.
יש ליקב סדרה מעל הרזרב, נקראית 'פרמיום'. יש בסדרה זו שלושה יינות: תל אוף פאוור, שמשון ודלילה.
כפי שאתם רואים בתמונה אני בחרתי את השמשון 2016, אחרי שפתחתי את הבקבוק וטעמתי אותו, אמרתי לסובבים אותי: "מי שרוצה לטעום ולהרגיש מה נקרא יין גדול שיטעם ממנו".
אמנם כרגע מה שיש על מדפי החנויות זה שמשון בציר 2018 שהוא מצויין בפני עצמו (150 ₪) אבל מי שיכול לשים יד על בציר 2016 לא יתחרט, כמובן בתנאי שנשמר כיאות.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר
