המאמר של שנת תשע"ח היה על "מצווה גוררת מצווה" (אבות ד/ב). כמובן שהמאמר שם קשור ליין, והנה גם השבוע נעשה כן, אלא שהפעם לא אני אקח את הנושא של "מצווה גוררת מצווה", אלא אצטט את דברי חז"ל על נושא זה מתוך פרשת השבוע, וכמובן שגם הפעם יהיה לזה קשר ליין, וגם כאן לא אני אקשר, אלא חז"ל בעצמם עושים זאת.

במדרש רבה מצביעים חז"ל על סמיכות כמה פסוקים בפרשת השבוע, ואומרים: "מצוה גוררת מצוה". מנין? תחילה: "כי יקרא קן צפור... שלח תשלח את האם" (דברים כב/ו). מתוך כך (שתעשה מצוה זו, תזכה להמשך): "כי תבנה בית חדש" (דברים כב/ח). מתוך כך (שתעשה מעקה, כבר יהיה לך גם כרם, ותקיים את הדין): "לא תזרע כרמך כלאים" (דברים כב/ט). מתוך כך: "לא תחרש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב/י). מתוך כך (גם בגדים יפים תזכה ללבוש ולקיים): "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" (דברים כב/יב). חז"ל מסכמים את משפט הפתיחה: הרי "מצוה גוררת מצוה" (דברים רבה כי תצא ו/ד).

חשוב לציין את זה, ולהצביע על העובדה שבעל הכרם נמצא ברשימה, כי אנו יודעים לכבד את היינן, את החתימה שלו פוגשים בתווית הבקבוק, בתערוכה מכובדת הוא עומד בצד דוכן התוצרת שלו, ובביקורי יקבים רצוי לתאם את הביקור ליום שהיינן נמצא ולשעה שהוא פנוי. יש לו הסברים וחזון.

אבל איש לא חשב שגם את מפעל הבקבוקים או החביות, וכן את המשווקים, צריך להכניס למערכת נכבדי התוצרת, למרות שלכולם יש תפקידים חשובים. אבל הכורם, זה שלא רואים אותו בצד החביות, הוא נמצא בכרם לא עם חליפה ייצוגית, אלא עם בגדי איכר, גם בחורף כשהגפן בתרדמה, גם באביב כשהגפן מתעוררת, גם בכל חודשי הקיץ כשהענבים מבשילים, וכמובן בזמן הבציר.

הוא צריך להישאר בכרם גם אחר הבציר, כבר מעתה הוא חייב לדאוג ליבול משובח בשנה הבאה. על כן לא פלא שהתורה שיבצה אותו כחוליה מקשרת בשרשרת המצוות הגוררות ונגררות זו מזו.

אנו כבר מכירים את הפתגם: "יין משובח מתחיל בכרם", ולכך נזכור גם שאת היין מנסכים על גבי המזבח, וזה כבר לא פלא שבעל הכרם הוא טבעת זהב בשרשרת המצוות.