2017/11/22     ד' כסלו התשע"ח

הדחה, שטיפה, חי ומלא

 

המשך למאמר עשרה דברים בכוס של ברכה

למאמר עשרה דברים בכוס של ברכה לחץ כאן

הדחה, שטיפה, חי ומלא

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִתּוֹךְ רְשִׁימַת הַהַמְלָצוֹת לְהַדֵּר אֶת כּוֹס הַבְּרָכָה, אָנוּ, אֵין לָנוּ אֶלָּא אַרְבָּעָה בִּלְבָד: א.הֲדָחָה. ב.שְׁטִיפָה. ג.חַי. ד.וּמָלֵא. רְשִׁימַת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מַרְכִּיבָה אֶת רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת שֶׁל הַמִּלָּה "שִׂמְחָה", שֶׁהֲרֵי "יַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ" (תהילים קד/טו).
הַשִּׂמְחָה שֶׁמְּסֻגָּל הַיַּיִן לְהַעֲנִיק אֵינָהּ אֶלָּא שִׂמְחָה מְדֻמְיֶנֶת, שֶׁמִּתְפּוֹגֶגֶת יַחַד עִם הִתְעַכְּלוּת הַיַּיִן. זוֹ שִׂמְחָה לֹא אֲמִתִּית, וּבְכָל אֹפֶן יֵשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת, כִּי בְּכֹחָהּ לְהַבְקִיעַ אֶת הַחוֹמָה שֶׁל הֶעָצוּב הַמְאֻבָּן וּמְכֻנָּס בְּתוֹכְכֵי עַצְמוֹ. כַּאֲשֶׁר הַדְּאָגָה מְשַׁבֶּשֶׁת אֶת הָאִזּוּן הֶעָדִין שֶׁל הֶחֳמָרִים הַנִּמְצָאִים בַּמֹּחַ וּבְמַעֲרֶכֶת הָעֲצַבִּים, יֶשְׁנָה אֶפְשָׁרוּת לְשַׁבֵּשׁ אֶת הַשִּׁבּוּשׁ וּלְאַזֵּן בְּאֹפֶן חֶלְקִי אֶת הַהַפְרָעוֹת, הַדֻּגְמָא הַבּוֹלֶטֶת וְהַוָּתִיקָה בְּיוֹתֵר הִיא שְׁתִיַּת יַיִן וּמוֹצָרָיו. עַל - כֵּן נֶאֱמַר כִּי הַיַּיִן בָּא לָעוֹלָם, בְּעִקָּר כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת בַּעֲלֵי הַדְּאָגָה וּמָרֵי הַנֶּפֶשׁ, כַּכָּתוּב: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד" (משלי לא/ו-ז).
בְּכֹחוֹ שֶׁל הַיַּיִן לְטַשְׁטֵשׁ אֶת עֹמֶס הַמַּחֲשָׁבוֹת הַקָּשׁוֹת, וּלְנַתֵּק אֶת הַדּוֹאֵג מִצָּרוֹתָיו, אַךְ כֵּיוָן שֶׁלְּדָבָר זֶה יֶשְׁנָם חֶסְרוֹנוֹת בְּרוּרִים, אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֶלָּא בְּמִקְרִים חֲרִיגִים (מלבי"ם משלי שם וראה כתובות ח/ב). כִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל סֵפֶר הַחִנּוּךְ: בַּיַּיִן יֶשְׁנָם כַּמָּה מִכְשׁוֹלוֹת לִבְנֵי- אָדָם _ מְעוֹרֵר אֶת יִצְרוֹ הָרַע, וְכָל עֲצָתוֹ _ רַק אָכֹל וְשָׁתוֹ וְלִשְׁכַּב לְהֵרָדֵם, כַּכָּתוּב: "אַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד" (חבקוק ב/ה). מִי שֶׁיַּזִּיר עַצְמוֹ מֵהַיַּיִן יִקָּרֵא "קָדוֹשׁ", אוּלָם הִתִּיר אוֹתוֹ לָנוּ הַקָּבָּ"ה, בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת מְסֻיֶּמֶת לַגּוּף בִּשְׁתִיָּה מֻעֶטֶת (מצוה תקמ"ט). כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה הִיא הָאִזּוּן הַנָּכוֹן שֶׁל שִׂמְחָה מְבֻקֶּרֶת וּמְחֻבֶּרֶת לַעֲרָכִים.
שִׂמְחַת הַיַּיִן הַקְּצָרָה שֶׁל כּוֹס הַבְּרָכָה, מְשַׁלַּחַת קֶרֶן שֶׁל אוֹר אֶל תּוֹךְ הַלֵּב, וְזוֹ עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת הַתְחָלָה טוֹבָה לְשִׁנּוּי מְבֹרָךְ בְּאוֹרְחוֹת הַחַיִּים, שֶׁהֲרֵי שִׂמְחָה זוֹ בָּאָה דֶּרֶךְ פְּעֻלָּה שֶׁל מִצְוָה. הַיַּיִן מַעֲנִיק אָמְנָם שִׂמְחָה לֹא אֲמִתִּית, אֲבָל כּוֹס הַבְּרָכָה מַעֲנִיקָה מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי, אָמְנָם לֹא תָּמִיד מַצְלִיחִים לְהַרְגִּישׁ אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁמַּעֲנִיקָה הַבְּרָכָה. לְכָאן מַגִּיעָה חָכְמַת הַשִׁילוּבִים! הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁל הַיַּיִן, הָאֱמֶת הִיא שֶׁל הַבְּרָכָה, וְהַתּוֹצָאָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם הִיא "שִׂמְחָה אֲמִתִּית", וְכַאֲשֶׁר שְׁתֵּי הַשְּׂמָחוֹת הַלָּלוּ נִמְהָלוֹת יַחְדָּו, נוֹצָר מַצָּב שֶׁהַיַּיִן הוּא זֶה שֶׁמְּסֻגָּל לְהַעֲנִיק שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְהַבְּרָכָה מַעֲנִיקָה אֶת הַשִּׂמְחָה הָאֵיכוּתִית, כְּשֶׁהַתּוֹצָאָה הִיא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאֵיכוּתִית, שֶׁמַּשְׁפִּיעָה טוֹבָה וּבְרָכָה.
עֲשֶׂרֶת הַהִדּוּרִים שֶׁנִּמְנוּ בְּכוֹס הַבְּרָכָה, הֵם רֶמֶז לְעֶשֶׂר פְּעֻלּוֹת מְבֹרָכוֹת שֶׁצָּרִיךְ עוֹבֵד ה' לַעֲשׂוֹת עִם גּוּפוֹ, נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן סִכֵּם אוֹתָם לְאַרְבָּעָה בִּלְבַד, כִּי בְּעַנְוְתָנוּתוֹ הוּא חָשַׁב עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְדַרְגּוֹת יוֹתֵר גְּבוֹהוֹת (בן- יהוידע, ראה שם).

הֲדָחָה וּשְׁטִיפָה לַנֶּפֶשׁ

תָּנָא =שָׁנִינוּ לְבָאֵר אֶת הַהֶבְדֵּל בֵּין הֲדָחָה וּשְׁטִיפָה, שֶׁזֶּה נִשְׁמָע לִכְאוֹרָה אוֹתוֹ דָּבָר, עַל - כֵּן מְבָאֲרִים הַחֲכָמִים: הֲדָחָה מִבִּפְנִים, וּשְׁטִיפָה מִבַּחוּץ. תַּפְקִידָהּ שֶׁל הַהַדָּחָה הוּא לְסַלֵּק אֶת הַלִּכְלוּךְ מִתּוֹךְ הַכּוֹס, כְּדֵי שֶׁיִּמְזְגוּ יַיִן חָדָשׁ בְּתוֹךְ כּוֹס נְקִיָּה, וְלֹא יִתְעַרְבֵּב בַּיַּיִן כָּל מַה שֶּׁנָּחַת אֶל תּוֹךְ הַכּוֹס, הֵחֵל בִּזְבוּבוֹנִים וְכַלֵּה בִּשְׁיָרֵי מַאֲכָל. אִם לֹא הִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכוֹס זוּ כַּמָּה יָמִים, סָבִיר לְהָנִיחַ שֶׁגַּם יַיִן חָמוּץ וּמְקֻלְקָל שׁוֹהֶה בְּקַרְקָעִית, שֶׁהֲרֵי בִּזְמַנָּם מָזְגוּ אֶת הַיַּיִן בְּמַיִם, וְזֶה גּוֹרֵם שֶׁיִּצְטָרְכוּ לִשְׁתּוֹתוֹ מִיָּד, כִּי כַּמּוּת הַכֹּהֶל יוֹתֵר מִדַּאי נְמוּכָה מִכְּדֵי לִשְׁמֹר אֶת פְּרִי הַגֶּפֶן שֶׁלֹּא יַחְמִיץ (כתובות ג/ב: "יינו מזוג"). לְכָל הַ"תּוֹסָפוֹת" הַבִּלְתִּי רְצוּיוֹת הַלָּלוּ אֵין מָקוֹם בְּתוֹךְ יֵין- הַבְּרָכָה.
תַּפְקִידָהּ שֶׁל הַשְּׁטִיפָה מִבַּחוּץ הוּא גַּם לְיַפּוֹת אֶת הַכּוֹס בֶּאֱמֶת, וְגַם שֶׁהַמְסֻבִּין יִרְאוּ כּוֹס שֶׁאֵינָהּ מְטֻנֶּפֶת בְּצִיר שֶׁל דָּגִים, בְּשֻׁמָּן שֶׁל בָּשָׂר, בְּמָיוֹנֶז וּטְחִינָה, אֶלָּא נְקִיָּה, מְצֻחְצַחַת, מַבְרִיקָה וְיָפָה.
עַל נִקָּיוֹן מִבִּפְּנִים וּמִבַּחוּץ, אֵין לָנוּ דֵּי סַמְכֻיּוֹת לִשְׁאֹל: "מֶה חָשׁוּב מִמָּה"? כִּי אֵלֶּה שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת נִפְרָדוֹת. אֲבָל מֵאַחַר וְהַחֲכָמִים שִׁבְּצוּ אֶת הַהַדָּחָה לִפְנֵי הַשְּׁטִיפָה, רַשָּׁאִים אָנוּ לְהָנִיחַ שֶׁהֵם הֶעֱנִיקוּ לָהּ עֲדִיפוּת.
עִם תּוֹבָנָה זוֹ נִתְקַדֵּם אֶל הַמָּשָׁל. רַבֵּנוּ יוֹסֵף חַיִּים זַ"ל, הַמְבָאֵר שֶׁעֶשֶׂר הַמַּעֲלוֹת שֶׁל הַכּוֹס, מְלַמְּדוֹת עַל עֶשֶׂר הַמַּעֲלוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְשַׁפֵּר בָּהֶן אֶת תַּדְמִיתוֹ וְאֶת עַצְמוֹ. הַנֶּאֱמַר: "הֲדָחָה וּשְׁטִיפָה", מִתְכַּוֵּן לְנִקְיוֹן הַמַּחֲשָׁבָה וְהַמַּעֲשִׂים. מֵאַחַר וְהַמַּעֲשִׂים הַזְּקוּקִים לְנִקּוּי, מְחֻלָּקִים לִשְׁנֵי סֻגִּים: מַעֲשֵׂי- סֵתֶר לֹא טוֹבִים, כְּגוֹן מַחְשָׁבוֹת, הַעֲמָדַת פָּנִים, הִתְעַלְּמוּת וְכַדּוֹמֶה.
מַעֲשִׂים גְּלוּיִים שֶׁנִּרְאִים כְּאֵינָם טוֹבִים, גַּם כַּאֲשֶׁר לִפְעָמִים אֵין בָּהֶם פְּסוּל, אֶלָּא שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לַחֲשָׁד. בָּרוּר שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת נָקִי מֵהַכֹּל, אֲבָל נַעַר צָעִיר הַמַּתְחִיל לַעֲלוֹת בְּסֻלָּם עֲבוֹדַת ה', נִצָּב בִּפְנֵי שְׁאֵלָה: "בְּאֵיזֶה מֵהֶם לְהַתְחִיל"? "עַל מַה לָשִׂים אֶת הַדָּגֵשׁ וְאֶת הָאֶנֶרְגִיָּה"? הִנֵּה הַתְּשׁוּבָה: בַּמַּעֲשִׂים הַפְּנִימִיִּים! הֵם יְשַׁפְּרוּ אֶת הַתַּדְמִית- הָעַצְמִית וְאֶת הָאִישִׁיּוּת, וְאַחַר- כָּךְ כְּבָר יִשְׁתַּפְּרוּ הַמַּעֲשִׂים הַחִיצוֹנִיִּים מֵאֲלֵיהֶם, כִּי מִי שֶׁבֶּאֱמֶת טוֹב וְיָשָׁר, לוֹמֵד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדָיו דְּבָרִים הַנִּרְאִים כִּמְכֹעָרִים.

אֵין מְסִיחִים עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה

אָמַר רַב אַסִי: אֵין מְסִיחִים =מְדַבְּרִים בְּנוֹשְׂאִים אֲחֵרִים עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, כִּי זֶה הֶפְסֵק. כְּמוֹ- כֵן מִתְפָּרֶשֶׁת הַמִּלָּה 'מְסִיחִים', מִלְּשׁוֹן הַסָּחַת- הַדַּעַת, כְּלוֹמַר: "אֵין מְסִיחִים אֶת הַדַּעַת מִכּוֹס הַבְּרָכָה", אֶלָּא מֵאָז שֶׁמּוֹזְגִים אֶת הַכּוֹס, גַּם הַמְבָרֵךְ וְגַם שְׁאָר הַמְסֻבִּין הָעוֹנִים לוֹ, כֻּלָּם צְרִיכִים לִשְׁתֹּק וּלְהִתְמַקֵּד בְּנוֹשֵׂא בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. גַּם אַחַר שֶׁהֵם כְּבָר סִיְּמוּ אֶת הַבְּרָכָה, אִם הַמְזַמֵּן מְבָרֵךְ קְצָת יוֹתֵר לְאַט, וְהוּא עֲדַיִן לֹא סִיֵּם אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וַעֲדַיִן לֹא בֵּרַךְ עַל הַגֶּפֶן, צְרִיכִים הַמְסֻבִּין לְהַמְתִּין לוֹ בִּדְמָמָה, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא לְהָסִיחַ אֶת הַדַּעַת לְנוֹשְׂאִים אֲחֵרִים.
בְּמָקוֹם בּוֹ מְבָרֵךְ הָאֶחָד בְּקוֹל, וְכָל הַמְסֻבִּין מַקְשִׁיבִים וְיוֹצְאִים יְדֵי- חוֹבַת בִּרְכַּת- הַמָּזוֹן, וַדַּאי שֶׁאֵין לָהֶם לָשׂוּחַ וּלְהָסִיחַ דַּעַת, כִּי יֵשׁ חֲשָׁשׁ רְצִינִי שֶׁהֵם אֵינָם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָה, וּצְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ (ראה או"ח קפג/ו). אֲבָל גַּם הֵיכָן שֶׁכָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, וְחֵלֶק כְּבָר גָּמְרוּ לְבָרֵךְ, וְעוֹד חֵלֶק מֵהַצִּבּוּר לֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּסְּעֻדָּה, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, תּוֹפָעָה הַמְצוּיָה בְּשִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, שֶׁהַשְּׁכֵנִים אוֹכְלִים בְּבֵיתָם, וּבָאִים לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן וְשֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְעַד שֶׁזֶּה יַתְחִיל, הֵם מַרְשִׁים לְעַצְמָם לְשׂוֹחֵחַ בֵּינֵיהֶם, צְרִיכִים אוֹרְחִים אֵלֶּה לָדַעַת שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אָמְנָם אֵינָהּ שַׁיֶּכֶת אֲלֵיהֶם, אֲבָל הַכָּבוֹד שֶׁל כּוֹס הַבְּרָכָה כֵּן שַׁיָּךְ אֲלֵיהֶם, וְזֶהוּ אֵינוֹ זְמַן לְשִׂיחוֹת, כִּי כּוֹס הַבְּרָכָה אֵינוֹ תּוֹסֶפֶת לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא הַחֵלֶק הַחוֹתֵם אוֹתָהּ, וּבְוַדַּאי שֶׁלֹּא לְצָרֵף אֶת אֶחָד הַסּוֹעֲדִים לְשִׂיחוֹתֵיהֶם.
לַהַנְחָיָה "אֵין מְסִיחִים עַל כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה" יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם הֶסְבֵּר פָּשׁוּט, שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים בְּנוֹשֵׂא הַכִּבּוּד. בֵּין וִכּוּחַ _ מִי יְזַמֵּן, אוֹ נִסְיוֹנוֹת הִתְחַמְּקוּת וְהִצְטַנְּעוּת שֶׁל עֲנָוָה _ מִי לֹא יְזַמֵּן. שְׁתֵּי הַ'שִּׂיחוֹת' הַלָּלוּ אֵינָן נְכוֹנוֹת! שֶׁהֲרֵי זְכוּתוֹ שֶׁל בַּעַל- הַסְּעֻדָּה לְכַבֵּד אֶת אֶחָד מֵאוֹרְחָיו לְזַמֵּן, וּזְכוּת זוֹ צְרִיכָה לְבַטֵּל אֶת כָּל סוּגֵי הַוִּכּוּחַ _ בֵּין בְּעַד וּבֵין נֶגֶד (בן- יהוידע).

אֵין מְבָרְכִים עַל כּוֹס פֻּרְעָנוּת

וְאָמַר רַב אַסִי: אֵין מְבָרְכִים עַל כּוֹס יַיִן הַמְסַמֵּל אֶת הֵפֶךְ הַבְּרָכָה, דְּהַיְנוּ: כּוֹס שֶׁל פֻּרְעָנוּת. הִיא אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַתְאִים לְשׁוּם בְּרָכָה! מַאי "כּוֹס שֶׁל פֻּרְעָנוּת"? אָמַר רַבִּי נָתָן בֶּן יוֹסֵי: כַּאֲשֶׁר נִמְצָאוֹת רַק שְׁתֵּי כּוֹסוֹת יַיִן עַל הַשֻּׁלְחָן, אֵין עוֹד! אַחַר שֶׁשּׁוֹתִים אֶת הָרִאשׁוֹנָה, הַכּוֹס הַנּוֹסָף שֶׁאִי- אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף לוֹ עוֹד, נִקְרָא: " כּוֹס שֵׁנִי ", וּכְכָל הַדְּבָרִים הַ'שְּׁנִיִּים', גַּם הוּא כּוֹס שֶׁל פֻּרְעָנוּת, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים חֲזַ"ל: מִפְּנֵי מַה לֹּא נֶאֱמַר: "כִּי טוֹב" בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם? כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁאָר הַיָּמִים? מִפְּנֵי שֶׁבְּיוֹם זֶה נִבְרְאָה אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, שֶׁתַּפְקִידָהּ לְכַלּוֹת, לִשְׂרֹף, לְהַעֲלִים וּלְהַשְׁחִית (פסחים נד/א). דַּוְקָא הַיּוֹם הַשֵּׁנִי נִבְחַר לַהֲכָנַת תַּשְׁתִּית שֶׁל הָהֶעְדֵּר, כִּי עֶצֶם הַ'שֵּׁנִי' ='שְׁנַיִם' הוּא הַגְדָּרַת הַשִּׁנּוּיִים, הַפִּצּוּל וְהַסְּטִיָּה (מהרש"א פסחים קי/א: 'שלום'). כָּל דָּבָר נוֹסָף שֶׁהִגִּיעַ אַחַר הָרִאשׁוֹן, דּוֹחֵק אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאֶחָד וְתוֹבֵעַ מָקוֹם לְעַצְמוֹ, עַל יְדֵי כָּךְ הוּא יוֹצֵר הִתְנַגְּדוּת וְהֶעְדֵּר.
תּוֹפָעַת 'שְׁנִיוּת' בָּעוֹלָם הָיְתָה בְּהוֹפָעַת הַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁדָּחַק אֶת רַגְלָיו שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְצִמְצֵם אוֹתוֹ מִמַּעֲמָדוֹ "יוֹם אֶחָד", וּמֵעַתָּה הוּא מֻגְדָּר כְּבָר בַּתּוֹרָה כְּ"יוֹם רִאשׁוֹן" _ שֶׁיֵּשׁ שֵׁנִי אַחֲרָיו וְלֹא 'אֶחָד'! _ מְיֻחָד שֶׁאֵין לוֹ מִתְחָרֶה וְהוֹסָפָה (גבורות ה' למהר"ל שכ"ג). הָעוֹלָם מֻרְכָּב מֵהִתְפַּצְּלוּיוֹת וּדְבָרִים רִאשׁוֹנִיִּים וּשְׁנִיִּים, לֹא נִתָּן לִשְׁלֹל אֶת כָּל מַה שֶּׁבָּא אַחַר הָרִאשׁוֹן וְדָחַק אֶת רַגְלָיו.
אֲבָל בְּכוֹס יַיִן יֵשׁ עָצְמָה, הֵן לִבְרָכָה _ בִּשְׁתִיָּה מְבֻקֶּרֶת, וְהֵן לִקְלָלָה _ בִּשְׁתִיָּה מֻפְרֶזֶת, עַל - כֵּן בַּיַּיִן נוֹתְרָה הָעָצְמָה שֶׁל שְׁנִיוּת וְ'זוּגוֹת', וּלְעוֹלָם לֹא יְכוֹלָה לָבוֹא בְּרָכָה מִדָּבָר שְׁלִילִי. לָכֵן אֵין לַעֲשׂוֹת כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה מִכּוֹס יַיִן שְׁנִיָּה. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: הַשּׁוֹתֶה כִּפְלַיִם =שְׁתַּיִם, אַרְבַּע אוֹ שֵׁשׁ כּוֹסוֹת, לֹא יְבָרֵךְ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (עמוס ד/יב), כְּלוֹמַר: תִּתְכּוֹנֵן לִכְבוֹד אֱלֹקֶיךָ, וְתַעֲשֶׂה לְפָנָיו אֶת מִצְווֹתָיו, בְּאֹפֶן נָאֶה, רָאוּי, מוֹעִיל וּמְבֹרָךְ. וְהַאי =וְזֶה, כּוֹס יַיִן שֵׁנִי זֶה לָא מְתֻקָּן וְלֹא מְתַקֵּן, אֶלָּא מְקֻלְקָל וּמְקַלְקֵל.

מתוך שיעורים בהגדות חז"ל

הרב חנוך גבהרד שליט"א