ללא חומרים משמרים
עבור ר' יוסף יצחק שפרינגר, יין הוא לא שם נרדף למשלוח מנות או שתייה המצויה כדת אין אונס בהתוועדויות חג הפורים. עבורו, זה סיפור חיים.
הכול החל בשנת תשל"א, כאשר אביו, ר' יחזקאל, חיפש לפתוח עסק שלא ייפגע באף אחד מתושבי הכפר, "ללא השגת גבול", כהגדרתו. הוא ורעייתו פנו לרב אשכנזי עם הצעות שונות, "אבל הוא אמר 'העסק הזה ייפגע בפלוני' ו'העסק הזה יפגע באלמוני'. אבא שלי שאל אותו: 'ומה עושים כולם כאשר הם רוצים לפתוח עסק? זה נשמע בלתי אפשרי מבלי שמישהו אחר ייפגע, אז הרב אשכנזי השיב: 'הם לא שואלים'.
תקופה קצרה לאחר מכן פנה המד"א לר' יחזקאל והציע לו – בעקבות בעיות בכשרות היין שצצו באותם ימים – להתחיל ולייצר את המשקה האלכוהולי באופן מסחרי.
"הוא התחיל לעשות זאת, ואני, שהייתי אז בראשית שנות ה-20 לחיי – מיד לאחר נישואי – למדתי זאת בצורה מסודרת". אלא שהשפרינגרים נתקלו בבעיה. "עשינו יין יבש, אבל בצורה לא נכונה. משהו לא הסתדר והניסיונות שלנו עלו בתוהו". אבל אז הגיעה שבת המלכה, שסייעה להם למצוא את הדרך הנכונה. שברתי את השיניים באנגלית, וניסיתי לעלות על המתכון הנכון באמצעות חוברות מקצועיות, אבל זה לא הלך".
ואז הגיע השינוי: "הזמנו ענבים, והם היו אמורים להגיע ביום ראשון. אלא שזה נדחה ליום שני, ואז לשלישי, ובסוף רק ביום חמישי בצהריים קיבלנו את המשלוח. לא היה שייך לבטל את הזמנת הענבים, וחשבתי מה ניתן לעשות כדי להספיק להכין זאת עד שבת. בסופו של דבר קיצרתי את ההליכים וויתרתי על מספר שלבים שהיו נראים לי לא חיוניים והנה – הצלחנו בחסדי שמים. בזכות זה ששמרנו על השבת - למדנו לעשות יין יבש בצורה נכונה".
מסתבר שלשמור שבת במקצוע הזה, אינו דבר מובן מאליו למרבה הצער. "הייתי בקורס יין שהיה מיועד לציבור הדתי והחרדי בלבד", מגלה שפרינגר, שזה לו הראיון הראשון מאז ומעולם. "בזמן הקורס חל ראש השנה, שהיה מחובר לשבת – כך שיצא שמדובר בשלושה ימים שבהם עלינו לשבות ממלאכה. התחלנו לדבר איך ניתן לעשות זאת, ואז הבנתי שאף אחד מהם לא באמת שומר שבת כהלכתה...". מסתבר שבכל יום ישנן מספר פעולות שחייבים לבצע ביין. בעוד שביקבים הגדולים יש מכשור אלקטרוני יקר מאוד שעושה את הפעולה הזו, יקב קטן לא יכול להרשות לעצמו לרכוש את הטכנולוגיה המיוחדת. "ממילא, יצא שכולם פשוט עשו את הפעולות הללו בשבת, ומדובר על עבירות מדאורייתא רח"ל. אף אחד לא הודה בזה בפה מלא, אבל מהרמזים כך הבנתי. ואז, למרות שאינני חולק את ה'טכנולוגיות' שלי בייצור היין, סיפרתי להם את הסודות מאחורי היין שאני מכין, שחוסכים ממני פעולה בשבת. המורה התווכח איתי וטען שזה בלתי אפשרי והתוצאה לא תהיה טובה, אבל ראיתי על הפנים של האנשים שרווח להם; הם חיכו לשמוע פתרון כזה שיסייע להם לא לחלל את השבת ל"ע. אחרי חודש התקשר אלי אחד מהקורס ואמר לי: 'שפרינגר, אין עליך. בזכותך בר"ה לא נגעתי בענבים ויצא יין פצצה'". אפרופו, הוא מספר שכאשר שאל את החברים מה הם עושים ביום-כיפור, נענה 'יש דברים שמוכרחים'... "בכל מקרה, כל הסיבה שבשלה הגעתי לקורס הייתה כדי להציל אותם".
לדבריו, "כל ההליך של ייצור היין על-פי ההלכה מבחינת שמיטה, שבת, כשרות וכו', מלא בהשגחה פרטית על כל צעד ושעל. אין ספק שמי ששומר ומפקיד על קלה כבחמורה רואה את העזרה מלמעלה".
כך לדוגמא גם בנושא הבישול:."אנחנו ייחודיים ביחס לכולם, בכך שיש לנו יין מבושל באמת. יש הרבה בתים שיש עובדים זרים, ובנינו – הפסטור לא באמת עונה על צרכי ההלכה. בשולחן-ערוך אין מושג של פסטור אלא של רתיחה. ראית פעם קומקום רותח? ככה אני מבשל את היין שלי, עד שהוא ירתח".
"היין של שפרינגר", שם נרדף למותג חב"די של ממש שכולל שני סוגי יינות מתוקים, מיץ ענבים, יין מופחת אלכוהול ושלושה סוגי יין יבש, נעשה ללא חומרים משמרים, ללא שמרים, וללא תוספת צבעים ושאר מרעין בישין. "אף חומר כימי לא נכנס אלי לחצר מעולם", הוא מבטיח. בחצר הקטנה של הבית החד קומתי שלו במרכז כפר חב"ד הוא מייצר את היין באהבה רבה.
כאמור, אחד הדברים המיוחדים ביקב הכפר-חב"די הוא השימוש בחומרים טבעיים בלבד. "השוק היום מלא בחומר משמר. על יינות כאלה אסור לברך 'בורא פרי הגפן', כי זה חמירא סכנתא מאיסורא". לטענתו, "עבדתי הרבה מאוד על איך אפשר לייצר יין או מיץ ענבים בלי חומר משמר. זה קשה בייחוד ביין דל קלוריות, שהוא עתיר בחומרים משמרים, למעט אצלנו. לכן גם לא הצלחתי להגיע לרמה של ארבעה אחוזי אלכוהול בלבד, אלא של שמונה אחוזים. אבל גם זה בסדר. אני מקבל הרבה תגובות מאנשים שזה פתר להם את הבעיה של לשתות יין". באווירת פורים הוא מציין בחיוך כי "אני רואה חומר משמר ביין רק כשמישהו מביא לי יין במשלוח מנות"...
אז איך היין מחזיק מעמד? ובכן, "לכן אני לא מוכר אותו לחנויות מחוץ לכפר, כי הוא יכול להתקלקל. נניח שמשאית קירור תיקח אותו ביום חם לצפת או קרית מלאכי – והוא עלול להחמיץ. לכן מוכרים אותו רק בחנויות בכפר, שהדרך מהבית שלי למדפים שלהם קצרה מאוד". למרות זאת, הוא מוכר גם ליחידים, "אבל אני בקשר אישי עם כל אחד מהם, ואני מסביר להם כיצד ניתן לאכסן את היין מבלי שיתקלקל. מי ששומע לי, יכול לשמור יין כזה גם במשך 3-4 שנים". כששאלנו מה הם הסודות, הוא התחמק ורק אמר: "לא מדובר במקררי יין וכדומה, אלא בטמפרטורת חדר נכונה".
שפרינגר גם מסרב לספר כמה בקבוקים הוא מוכר בשנה, אולי מחשש לעינא בישא, אבל מספר על מציאות כלכלית קשה שבה הוא נתקל. "קודם כל, היין שהכי נמכר זה היין היבש, בגלל מחירו הנמוך וגם בגלל הטעם הנפלא. החבר'ה שלנו זה לא אנשים עם כסף. אנשים עושים הרבה חשבון לפני שהם קונים כל בקבוק. המצב הכלכלי משפיע. אני מבחין בכך כל יום".
דוגמא לכך הוא רואה בחג הפסח. "אצלנו הרי מהדרים לא לקנות בפסח כלום, ואם לפני 15 שנה הייתי מוכר אולי עשרה ארגזים בחול המועד, כיום הכמות גדלה מאוד, כי אנשים לא קונים כמות מראש, אלא רק לליל-הסדר. אחר-כך, הם משלימים את זה, אבל בדיוק לפי הצריכה. כל שקל מחושב. אני מצידי משתדל לעשות את המחיר הזול ביותר ולא אכפת לי מה המחירים בשוק של יינות אחרים, אבל ברור שאני מעוניין שיישאר לי גם רווח".
בשנים האחרונות הוא מוכר בקבוקים רבים גם למשפחות רבות ומכובדות מהציבור החרדי, כיוון ששמו של היין יצא הרבה מעבר לגבולות הכפר החסידי. "יש כמה חרדים שאמרו לי שהגיעו דווקא אלי, כי זה היין היחיד בעולם שראוי לניסוך על המזבח, כיוון שאין בו אפילו סוכר והרי נאמר 'וכל שאור וכל דבש' וגו'. התקווה שלי", הוא אומר בחיוך לבבי, "זה שכבר בחג הפסח הקרוב יעשו ניסוך המזבח עם היין שלי".
