פרשת נח תשפ"ו, קברנה סוביניון 'כרם אודם' 2021, יקב קרנאטי
הבה נדמיין אולם גדול, נניח סופרמרקט. כל המבנה מכיל חיות, בהמות, עופות, שקצים ורמשים לרוב. צפוף ממש. כולם דחוסים בו בערבוביה. גם אדם אחד נכנס לשם.
באולם זה אין תאורה, ואין חלונות. הרעש מורט עצבים, הסירחון בלתי נסבל, ההתנגשויות הבלתי פוסקות עם תושבי הג'ונגל מטריפות את הדעת. לטאה חודרת מהצווארון, נחש זוחל מהרגל אל תחת המכנסיים, קוף קופץ על הכתף, טווס צרחני נחבט בגב, גם נשיכה הגונה נספגת מידי פעם.
כמה זמן יכול אדם נורמלי לשהות בכזה גהינום? מי שיצליח לשרוד שם עשר דקות, סימן שיש לו עצבים מברזל. אחר יום אחד כזה, יצטרכו לקחת אותו לבית חולי נפש.
תתפלאו לשמוע, נח היה שנה תמימה בכזה 'בית משוגעים'! איך הוא יצא משם שפוי ובריא?
התשובה פשוטה. כשייכנס לשם מישהו, היודע שבחוץ יש קניונים, מדשאות, מסעדות, אתרי נופש, חופי ים מסבירי פנים, ושאר מקומות בילוי נעימים, אחד כזה ישתגע כעבור זמן קצר בתוך גן החיות הצפוף ההוא. אבל היודע שבחוץ יש נחשולי מים רותחים עם גופרית צורבת, והוא נמצא במקום הבטוח היחיד בעולם, ברגע שזה ברור לו לחלוטין, הופכת השהייה במקום ההוא לגן עדן נעים.
זאת אומרת שבין גן עדן לבין הגהינום יש הבדל מאוד קטן, צריך רק להוסיף איזושהי ידיעה נחוצה, ובין רגע יהפוך הגהינום לגן העדן. (גם להיפך זה נכון, מי שיושב במכונית נוחה, נסיעה נעימה, מזגן ומוזיקה, ולפתע נודע לו שהוא חטוף, בדרך לעזה, הנסיעה הופכת לסיוט).
מה שהיה לנח בתיבה, יש אצל כל אחד ואחת מאיתנו. אמנם לא בעוצמת טירוף כל כך גבוהה, אבל כל אחד מאיתנו יכול לסדר את ה'גהינום' הפרטי שלו, בתוספת ידיעה ברורה.
יש לנו מגוון רחב של מנות בגהינום הפרטי: רגליים כואבות, לחץ דם גבוה, ראייה קלושה, מינוס בחשבון הבנק, מעוכב שידוך, חשוך ילדים, או שהם מרימים את האף. בפרטים מסוג זה אפשר למלא אנציקלופדיה שלמה, ערוכה לפי סדר הא"ב. בבית חולים לבד יש יותר ממאה מחלקות, שכל אחת מתפצלת לעשרים תת-מחלקות.
התכונה האנושית הטבעית היא להתמקד בכאב, בקשה וברע, מפני שהטוב שותק, והרע פועם.
לדוגמה: קניתי נעליים, הן נוחות? הרי שבין רגע שכחתי מזה, ואני כבר מתכנן את המהלך הבא. אבל אם הן לוחצות, או מסמר מבצבץ בקרקעית, עד שהבעיה לא תיפתר, הנעליים לא יתנו מנוח. כל שכן כשהצרה גדולה יותר.
אם זה נושא שאפשר לפתור, ניתן לאשר לכאב והצרה לפעום ללא הרף, כדי שזו תהיה תזכורת לתקן. אבל פעמים רבות רודפים אותנו כאבים, שאין לאל ידינו לעשות בהם מאומה. כגון איבוד כסף, מחלה או פטירה של קרוב או ידיד, וכדומה. הסיפור מנקר בלב, ומשבש את מהלך המחשבה התקין.
הדרך לצאת מכזו מועקה היא להסיט את המחשבה לכיוון חיובי. ישנן שיטות רבות תחת הכותרת: 'טיפול רגשי'.
בדרך כלל אנו לא זקוקים למטפל מקצועי, אלא לשבור מעגל של עצב. אפשר להיעזר ב'סטרטר' שיעניק התחלה חדשה.
אולי זו הסיבה שנח שתה יין בצאתו מהתיבה. אבל גם אם היו לו סיבות אחרות, הרעיון כתוב במפורש: "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד, וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ (עוניו), וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד" (משלי לא/ו–ז).
על צמד פסוקים זה אומרים חז"ל: "לא נברא יין אלא לנחם אבלים" (ערובין סה/א). היין לא יוציא לו את קרוב המשפחה מהקבר, אבל יסיט את המחשבות, ואז כבר אפשר להתמקד במאות אלפי הפרטים החיוביים שמקיפים אותנו, ולהבין שאנחנו בגן עדן, לא אשליה, אלא באמת באמת.
בשביל המאמר הזה איני צריך להציע איזהו יין מסוים, כל יין מסוגל לעשות זאת. אבל ביין שהיה שרוי בחביות עץ, יש לא רק כהל, אלא עוד כמה חומרים טובים למצב רוח. ומלבד זאת, יין משובח מעניק מצב רוח טוב עוד לפני שתייתו, כבר עם פתיחת הבקבוק ישנה תחושה שבעזרת ה' אנו לקראת עתיד טוב ומעודד.
והנה ההצעה מ"יקב רקנאטי"
בחג הסוכות האחרון פתחתי את בקבוק הקברנה סוביניון 'כרם אודם' 2021, אחרי שכבר טעמתי אותו פעמיים בעבר: פעם ראשונה בהשקה לפני כמעט שנתיים, ופעם נוספת לפני כשמונה חודשים.
בהשקה אמרתי לאנשי היקב: "היין הזה עדיין לא מוכן. אל תמהרו לשחרר אותו לשוק." כשטעמתי אותו שוב לפני חצי שנה, כבר הרגשתי שאפשר להתחיל לשתות, אבל המלצתי להמתין עוד קצת. ועכשיו, בחג, אחרי פתיחה ארוכה, היין פשוט נפלא.
הענבים גדלים בצפון רמת הגולן, בכרם אודם הגבוה, ונוצר בתהליך קפדני: בציר ידני וסלקטיבי, השריה קרה, תסיסה מבוקרת, שימוש בנוזל חופשי בלבד (ללא סחיטה), ויישון ארוך של 20 חודשים בחביות אלון צרפתי גדולות.
התוצאה: יין עשיר, פרי יער שחור, עשבי תיבול, וסיומת ארוכה, מלטפת ומאוזנת.
המחיר: כ180 ש"ח. כשרות: רבנות איזורית, O.U, בד"צ בית יוסף, חוג חת"ס ב"ב.
לחיים ושבת שלום
חורף בריא
שרגא – אתר היין הכשר