פרשת כי תשא תשפ"ו, מוצאי פורים

את פרשת כי תשא אנו פוגשים השבת פעם שלישית תוך חודש. תחילה בערב ראש חודש אדר, כשמשמעים על השקלים, זה שבת שקלים, וקוראים בתורה את פרשת כי תשא. פעם שנייה כשהמן הציע לאחשוורוש כסף כדי לממן את הוצאת היהודים להורג, הוא הבטיח: עשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה (אסתר ג ט). על זה אומרים חז"ל שכבר קדמו השקלים של בני ישראל לשקלים שלו, וביטלו לו את התכנית השטנית הזו (מגילה יג ב). יש להבין מה הקשר. כיצד שקלי הקודש שלנו עומדים כתריס בפני הפורענות, נגד השקלים הטמאים של המן.

בשביל התשובה צריך רקע. המן היה אמן הדמגוגיה, הוא שיכנע את אחשוורוש שאין נזק בהשמדת היהודים, כי הם מפוזרים, ולא ירגישו בשום מקום שתהיה לפתע קרחת ואזור שומם. אחשוורוש היה זהיר ומשיב להמן, אבל הם מאוחדים, הדת שלהם מאגדת אותם. אז גם אם הם גרים במקומות רחוקים זה מזה, הם יתאחדו לעמוד על נפשם, וזה יגרום למלחמה בתוך המדינה, איני רוצה בזאת. השיב המן שהם מפורדים וישֵׁנִים מן המצוות (מגילה יג ב). אחשוורוש עבר עוד כמה טחינות מוח ולבסוף אישר את הבקשה.

הטיעון השני של המן הוא שקר. אמת שהם גרים בהרבה שכונות מרוחקות, אבל הם לא נפרדים, הם מאוחדים, יש להם מחצית השקל, שכל אחד נותן, והכל הולך לקופה משותפת, כדי לעשות מצווה השייכת לכל העם. זו הכוונה ששקלי בני ישראל קדמו לשקלי המן. ההקדמה איחדה אותם, וכעם מאוחד לא יצליחו אלף המנים לעשות לנו שום דבר. עד כאן זה ברור, זה ההסבר הפשוט במסכת מגילה.

לכך יש להוסיף פרט מפרשת השבוע. כתוב בתורה שנתינת חצאי השקלים תגרום שלא יהיה נגף בבני ישראל (שמות ל יב). מבארים חז"ל במדרש הראשון על הפרשה, שחצאי השקלים הם תשלום חוב על חטא העגל, כי צריך לפקוד אותם, מאידך המפקד יגרום לנגף, וחצאי השקלים יעצרו את הנגף. גם כאן צריכים אנו להבין מה הקשר.

בפתיחה לפרק חלק נאמר: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ א). אם כן מדוע יש להשתדל בקיום המצוות. אם בין כך ובין כך החלק שלנו מובטח. כמו כן יש גם שאלה הפוכה. אם לגאולה יש תאריך, מדוע אנו צריכים להתאמץ לשפר את המעשים, להוסיף זכויות, הרי הקץ כבר מוכן. תשובה אחת לשתי השאלות: לעם ישראל מובטח גן עדן, ולעם ישראל מובטחת גאולה. אבל באופן אישי, כל אחד ואחד יעמוד בנפרד לדין, לשכר ולעונש.

הבה נמחיש. יש קהילה עשירה, יש להם נכסים, קרקעות ובתים שערכם רב. בית הכנסת יכול להרשות לעצמו לקנות ריהוט משובח ומיזוג משוכלל וכדומה. אבל המתפללים בו אינם נמנים על העשירון העליון. כשבוחנים את כל המערכת היא עשירה, וכשבודקים כל אחד ואחד הרי שהוא משתכר על צרור נקוב. כך מתייחסים אלינו גם בשמים. אם אנו קהילה מגובשת, יש לנו את כל העושר של ההיסטוריה, וכשאנו מפולגים, כל אחד נשפט לעצמו.

משל למה הדבר דומה. יהודי החליט לבנות ארמון מפואר, לקח מכל אחד ואחד משכניו בהלוואה עשרים קורות עץ מהוקצע ומשובח. היו לו שלוש מאות שכנים כאלה, ועכשיו ניצב במרכז השכונה ארמון לתפארת, ולבעל הארמון אין כסף לשלם לנושים עבור העצים שלקח מהם. כמובן שאיש לא ייגש לסתור את הארמון ולקחת את החלק שלו, כי הארמון זה קומפלט, הוא הקהילה בעצמה. אבל אם האיש ירצה לערוך שינויים בארמון, ולשם כך יפרק אותו תחילה, הרי שכל אחד ואחד מהנושים יזדרז לערימה וייקח את מה שהוא נתן, והאיש יישאר בלי שום דבר. זאת אומרת שכבודדים אנחנו לא שווים הרבה. אבל כאשר כל אחד ואחד מאיתנו הוא עשרים קורות מהוקצעות וקבועות בארמון, זו עוצמה שלא נוגעים בה לרעה. מחצית השקל עשתה מהקורות שלנו ארמון. עכשיו המן אינו יכול לגעת בנו לרעה, ועכשיו הנגף שדורש תשלום בגלל חטא העגל גם הוא אינו יכול להבקיע את חומת המגן הקבוצתית (המגיד מדובנא על המדרש, מובא בעיונים במדרש המסורה).

מכאן אל היין. בוויסקי יש סינגלים יקרים, בהתאם לעשרות השנים שהם התיישנו. גם ביין יש סינגלים, זה עבור אוהבי הזן הזה או ההוא. אבל יין משובח שיעלה על כל שלחן של אניני טעם חייב להיות משולב מכמה מעלות, שכל אחת נמצאת בזן אחר. הייננים בודקים ודואגים להביא מכל זן בדיוק כמה שהתוצרת המושלמת זקוקה לו. כבר כתבנו בעבר שחוש הטעם אינו די רגיש להעניק לו עשרים זנים, טעמים, תחושות וריחות. לכן די ליינן בערבוב של שלושה או ארבעה זנים שמביאים תוצרת מושלמת. לדוגמה: נניח שמדובר ביין הדגל של יקב איכותי, הוא מציע יין בארבע מאות וחמישים שקלים. יש גם יותר יקרים וגם יותר זולים. היין הזה מורכב משלושה זנים. אין זה אומר שכל זן בנפרד יעלה מאה וחמישים שקלים. ייתכן שכל זן בנפרד לא יגיע אפילו למאה שקלים. כמובן שהיקב לא יסכים לבזבז כזה פוטנציאל ולמכור אותו בנפרד, אם על ידי תערובת המחיר יקפוץ בכפליים. זאת אומרת שהתוצרת המושלמת שבבקבוק היא קהילה עשירה של קהל שאינו עשיר. קהילה שיש לה יותר זכויות ממה שיש לכל אחד ואחד בנפרד. או כמו שהפתגם אומר במשפט אחד: השלם גדול מסך כל חלקיו.

אחרי פורים אני בדרך כלל לא מציע יינות חדשים, כי לרוב נשארים בבית כמה רבעי בקבוקים. אם הימים יתחילו להתחמם, כדאי לשים את השאריות במקרר לשבוע–שבועיים. יינות מתוקים מחזיקים אפילו יותר. מה שלא כדאי לעשות הוא לערבב שאריות, כמו שמערבבים מיץ תפוזים. לפעמים יוצאת הפתעה, אבל בדרך כלל הייננים כבר ניסו כל שילוב אפשרי, ואם היה יוצא מזה משהו טוב — הם היו עושים זאת לפנינו.

וזה בדיוק מחזיר אותנו לרעיון של המאמר: כשכל אחד עומד לבד, הערך מוגבל. אבל כשמחברים חלקים שונים — נוצרת יצירה גדולה בהרבה מסך מרכיביה. כך גם ביין. יש סינגלים מצוינים, אבל יין גדול באמת נולד כששלושה זנים שונים מתחברים יחד, וכל אחד תורם את מעלתו. בדיוק כמו מחצית השקל — כל אחד מביא חלק, והשלם הופך לעוצמה שאי אפשר לפרק.

ולכן, גם כשנשארו שאריות, אל תנסו להיות היינן. תנו לכל יין להישאר מה שהוא, ותנו לייננים לעשות את הערבובים המדויקים שלהם — הם יודעים למה כל חלק נועד.

נ.ב. משבוע הבא תגיע תזכורת: פסח בפתח, וצריך להתחיל להתארגן. לא מחכים לרגע האחרון.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר