2017/11/22     ד' כסלו התשע"ח

טעימת יין שנגע בו מי שאינו שומר שבת

טעימת יין שנגע בו מי שאינו שומר שבת

כבוד הגרא"י וועסטהיים שליט"א
שלו' וברכה להדר"ג

נשאלתי מאברך יר"ש יקר המשמש כמשגיח כשרות בארגון הכשרות O.K. שחפץ להשתלם בייננות, להכרת טעמי היינות השונים, טיבם וטבעם. ונפשו בשאלתו האם מותר לו לטעום יין מכוסות שמגישים לו חילוניים מחללי שבת בפרהסיא. והטעימה נעשית ע"י נגיעה בלשון, או מעט גירגור בפה, (כמו שמגרגרים בפה את משחת השינים, מלחי אל לחי, כדבריו) ובסופו פולט הוא את היין החוצה מפיו.

הנה בשו"ע יו"ד צ"ח א' איתא: איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו, כגון חלב שנתערב בבשר, יטעמנו נכרי, אם אומר שאין בו טעם חלב, או שאומר שיש בו טעם אלא שהוא פגום, מותר. וכתב הט"ז שם: יטעמנו עובד כוכבים. - כתב בדרישה מדאסר בישראל למטעם בו יש ללמוד שפעמים שקונין בשר מן הקצב ואין ידוע אם מלוח הוא אם לא אסור לטעום בלשונו עד כאן לשונו והוא תמוה מאד דהא בסי' מ"ב גבי מרה כ' בהדיא דטועמו בלשונו וע"כ נראה דבטעימ' בלשון אין בו חשש איסור במקום ספק ומשום הכי הזכיר בפירוש גבי מרה שיטעום בלשון כמ"ש שם ב"י בשם מרדכי וה"נ מותר אם נקי שם מדם ושאני הכא דהיה צריך לטעום ע"י אכילה ממש כדי להרגיש אם יש שם טעם וע"כ צריך שיטעמנו עובד כוכבים וגבי תענית בא"ח סי' תקס"ז מבואר פשוט בזה דאין איסור בטעימה בלשון לחוד דלא הוזכר שם אלא לענין טעימה ליקח לתוך פיו ובזה יש חילוק בין תענית לשאר איסורים.

ובפ"ת שם כתב: יטעמנו עובד כוכבים - עבה"ט בשם ט"ז. וע"ל סי' מ"ב בבה"ט סק"ג שכתב בשם הש"ך דלהכי גבי מרה שרי לטעום דקרוב הדבר שיטעום טעם מר ע"ש משמע דאי לאו הכי אף טעימה בלשון אסור וכ"כ הפמ"ג בסי' צ"ה במשבצות ס"ק ט"ו דהכי קי"ל ואסור ללחוך בלשון אם מלוח ע"ש. ועיין בשו"ת צמח צדק סי' מ"ז שנשאל אם מותר לטעום הבורית אם יש בו מלח כל צרכו והשיב דאע"ג דדבר שהוא פגום. מדרבנן מיהא אסור לכתחלה וטעימה היינו דוקא לאכילה אבל לטעימה שרי לכתחלה וטעימה אינו אסור אלא מדרבנן ובדרבנן לא גזרו ע"ש. והמובן מדבריו דס"ל דה"ה בכל איסורי דרבנן שרי טעימה ואף לטעום בפיו ממש וכן הבין בנו של בעל צ"צ בסוף הספר והפר"ח בסי' ק"ח ס"ק כ"ב ע"ש (ועפ"ז מיושב דברי רש"י בחולין ד' צ"ז ע"ב במה שפירש דאיסורא כגון בשר בחלב שאין ישראל יכול לטועמו ע"ש וגם אפשר לתרץ קושיית התוס' שם ע"א בד"ה אבל בב"ח מהא דיין במים כו'. אמנם התוס' לשיטתייהו בדף צ"ח ע"ב בד"ה רבא דחולקים על רש"י ז"ל וס"ל דאף רבא ס"ל בכל האיסורים טעם כעיקר דאורייתא ע"ש ודו"ק). אכן בתשובת נו"ב תניינא חיו"ד סי' נ"ב כתב דהצ"צ לא התיר אלא טעימה בלשון ומסיק דאף טעימה בלשון אינו מותר כי אם באיסור פגום ולא בכל איסורי דרבנן ע"ש, עכ"ל. ואמנם הש"ך יו"ד סי' מב ס"ק ד' אסר בזה, עפ"ד הב"ח בטעימת מלח בבשר. וכ"כ הפמ"ג סי' צה במשב"ז ס"ק טו וכן בתבו"ש סי' מב ס"ק ד, ולפיכך כתבו שכשקונים בשר מן הטבח ואין ידוע אם נמלח, אסור לטועמו בלשונו, והתירו טעימת הכבד בבהמה שספק אם היתה בה מרה כדי להרגיש אם יש בו טעם מר, רק משום שדבר שאינו מצוי הוא שלא היתה בה מרה לגמרי, או לפי שטעמו מר ואין חשש שיבא לאוכלו, כמש"כ הש"ך שם והפר"ח סי' מ"ב סק"ה בדעתם ובתבו"ש הנ"ל. ועי' שו"ת כת"ס יו"ד סי' נז שמטעם זה יש להתיר טעימת בשר חי לדעת אם נמלח. ועי' כו"פ ופמ"ג סי' מב ועוד אחרונים שהובאו בשד"ח מערכת ט כלל ו ודרכי תשובה סי' מב אות כב שתי' עוד בע"א לחלק בין טעם מלח בבשר לטעם מרה בכבד. הרי לנו דאיכא מחלוקת הפוסקים האם טעימה אסורה מדרבנן בכה"ג.

והנה גבי יין דמחלל שבת מצינו דברי הב"י יו"ד סי' קי"ט וז"ל: כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תל ותרפז) מי שהוא מפורסם באחד מעבירות שבתורה נאמן הוא בשאר האיסורין דמשומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה זולתי לעבודה זרה ולחלל שבתות בפרהסיא. וכ"כ בנקודות הכסף ריש סי' קכ"ד בשמיה דהרשב"א, והוסיף ביה דברי יתר הראשונים בענין הקראים. ובשו"ע (סי' קכ"ד סעיף ט') איתא: האנוסים, אפילו הטובים שבהם אינם יכולים ליזהר ממגע עובד כוכבים, וכיון שהם חשודים עליו אינן נאמנים על שלהם, אפילו בשבועה, אבל נאמנים על של אחרים. וכתב הרמ"א: ואין אוסרין יין במגען. ודוקא אותם שדרים עדיין בין העובדי כוכבים ועושין עבירות בפרהסיא מפני אונס, רק בצנעא נזהרים, ואפשר להם לברוח על נפשם, רק שממתינים משום ממון או כיוצא בו, אבל אם עוברין גם בצנעה על עבירות, אע"פ שעשו מתחלה באונס, הרי הם כעובדי כוכבים. (ריב"ש סי' ד').

ואמנם החת"ס ביו"ד קכ"ד שם כ' דמומר אינו אוסר יין במגעו וע"כ השו"ע השמיטו, וכ"כ האור החיים הק' בספרו חפץ חיים (חולין ד' ב') וביד יהודה (ב' סק"ט) דשרי כיון דאין בו איסור חיתון. ומרן החזו"א זללה"ה (יו"ד ב' כ"ג) הביא דברי הב"י בשם הרשב"א וכתב דלא נתגלה מקורו, ותמה מרן זי"ע דהא חז,ל אסרו היין משום בנותיהן ובמחלל שבת ליכא לאיסור זה דבנותיהן וג"כ ליכא חששא דמנסך לע"ז. ואמנם החת"ס עצמו בשו"ת יו"ד סי' ק"כ ביאר דהאיסור בנגיעת מחלל שבת אינו מפני איסור חתנות, אלא משום קנסא, דעשאוהו כגוי. וע"ע בשו"ת חת"ס ח"ו פ"ג.

ואמנם רבים דשו להקל בזה, [וחלק מהיתרי האחרונים מועילים גם גבי אלו שאינם מאמינים בדברי חז"ל רח"ל, אשר הרשב"א בתשובה שם אסרם כמחלל שבת. ואם כי יש לציין שבעוד שלאסור מחלל שבת נמצא בכמה ראשונים, הרי שהאיסור למי שאינו מאמין בדברי חז"ל נמצא רק בד' הרשב"א ולא זולתו. ועי' בחזו"א שם סקכ"ד]. האגר"מ (או"ח ח"ה סי' ל"ז) כתב: ובעצם לא מצינו בפוסקים שמומר לשבת עושה יין נסך. אך בב"י סימן קי"ט (ד"ה כתב הרשב"א בתשובה) הביא מתשובת הרשב"א (היא בחלק ז' סימן קע"ט) בשם הר' יונה, דמומר לחלל שבתות בפרהסיא או שאינו מאמין בדברי רז"ל הוא מין ויינו יין נסך, והובא בנקה"כ ריש סימן קכ"ד על הט"ז סק"ב. אבל אף שהביא זה הב"י לא הזכיר בש"ע, והנקה"כ לא הזכיר זה בש"ך, שא"כ משמע שלא מבורר להו לאסור ממש. אבל עכ"פ לדינא נהגו שלא לשתות יין שנגע בהו ישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא. וכמדומני זה באחד מהספרים שמייחסין לרש"י (כן משמע משאלת השואלים בשו"ת רש"י סימנים קס"ח - קס"ט אבל בתשובות משמע שאין הלכה כן). ופשוט שאין מנהג זה נחשב מנהג לפסוק הלכה כמותו, כהא דנהגו עלמא כהני תלת סבי (ברכות כ"ב ע"א) שהלכה כוותייהו, משום דלפסק הלכה שייך רק כשהמנהג הוא לקולא ולא כשהמנהג הוא לחומרא, מהטעם שכתב רש"י בכתובות דף ז' ע"א בביאור קושית הגמ' ומי איכא הוראה לאיסור, משום דכל אדם רשאי להחמיר והאוסר אין זה סמיכת דברים שאפילו מן הספק שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר וכו'. שלכן ממה שנהגו להחמיר אין ראיה שאסור יינם של מחללי שבת, דאינו אלא משום שנהגו להחמיר, ולא משום שהלכה כן. וגם לא ידוע אם המנהג הוא לכו"ע או רק יראי שמים נוהגים לאסור בזה.
וכתב האגר"מ: ולכן כיוון שאין איסור זה מבורר, ויותר נוטה שלא נאסר מדינא אלא ממנהגא, הרי לא נהגו להחמיר גם שלא ליתן יין להמחללי שבת עצמן. ואף אם נימא שמה שלא נהגו כן הוא רק משום שלא יכלו לנהוג להחמיר משום איבה, מ"מ הא לא נהגו, ואין לאסור. ואף אם יסתפקו אולי יש שנהגו כן, הוא ספק באיסור דרבנן שהוא לקולא. וגם שאינו באיסור ממש, דהא אינו איסור מבורר. לכן אין טעם להחמיר בזה, עכ"ל.

ואולם יסוד זה, שדבר שהובא רק בב"י ובנקוהכ"ס ולא בשו"ע ובש"ך, הוא יסוד מחודש כמובן. וחלק זה של שו"ת אגר"מ נדפס רק אחר פטירתו דרבנו משה איש האלוקים, וא"כ אפשר דאדרבה, מכיון שלא רצה לפרסם תשובה זו ברבים לאחר מכן, לכן היא לא נדפס"ה. (וכידוע שלכל ת"ח ישנם כתבים שכתבם, אך אינו רוצה להדפיסם מחמת שחזר בו מהם או שאינו בטוח לחלוטין ללא ספק בנכונתם, וכפי שהדר"ג כת"ר שליט"א בעצמו אמר לי לגבי כו"כ ענינים שכתב בספרו כת"י, דאין להדפיסם כעת ונכון לשנות פרקם ולבדקם שוב, ופשוט, כי כך דרכה של תורה). וכן נראה, דהא האגר"מ עצמו (יו"ד ח"ב ס"ס קל"ב) נקט לדבר פשוט שיין שיגע בו מחלל שבת נאסר וז"ל: ותדע שהיין שתגע בו יהיה אסור, וכמובן שקרובך שנשא הנכרית אינו שומר שבת וממילא גם היין שיגע הוא יהיה אסור, עכ"ל. ואחד מגדולי המשיבים בארה"ב זצ"ל כתב בזה (במכתב פרטי, בו ביקש שלא לפרסם שמו), כך: "מה שכתב על תשובת אגרות משה או"ח חלק ה' בדין יין מחלל שבת עושה יין נסך והעיר עליו- דע לך כפי שנמסר לי וידוע לי שהרבה תשובות לא היו לעיני מורי ורבי הרה"ג ר' משה פיינשטיין צז"ל וידים זרים שלטו בו. וממילא אני לא בא לתרץ מה שאתה שואל. כי הוא לא ראה הדברים כך נמסר. והתשובה שם אף בכת"י שיש לי הוא ממנו התשובה חוץ שאלו שהוציאו ספרו הוסיפו דברים ולא ידוע מדוע הוסיפו. וא"כ אין לדון בזה כלל, וממילא מה שהעיר על שאר התשובות ג"כ יפה העיר ואין לי מה לכתוב בזה . ואני לא שמעתי אישית מהפסקים של ח"ה, וג"כ ח"ז שיצא לאור לפני שנים גם כן יש שם ספק בהרבה תשובות. סוף כל דבר זה גורם לתלמידים צער, וזרים מהמשפחה השיגו הכת"י ועשו מה שרצו, ואין מה לעשות בזה כלום, והאמת מובן וידוע למי שמבין ובפרט לתלמידיו", עכ"ל.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"א סי' כ') נשאל בא' שמנין התפילה במקומו הורכב ממחללי שבת, וכ' בתוכ"ד כך: אמנם הגאון בנין ציון ח"ב סי' כ"ג רצה להקל במחללי שבת דזמנינו כיון דהולכים לבית הכנסת ומתפללים וגם מקדשים קדוש היום, דהא טעם מחלל שבת כגוי מפני שכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י קדוש ותפלה יע"ש, ויותר מזה מצאתי בתש' רבנו הרמב"ם בסוף אגרת השמד שכתב וזל"ק: וג"כ אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם אלא מקרבם ומזרזם לעשות המצוות וכבר פי' רבותינו ז"ל שהפושע אם פשע ברצונו כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות, ע"כ. ואמנם כ"ז אינו מעלה ארוכה בשאלה דידן במקום שרוב הקהל הם פוקרים ומחללי שבת, פשיטא דאסור להיות בחברתם כיון דלהם השליטה בכל הענינים וגם איכא חשש דימשך אחריהם ובפרט הבנים הקטנים דרואים לפניהם קהל כזה. וגם דברי הבנין ציון הנ"ל נראים חדשים ביותר ואיכא מקום לצרפם בענין נגיעת יין של מחללי שבת בזמן הזה, אבל חלילה להיות אחד עם קהל כזה. וכן מדברי הרמב"ם אינו ראיה דהוא מדבר ג"כ בנידון שיראי ה' ידם על העליונה והם רוצים לקרב גם אלו שבעוונותיהם פירשו מעדת ה'. אבל לא כן המצב עכשיו בעו"ה שרבו הפורצים ויראי ה' אינם מתקבלים עליהם, לכן טוב שיפרוש מהם והמונם, עכ"ל. הרי שנקיט להקל ביה גבי נגיעת יין. וכ"כ בשבט הלוי ח"ב (סי' נ"ג) וז"ל בקוצר: אשר שאל בענין היינות שעל החתונות כהיום שמערבים מהנשאר מהסעודות הקודמות ויש חשש שהיו מחללי שבת בפרהסי' וגם לפעמים המשמשים בסעודה מחללי שבת. הנה בעצם ההלכה אם מחלל שבת מנסך יין או לא אם כי נמצא באחרונים מצדדים לכאן ולכאן, אבל אין לזוז מהמבואר בב"י סי' קי"ט בשם תשובת הרשב"א סי' ת"ל ותרפ"ו דהוא מנסך יין כיון שנחשב גוי לכל דבריו, וכמש"כ גם בתשובת הריב"ש סי' ד' והובא גם בב"י שם, וכ"ה בש"ך בנקה"כ סי' קכ"ד, וכן נמצא גם בס' האשכול ה' יין נסך אלא שכ' שם דדוקא לאיסור שתי' אבל לא לאיסור הנאה דיש לו דין כגר תושב עיין סי' קכ"ד ס"ב, ועיין בס' מנחת פתים סי' קכ"ד בזה.

ולפ"ז להמקילים שם בג"ת גם במחלל שבת אין להחמיר, מכ"מ אנן מחמרינן אף דאנו קיי"ל דבכ"מ שמעיקר הדין אינו אסור אלא בשתי' ולא בהנאה לדידן עכ"פ במקום הפסד לגמרי מותר עיין סי' קכ"ד בש"ך ס"ק ל', מכ"מ הא כ' הש"ך שם ס"ק ע"א דזה לא לענין ג"ת דמעיקרא כך גזרו איסורו ביין רק בשתי' ולא בהנאה וא"כ הה"ד לענין מחלל שבת.
מ"מ זה בסתם יינו הנלקח מהם, אבל לענין נגיעת יין של גר תושב הלא כ' הרמ"א שם דיש מקילים וגדולי האחרונים פסקו להקל דמגע ג"ת עכ"פ מותר לגמרי וא"כ לדמיונו של ס' האשכול יותר גם במחללי שבת בנגיעה עכ"פ, מכ"מ דעת הרשב"א והריב"ש הנ"ל שהם כעכו"ם ממש לאסור גם בהנאה וכמש"כ גם הש"ך בנקה"כ שם, וא"כ אסור גם בזמן הזה עכ"פ בשתי', והיוצא מזה דעכ"פ דנגיעת מחלל שבת לא הוי רק ספיקא דרבוותא, ואנו מחמירים בו, והנפ"מ לענין ספק ספיקא כלהלן.

ואחר שדן בדבר מד' הבנ"צ ושו"ת מהר"י אסאד ושו"ת מנחת אלעזר וכו' כתב בסו"ד כך: ומ"מ בהא דידן דאיכא חשש שמא נתערבו היינות מחדש ע"י מלצר מחלל שבת איכא כמה צדדים להקל, חדא שכתבנו למעלה דנסוך יין ע"י נגיעת מחלל שבת איכא רק ספיקא דדינא להחמיר, וא"כ מצטרף כאן לס"ס דילמא לא ערבי כלל, ואפילו אם ודאי ערבו מכ"מ אין דרך ליגע אז ביין רק ביותר להגביה הצלוחית ולערות לאחר, וכל כה"ג אסור מן הדין רק בשתי' ומותר בהנאה גם בגוי, ובכה"ג כ' הש"ך הנזכר סימן קכ"ד ס"ק ע"א דבמקום הפסד בזמן הזה לגמרי מותר אפילו בגוי ממש, ונהי דבגוי ממש כתב הש"ך דאין להורות ולפרסם קולא זאת, מ"מ במחלל שבת דאיכא בלא"ה ספיקא דדינא כאמור מצטרף להקל אפילו שלא במקום הפסד, ומצורף לזה גם מש"כ הבנין ציון ח"ב סימן כ"ג להקל במחללי שבת בזה"ז אם מאמינים במעשה בראשית, ונהי דעל הא לחוד לא סמכינן, ועיין בדר"ת ריש סימן קכ"ד ובספרי שבט הלוי חאו"ח סימן כ' מכ"מ בצרוף כל הנ"ל סמך הגון הוא. ואף דאיכא ספק דילמא נגע בשעת העירוי, הא כ' הש"ך סימן קכ"ד ס"ק ל"ג בשם תשובת הרא"מ סימן נ"ו דספק נגיעה מותר כשאר ספיקא דרבנן, מכל הלין טעמי נראה להקל בשאלה הזאת, עכ"ד.

ובשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' מ"א גבי בישולי חילונים מחללי שבת ושאינם מאמינים בדברי חז"ל, האם בישולם חשוב בישולי עכו"ם, והאריך רבות להתיר, וכתב בתוכ"ד כך: עוד יסוד גדול להיתרא יש בזה והוא בהיות ויש לנו הרבה ספיקות וספק ספיקות הן לפי ההלכה והן לפי המציאות במהות הגדר והקביעות של מחלל שבת בפרהסיא [וכן אותו הדבר בקביעות הגדר של אינו מאמין בדברי חז"ל], יעוין מ"ש בזה בספר שבילי דוד שם בסי' קי"ט אות ב', וביותר יעוין בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן ט"ו פ"ה וסימנים י"ז י"ח מה שהבאתי מזה אמבוהא דספרי מגדולי הפוסקים, מהם שסוברים בכלל דזה מומר לחלל שבת בפרהסיא הוי מומר לכה"ת כולה אינו אלא מדרבנן, ואליבא דידהו מסתבר דאין מקום כלל להחיל עליהם גם הגזירה של פת ובשולי עכו"ם. ומהם שסוברים שאינו מקבל דין של מומר לחלל שבת בפרהסיא עד שיעידו עליו בפניו בפני ב"ד שחילל שבת בפני עשרה כשרים מישראל, כן תלוי הדבר על איזה מלאכה שעובר. כמו"כ טעון בירור אם הוא לא מכאלה שאינם יודעים [הן מחוסר ידיעה והן מחוסר תוכחה, ואין בדור הזה מי שיוכל להוכיח] מאיסור החמור של עשיית מלאכה בשבת, יעו"ש מה שהבאתי לציין על הכל, באופן שנדיר למצוא כזה שדינו הוקבע בבירור כדין מומר לחלל שבת בפרהסיא ואליבא דכל הדיעות או עכ"פ רובם.

ועל הכל יש להביא בזה דברי הגאון החזו"א ז"ל חיו"ד סו"ס ב' שבא על כך ביסוד כללי וכותב: ועוד יש בזה תנאי שלא יהי' אנוס וכמש"כ הר"מ פ"ג מה' ממרים ה"ג דבניהם ותלמידיהם חשיבי כאנוסים כתינוק שנשבה וכו' והגה"מ פ"ו מה' דיעות כתב דאין רשאין לשנאתו אלא אחר שאינו מקבל תוכחה ובסוף ספר אהבת חסד כתב בשם הגר"י מולין דמצוה לאהוב את הרשעים מה"ט והביא כן מתשובת מהר"מ לובלין כי אצלנו הוא קודם תוכחה שאין אנו יודעין להוכיח ודיינינן להו כאנוסין, ולכן אי אפשר לנו לדון בזה לפטור מן היבום, וכן לענין שאר הלכות עיי"ש [וכבר כתבתי מיסוד זה גם לעיל סי' י"ז פ"ב אות כ"א בדיוני במומר לחלל שבת אם מחללין עליו את השבת ע"ש, עכ"ל ועיש"ע בארוכה נפלאה.

ותנא כרוכלא ליתי וליזיל, ואביא בזאת גם שבשו"ת חלקת יעקב חיו"ד סי' מ"ח הקל בזה בכמה דוכתין, וזה סו"ד: ועי' חת"ס יו"ד סי' ק"כ בשאלה כזו ומבואר בשם דהא דמומר לשבת אסור מגען אע"ג דליכא לא חתנות ולא ניסוך רק משום קנס ע"כ אין להחמיר כ"כ, ובצירוף עוד היתרים בשם, ומהרש"ם א' סימן קכ"א מביא בשם בנין ציון להקל במחללי שבת זמננו בארצות אלו ושלא לדחותן כ"כ משום דלא ידעו חומר הענין ומובא גם בשארי אחרונים, ועי' מהר"מ שי"ק או"ח סי' רפ"א וידוע שיטת העיטור מובא בב"י אע"ז דרק בעבודת קרקע מקרי מומר. והנה כל הענין רק בדבר דרבנן ועכ"ז מחמירי רבנן האחרונים משום מיגדר מילתא שלא להקל באיסור שבת ובודאי צריך ליזהר במגען משום מיגדר מילתא - אכן בני"ד שהוא הפ"מ וכבר נגע, והוא ממחללי שבת זמננו שלא ידע חומר הענין ונזהרין בעניני גיטו"ק ועוד מצות, יש לסמוך להתיר - ובפרט שבתשו' מהר"י אשכנזי הנ"ל מתיר לגמרי, אכן לאו כל אנפי שוין, שיש מחללי שבת שיש לחשבן ממש כקראים שאין בהם שום לחלוחית יהדות. אחר כתבי ראיתי בתשו' יהודה יעלה לר"י אסאד יו"ד סי' נ' ג"כ להקל מטעם שכל זמן שלא נפסלו בב"ד עפ"י עדים שהעידו בפניהם וכשיטת הסמ"ע סי' ל"ד שלא נפסלו עדיין לעדות וה"נ לפסול גופם לחשבם לעכו"ם ממש לפסול מגען ביין, ובשעה"ד יש על מי לסמוך בדיעבד, אכן כאמור לאו כל אפי שוין, עכ"ל. וגם בשו"ת יביע אומר ח"א יו"ד י"א מביא בזה אריכות דברים הרבה כדרכו בליקוטי בתר ליקוטי, עי"ש. ובשו"ת משנה הלכות חי"ב סי' ל"ו כתב: ומיהו עם הוא תינוק שנשבה לפענ"ד לכ"ע אינו מנסך. וע"ע בס' הליכות שלמה ח"ב פ"ד. וכבר דשו ביה רבים, ואך למותר להאריך בזה.
וא"כ אחר כל זאת, דמצינו דאיסור נגיעת יין מחללי שבת ומי שאינו מאמין בד' חז"ל תלוי בכל הנ"ל דעות, ומגעו קיל משיכשוכו, ולגבי טעימה שאח"כ פולטה מצינו מחלוקת הפוסקים הנ"ל, על כן באתי על דברי תורה, לשאול האם יש מקום לצרף בזה להיתר, ולאפשר לטעום יין שנגע בו מחלל שבת שאינו מאמין בדברי חז"ל ולפולטו. (ואמנם זהו לכאו' בעיקר היתר ליהודים מחללי שבת המערבים קודש וחול, אך לא לאפיקורסים חילונים שאין להם שום קשר ליהדות. אלא א"כ נאמר שדינם כתינוקות שנשבו או כבני המומרים, עי' ב"י קנ"ח ובשו"ע ורמ"א שם, וכהחזו"א הנ"ל) או דנימא דאין לצרף בהאי צירופים, בפרט לאור דברי החכמ"א (סי' ע"ה א') שהשותה סתם יינם, עוקר נשמתו ממקום שנשתרש בו בקדושה ואין לו חלק לעוה"ב כמבואר בזוה"ק. וידוע מש"כ בזה המקובלים וכו'. ואמנם שמעתי שמועה רחוקה שגאב"ד צהעלים זצ"ל התיר לטעום בזה לצורך פרנסה,ומלבד זאת לכאו' יש להתיר לכאו' ביין מפוסטר, הנחשב למבושל לחלק מהפוסקים, ובודאי שכת"ר יורני הדרך הסלולה בזה, ממה שדן בדעתו וממה שקיבל מרבותיו, ושכמ"ה.

וכעת חיה קיבלתי ע"ז מכתב ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שכתב: צ"ע ולא אוכל לפסוק. וגם נדברתי בזה בשב"ק וישב עם הגר"מ גרוס שליט"א ולא רצה להתיר.

בברכה רבתא, שמואל ברוך גנוט

*****

תשובת גאב"ד מאנצעסטר הגרא"י וועסטהיים שליט"א

א' דחנוכה ה'תשע"א לבה"ע

לידידי היקר הרב הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

בענין השאלה שכתבתם בנוגע לטעימת יין שנגע בו מחלל שבת, צריך לדעת מה כוונת השואל בזה, דהיינו בשביל מה הוא רוצה להשתלם ביינות, האם זה בגלל פרנסה שרוצה להיות סוחר ביינות או סתם לידיעה בעלמא, וגם האם א"א לו לסדר שהוא יפתח הבקבוקים וימזוג בעצמו היין לכוס שלו כדי שלא יכנס לשאלה כזו.

והנה בגוף ההלכה בסתם יינם בזה הלא מפורש בדברי רמ"א ביו"ד סי' ק"ח ס"ה עמש"כ המחבר מותר לשאוף בפיו ריח יין נסך דרך נקב שבחבית, לידע אם הוא טוב, כ' הרמ"א הגה - אבל אסור לטועמו, אף על פי שאינו בולעו (ריב"ש סימן רפ"ח), הרי ההלכה מפורשת לגבי סתם יינם, ועיי"ש בדרכ"ת סקצ"ה.

ומ"מ הביא שם בדרכ"ת סקצ"ד בשם שו"ת שם משמעון מה שדן על מנהג סוחרי יין לטעום סתם יינם אם הוא טוב, ועיי"ש מה שהעלה ללמד עליהם זכות, וע"ע שם בסי' קל"ב סק"י מש"כ בשם שו"ת דגל אפרים שכ' על הטועמים שא"א להחמיר להם כי לא ישמעו, ומוטב שיהיו שוגגין וכו', ועיין בס' יין מלכות לידידי הרה"ג רבי אליהו האוזי שליט"א, ראש כולל בעיר שטראסבורג, בפרק י"ב סעיף ז' בלבוש מלכות שם אות כ"ב שהביא כל ה"ל והוסיף שבשו"ת זרע אמת (ח"ב סי' מ') שדן בזה ואחר האריכות שלו שם לא רצה לסמוך על זה לטעום עיי"ש.

אולם בניד"ד כפי שהבנתי מלשון השאלה הרי מיירי ביין כשר ששופכים אותו מחללי שבת מהבקבוק לכוס שמגישים לו, ואין נוגעים בגוף היין, ובכה"ג לא נאסר היין בשתיה מן הדין אפילו ע"י נכרי, דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה, כמבואר בסי' קכ"ד סעיף כ"ד ברמ"א ובש"ך ריש סי' קכ"ה.

ידידו דוש"ת

אשר יעקב וועסטהיים