פרשת ויחי תשפ"ו, טמפריניו קברנה/סירה, יקב בודגה לה לונה
לכבוד תובנות חדשות רצוני לרענן לכם את הזיכרון על מאמר שראה כאן אור לפני שנתיים (ויחי תשפד). הנה המאמר:
בברכת יעקב לראובן הוא אמר: "פחז כמים" (בראשית מט ג ד). באופן פשוט מתבארת המילה כ"פזיזות", כמו: "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט ד), מילה הדומה ל"חפז", "חיפזון" - מהירות (שמות יב יא). אכן כאשר בני ישראל התקרבו לארץ ישראל, עוד בטרם נכנסו, ראו בני ראובן את הצד המזרחי של הירדן, שהוא ירוק ויש בו הרבה מרעה, דבר שלא היה להם במדבר, ומיד התלהבו וביקשו חלק ונחלה בצד הזה של הירדן (במדבר לב ב ג), עוד לפני שראו כיצד נראית הארץ המובטחת בצד המערבי (עקידת יצחק).
בישיבת חברון לפני שני דורות היה המשגיח הגריל חסמן זצ"ל. הוא היה אומר את השיחה השבועית במוצאי שבת, התחיל אותה קצת לפני צאת השבת. בכך הייתה נמשכת השבת עוד שעה תמימה אחר צאת השבת. פעם נכנס לבית המדרש קצת יותר מאוחר, ראה את אחד התלמידים עם סיגריה בפיו, הוא המשיך אל הדרשה ולא העיר מאומה. אחר תפילת ערבית ניגש הרב לבחור ושאל אותו: "מה זה פחז כמים"? הנער לא ידע מה לענות, אבל הרב לא השאיר אותו נבוך זמן רב, אלא אמר לו: גם אני לא יודע בדיוק מה זה. במסכת שבת ישנן כמה הצעות (שבת נה ב). זו לא עבירה מדאורייתא, גם לא עבירה מדרבנן, ואפילו לא שבירת איזשהו מנהג ומסורת, אלא ביקורת דקה על משהו שאין לנו כלים להגדיר אותו. אבל להרגשות יש חושים משלהן. ממילא ברור שראובן לא עשה שום עבירה, אבל הבה ונראה מה הוא הפסיד בגלל זה: גם את הבכורה, גם את הכהונה וגם את המלכות. ממשיך הרב: וגם, תראה כיצד מדברים עליו, כלומר הפסיד הכל. "נער צעיר", המשיך הרב באהבה אבהית, "לעשן לפני ערבית של מוצאי שבת ולפני השיעור, זו אינה עבירה, שהרי כבר יצאה שבת, אבל כנראה שזו אחת הדוגמאות העדינות של פחז כמים, שגורר בעקבותיו אין ספור נזקים" (אמרי דעת).
המאמר של לפני שנתיים ממשיך בתובנות של הנושא, אך לנו די בכך, כיוון שפגשתי יהודי צמא ידע, שאוהב להרחיב אופקים בכל נושא ונושא. הוא ראה את המאמר הזה ואמר לי שהיין הוא "פוחז" בעצמו, וגם גורם לפחזים מסוכנים למי שמגזים בשתייתו. כיצד הוא פוחז בעצמו? למוח יש משטר דיאטה מאוד חמור, הוא ניזון על גלוקוז, הוא לא צריך שום דבר נוסף, ואסור שדברים נוספים יגיעו לשם. כל דבר שמתקבל בברכה בכבד, בלב או בריאות, במוח הוא יחולל נזק. כדי שזה לא יקרה ישנם בכניסה "שוערים" שעוצרים את כל מה שלא צריך להיות שם, אבל הפרודות של הכוהל הן יותר קטנות מגודל השערים. הגלוקוז והכוהל הם שני הדברים היחידים שיש להם כניסה חופשית. לא עלינו, בתאונה או מחלה או דלקת עלולים השערים להיפרץ, ונוירולוגים מצליחים לפעמים לתקן. אבל האלכוהול נכנס דרך שערים נעולים.
המים נקראים "פחז", כי אין בפניהם שערים. כל אוטם גגות יודע שאם יש דליפה צריך לחפש את המקור בגג למעלה, ולא בתקרה, כי אם יסתמו את החור בתקרה המים יחלחלו וימצאו כבר מהיכן לפרוץ. גם לקירות של שכנים שתי קומות מלמטה הם מסוגלים להגיע. אם מעמידים מחסום בערוץ נחל שוטף, המים נערמים ולבסוף יעברו מהצדדים או מלמעלה. אי אפשר לעצור מים, ומסתבר שגם כוהל אי אפשר לעצור. אחר כך כבר אי אפשר גם לעצור את מי שלגם ממנו כמות מופרזת.
אם כן, כל דבר טוב יכול להיות עוד יותר טוב, אבל בתנאי שיהיו לו "שערים", וצריך לזכור שבתוך הגוף הם לא קיימים.
השבת נכריז בעזרת ה' "חזק חזק ונתחזק" על חומש בראשית. נגמור עם סיפורי ההיסטוריה ונתמקד בעזרת ה' אך ורק במה ששייך לעם שלנו. לכבוד זה יש לי שתי הצעות מעניינות של יין טוב:
השבוע חזרו למלאי היינות הספרדיים של יקב "בודקה לה לונה". סדרה זו מתבססת על הזן הספרדי הקלאסי טמפריניו, שמעניק ליין אופי ים תיכוני חם, פירותי ומלא חיים. לצד הטמפריניו מצטרפת בכל שנה תוספת קטנה של זן נוסף, שמעניקה ליין כיוון שונה ואופי ייחודי.
בבציר הקודם קיבלנו בלנד של טמפריניו עם קברנה סוביניון. השנה, נוסף לבלנד הזה, הצטרף בקבוק חדש לסדרה: טמפריניו עם סירה. שני היינות התבגרו שנים עשר חודשים בעץ, וכל אחד מהם מביא איתו פרשנות אחרת לאותו בסיס ספרדי אהוב.
שניהם פירותיים, עסיסיים וידידותיים לשתייה, כמו שטמפריניו יודע לתת. אבל כאן מגיע היופי: הקברנה מושך את היין לכיוון חמצמץ ורענן יותר, בעוד שהסירה מוסיפה מעט חריפות, פלפל שחור ונגיעה של עומק מתובל.
שני היינות מוכנים לשתייה מיידית, כשרים בהשגחת הבד"ץ העדה החרדית, ומחירם ששים שקלים לבקבוק — תמורה מצוינת ליין יומיומי איכותי.
לחיים ושבת שלום
שרגא - אתר היין הכשר