פרשת משפטים תשפ"ו, ספראבי חשמי, יקב שמעון אנד קמפני

השבת מברכים את ראש חודש אדר. זה הזמן להצטייד במצות היום של פורים, שהיא כידוע: "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז ב).

נושא זה כבר התבאר פעמים אחדות במדור שלנו כאן. ברור כשמש שחז"ל לא המליצו לאבד את השפיות. להקיא ברחוב זו עבירה, ליפול שדוד באמצע הכביש זה פשע חמור, הוא הדין במדרכה או ספסל בתחנת האוטובוס. להירדם בחדר המדרגות של הרב או המשגיח זה ביזוי צלם האלקים. איש מחכמי התלמוד לא העלה בדעתו שדבריהם הקדושים וההמלצות המלבבות שלהם יובילו לכאלה דרגות של מיאוס.

אך כפי שידוע לכם, אני לא מוכיח בשער, אבל אני גם לא שותף למחדל הזה, כי כזו תוצאה מכוערת אינה מיין משובח אלא מאלכוהול זול. הרבה אנשים גם אינם יודעים שילד בן חמש עשרה שוקל חצי מאדם בן ארבעים. ממילא כוס אחת ויסקי עבורו זה כמו שתי כוסות עבור המבוגר. רק חמישים אחוז כמות דם יש לו, ובתוך זה נמהל רבע ליטר ויסקי. זה אבסולוטית מידי הרבה. איני משגיח, גם פתרונות אני לא ממציא. כולם רואים אותם בעלונים המקדימים את הפורים.

אבל אני תמיד מחפש בפרשת השבוע משהו שקשור ליין, והפעם מצאתי משהו שקשור דווקא לאזהרה שלא להפריז ולא לאבד את הצפון.

הנה דברי המדרש: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א). על כך מציגים החכמים פסוק תוגה של איוב: "מבקר לערב יכתתו" תוך יום הם נכתתים ונגמרים. ממשיך איוב: "מבלי משים" בלי כוונה ותכנון, "לנצח יאבדו" (איוב ד כ). אמר איוב להקב"ה: "מי יתן ידעתי" הלוואי שהייתי יודע מראש את הנזק שאני עושה לעצמי בתלונות ובשאלות שלי, "ואמצאהו" הייתי מוצא תשובה לשאלות שמציקות לי, ולא הייתי שוגה שדורש: "אערכה" לערוך לפניו משפט ולהתלונן על ה' (איוב כג ג ד).

משל לבריון איש עם שרירים חזקים שהיה שיכור והתחיל להשתולל. בעט בפלקי באזיקים שבידי השוטרים, והוציא אסירים על ידי ששבר את דלתות חדרי המעצר. המשיך להשתולל, רגם איקונין פסל אנדרטה של מושל העיר, המשיך השיכור, קילל לשוטר ואף אמר לשוטר: הודיעני באיזה המקום מושל העיר שרוי ואני מלמדו את הדין. כלומר אני אכה גם אותו. השוטר הוביל אותו למחוז חפצו. נכנס לקרית הממשלה, הראו לו את מושל העיר יושב בבימה, הראה לו מה המושל מסוגל לעשות. ועצר את השיכור לכמה רגעים להביט מה עושה המושל והשוטרים שהוא ממונה עליהם. ברגעים אלה הספיק השיכור לראות כיצד המושל סגר למטרונה את אחת השרות הנכבדות אולי תפשו אותה במעילת כספים, וטרד הוריד מגדולתו איפרכוס שר העיר, סמא לדוכוס את העינים, נתן קטריקי עונש לקרטוס לאחד המושלים, קרב קיסין אלה ושוט להכות למגיסטר מפקד רב דרג. כיון שראה השיכור את מושל העיר מה שהוא עושה כך, נתיירא השיכור ונרתע. מיד פנה אל השוטר שהביא אותו לראות. אמר: בבקשה מכם אל תענישו אותי. שיכור הייתי ולא ידעתי כח מושל העיר. (שמות רבה ל יא). במדרש ממשיכים שם חז"ל להשוות את כל מה שעשה השיכור לכל מה שאיוב דיבר והביע. בשבילנו מספיק המשל, הוא מדבר בעד עצמו.

לענייננו נכון לסיים באיחול עממי: "שמור על עצמך". תמיד תהיתי האם יש מי שאינו שומר על עצמו. אבל העובדות הן שיש זמנים שהשמירה קצת רופפת, ובעבורם נולד האיחול החשוב הזה.

על כן הבה נסכם שה' ישמור על כל עמו ישראל ברחמים, ואנו מצידנו נעשה את כפי יכולתנו לשמור על עצמנו.

אחרי כל מה שדיברנו על אחריות, על לא לאבד את הצפון, ועל ההבנה שיין טוב לא נועד להפיל אדם אלא להרים אותו, מגיע הזמן לדבר על יין שמכבד את עצמו ואת השותה אותו.

חודש אדר בפתח, ואני מתחנן שלא תיזכרו בתענית אסתר או באמצע הפורים שאתם צריכים יין. יש לי ברוך ה' מבחר גדול ושפע יין, ואפשר לעשות שמחת פורים מהודרת, אבל בבקשה: זריזים מקדימים. תודה.

והנה ההמלצה שלי לשבת זו, שמתחברת כל כך יפה למשל השיכור שבמדרש: לא כל יין נועד להכות, יש יין שנועד ללמד. לא יין זול שמפיל את האדם, אלא יין שמעמיד אותו על עומקו ועל דעתו.

הגיע אלי יין חדש של יקב שמעון אנד קומפני מגאורגיה. היין הגבוה שלהם נקרא ספארבי חשמי, מאזור הקאחתי, מכפר שנקרא חשמי. זה יין שהתיישן שמונה עשר חודשים בחביות עץ אלון. צבעו אדום כמעט שחור, ריחות וטעמים עזים של פירות ואדמת חרס, טאנינים טובים, נוכחות מרשימה. בקיצור, זה יין שלא שותים כדי ליפול, אלא כדי להבין. יין שמתאים לתבשילי בשר כבדים כמו צ'ולנט, חמין וכדומה, יין שמכבד את השולחן ואת האדם.

אלכוהול 14% כשרות הרב בערל לאזאר ובד"צ יורה דעה - הרב מחפוד שליט"א והמחיר 180 ש"ח.

אם במאמר דיברנו על שיכור שלא ידע את כוחו של מושל העיר, הרי שהיין הזה מזכיר לנו את ההפך: כששותים יין טוב, יודעים בדיוק איפה המושל יושב. יודעים מה גבול הטעם, מה גבול השמחה, ומה גבול האחריות.

לחיים, שבת שלום וחודש אדר שמח

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב