2020/05/30     ז' סיון התש"פ

פרשת ויקהל פקודי תש"פ, שיראז, יקב דרימיה.

shiraz13פרשת ויקהל פקודי תש"פ, שיראז 2013, יקב דרימיה

בפרשת 'פקודי' יש סיכום של כל  זהב התרומה: "תשע ועשרים כיכר, ושבע מאות ושלושים שקל" (שמות לח/כד). רש"י מפרט את החשבון. כבר היו שדאגו לנו וחישבו כמה זה במשקל שאנו מכירים, זה היה 'טון ורבע'.

על פי זה ערך רבי יעקב גלינסקי זצ"ל חשבון, כמה ה' טוב אלינו, וכה דבריו: כל אחד מבני ישראל הוציא ממצרים 90 חמורים לוביים [גדולים], נושאים כסף וזהב (בכורות ה/ב). חמור גדול יכול לסחוב 150 ק"ג, 90 חמורים זה 13 וחצי טון. קרוב לשלושה מיליון אנשים ונשים היו ביציאת מצרים, כולל אלה שמעל גיל ששים. אם שלשה מיליון אנשים נתנו טון ורבע זהב, זאת אומרת שכל אחד נתן חצי גרם. וזו ה'תרומה' שה' כל כך משבח אותנו עליה.

רבי יעקב מוסיף, שאנו מקבלים מה' יותר, כגון בריאות, פרנסה וכדומה, ומחזירים פחות, נותנים רק 'ברכה', הם בזמנם נתנו לפחות זהב טהור, אנו צריכים להשתדל שהברכה שלנו גם תהיה 'זהב טהור'. זו תמצית המאמר בספר 'והגדת' פרשת 'תרומה'.

איני רשאי לחלוק חס ושלום על גדולים וחכמים ממני. אבל אני מבקש להציע הסבר נוסף בפער הגדול בין מה שהיה להם, לבין מה שהם נתנו. הם לא נתנו מתנה זעומה, אלא צרפו וזיקקו את הזהב שוב ושוב, ועבור המשכן הם הביאו את התמצית של התמצית של התמצית. בזמן בית המקדש הראשון עשה זאת שלמה המלך, והכניס כיכר זהב טהור לתנור אלף פעמים, כדי להגיע לזהב מזוקק ברמה של מנורת הזהב שעשה משה רבינו (מנחות כט/א). בשביל כזו סחורה משובחת, צריך להתחיל עם שלושה עשר טון חומר גלם מצרי, כדי להגיע לחצי גרם שיא האיכות. עכשיו ברור על מה ולמה מכבדים את תרומת בני ישראל.

אני מציין הסבר זה בפינה של 'יין הפרשה', כי לא פעם אני שומע שאלה כזו: "בקבוק של ליטר מיץ ענבים עולה עשרה שקלים, מדוע אם מכניסים אותו לשלושה חדשים לחבית, זה קופץ למאה שקלים עבור שלושת רבעי ליטר"?

מה שהוסבר לעיל על תזקיק הזהב, נכון גם ביין. לחבית היין לא מכניסים כזה מיץ, אלא משהו אחר לגמרי. עבור מיץ ענבים משתמשים בענבים זולים, גדולים ועסיסיים, שמקבלים הרבה השקייה לפני הבציר. ענבי יין הם משהו אחר לגמרי, הרבה יותר קטנים ותמציתיים, הגפן מוציאה פחות פרי. הם הרבה יותר יקרים. גם יקב שקונה כמות גדולה מאד, משלם כ8 שקלים לק"ג. ענבים אלה לא רק שלא מקבלים השקייה, אלא ממתינים עם הבציר עד שהענבים במועקה ממש, וכמעט שכבר אין בהם מיץ, אלא ריכוז גבוה של סוכר ענבים, חומצות וצבע עז, ורק אז בוצרים אותם. הם צריכים לעבור סחיטה עדינה, כדי שהגרעינים לא ישברו ויתנו טעם מריר ביין. ממילא מצליחים להוציא פחות מליטר תירוש מכל ק"ג ענבים. זה עדיין לא הכל. לענבים אלה יש הרבה גרעינים וקליפה עבה. כשמכניסים את כל זה לתסיסה ראשונה, חוץ מהקליפות שצפות חלק גדול שוקע בקרקעית המיכל והופך להיות בוץ שאינו ראוי לשימוש. כאשר היבול הוא טוב, כלומר ענבים מאד תמציתיים, יכולה הפסולת הזו להיות חלק נכבד מהמיכל. זאת אומרת שעוד לפני שמתחילים לטפל ביין, צריך הכורם לשלם עבור התירוש, כעשרים שקלים, על כל ליטר יין. בשביל יין טוב לא בוצרים את הענבים ביום, שהשמש תחמם אותם, אלא בלילה, ולא במכונה בוצרת, שפוצעת את הענבים ולוקחת הרבה ענפים ועלים, אלא בצירה ידנית בלילה, כמה זה עולה? עכשיו מגיע העיקר, זה לא כפי שאנשים חושבים: "X חודשים בחבית וזהו זה". זה צריך להיות קודם במיכל התססה מקוררת, ואחר כך שנתיים בחבית עץ אלון יקרה, שמשתמשים בה מספר שנים בודדות בלבד. כל זה בתוך מחסן מקורר. בקיץ יכול להגיע חשבון החשמל לעשרות אלפי שקלים בחודש.

לא לימדתי כאן לעשות יין, אפילו לא על רגל אחת, אבל כבר ברור מדוע עבור גרם זהב טהור צריך חומר גלם של שק שלם, ומדוע עבור בקבוק יין משובח, צריך גם כן הרבה השקעה וממון.

אנחנו כבר נמצאים בפרשת החודש, ומתחילים להריח את פסח באופק. המלצת היין של השבוע צריכה כבר לכלול את היין עבור ליל הסדר, עבור שבת חול המועד, עבור שביעי של פסח  ועבור חול המועד עצמו. אז ברוך ה' יש שפע של הצעות נהדרות. ואציג אותם בשבועות הקרובים.

והשבוע אמליץ על היינות של 'יקב דרימיה' שאת השיראז 2013 טעמתי השבוע. אמנם, הוא כבר לא על המדפים, רק ה-2016/17 אבל גם הם ברמה גבוהה.

על היין: צבע אדום כהה כהה, בריח קצת אלכוהולי (14%) הרבה פירות יבשים, קצת וניל וקוקוס, חבית עדינה (12 חודשים). גוף בינוני, חומצה טובה, מתובל, קצת אגוזי וסיומת נפלאה.

כשרות:רבנות מקומית O.U. בד"ץ בית יוסף. המחיר:100 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב