פרשת ויצא תשפ"ו, מרסלאן 2023, יקב טורא.

הפעם נתחיל עם היין וממנו נגיע לפרשת השבוע. כרם ענבים רענן בצלע ההר, מראה פסטורלי סביב, אשכול צומח לתפארת, משמין, משתזף, מקבל צבע. כך נראה גן עדן. לפתע מגיע בוצר עם מזמרה, זה היה מפחיד, אך האשכול עדיין לא יודע לקראת מה הוא הולך, איזה גהינום ארוך ומייגע מכינים עבורו. האשכול עזב בין רגע את עמדת התצפית הנפלאה שלו, ומושלך לתוך דולב (קופסת פלסטיק ענקית שמרימים במלגזה). הרבה אחים מצטרפים בזה אחר זה, וחיש מהר מתחיל להיות צפוף ומעיק. הדולב מתמלא, טרקטור מרעיש מתקרב, הדולב מתנועע ומתרומם. למזלו של ידידנו האשכול, מקומו היה לצד הדופן, היה בה סדק, הצליח לראות שמעמיסים אותו במשאית עם עוד הרבה קופסאות כאלה. המשאית שועטת ומגיעה לשערי היקב, שם ממתין לו אסון, הוא נשפך לתוך קרשר שמפריד ענבים מהשדרה וקצת שובר אותם. כך מרוסק ועלוב מקונן הענב על מר גורלו, ותוהה האם עדיין יש לו סיכוי לראות ימים יפים. אבל הכול הולך מהר, משם שופכים את הענבים הפצועים לתוך מיכל נירוסטה ענק וקר. לא נעים שם בעליל, ובעיקר העתיד המפחיד, מי יודע להיכן אני מובל, מה רוצים ממני, למה ניתקו אותי מהכרם בו נולדתי. בתוך המיכל מתחילה תסיסה לא נעימה בעליל, מפיצה ריח אופייני דוחה. זה עדיין לא ריח של יין, אלא ריח של יקב בעונת הבציר. אני מתחיל להיפרד מעצמי, זועק הענב בכאב. החרצנים שקעו לתחתית, הקליפות צפות למעלה, ובאמצע הבשר מצטמק והופך להיות תירוש. מידי פעם פועל מכשיר לערבב את הקליפות עם התירוש, והדם שלי נפגש עם הבשר והעור שלי, אבל הבשר מתדלדל, העור מתייבש, והדם, התירוש, מאבד את כל מה שהוא היה, הוא הופך להיות משהו אחר לגמרי. מה רוצים ממני, מתפלא הענב לשעבר, ושואל אם יש אפשרות וסיכוי לדרך חזרה.

כעבור כמה שבועות מפרידים בינינו לנצח. החרצנים והקליפה מושלכים לאשפה, לא אראה אותם לעולם, ואותי שולחים למשהו שנראה כמו בית קברות, חבית עץ אטומה, חושך, קר, ושום דבר לא ברור. האם כך קוברים ענבים, האם בחשכה הזו אצטרך להיות לנצח. כעבור כחצי שנה הגיע דם הענבים למסקנה שכנראה זהו בית קברות של מיץ ענבים. עברה שנה תמימה, וזה כבר היה לו ברור שהוא נמצא בתחנה סופית לנצח, אם כי הוא חש שינויים בעצמו, יותר צלול, יותר ריחני, יותר מעניין, אבל כנראה שכך מתים. כעבור עוד חצי שנה יש הפתעות, לעת עתה הן לרעה. מעבירים אותי לבקבוקי זכוכית. מכניסים כחמש מאות בקבוקים לתוך כלוב מתכת, ושוב מלגזה מניפה אותי למחסן קר, להיות יחד עם עוד כמה עשרות כלובים כאלה. כעבור כמה שבועות אני מבין שזה נראה בית הקברות הסופי שלי. עברה שנה, עברו שנתיים, וכשעברו שלוש שנים הבנתי שזהו זה. כך קוברים ענבים, הם עוברים כזו הרפתקה מטלטלת, ולבסוף נשאר מהם נוזל פקוק בבקבוקים שיעמדו באפס מעשה לנצח נצחים. אבל שוב הפתעה, עוד שלב מיטלטל. מעבירים אותי למסוע, מדביקים תווית, ולארגזים קטנים בני ששה בקבוקים בכל אחד. כמה שנים אשאר כאן, מי יודע.

אבל עתה מתחילות ההרפתקאות לעבור בזו אחר זו. הארגזים נכנסו למחסן, משם למשאית, לחנות, מעבירים אותי למדף מואר, בקבוקים שונים סביב, אנשים, המולה, דיבורים על יין, מתחיל להיות מעניין. אם זו התחנה הסופית שלי לנצח, זה לא יותר גרוע ממה שהיה בכרם שבמרומי ההר. אבל לא, מהר הגיע איש שהצביע עלי, נלקחתי, הוכנסתי לסל, קצת חושך, קצת רעש, לא יודע להיכן מובילים, אבל מהר מאד מצאתי את עצמי באמצע שולחן מפואר עם מפה צחה, כלי אוכל ושתיה סביב, ואני כמו מלך במרכז. כעבור זמן קצר הגיע אבא מבית הכנסת עם ילדיו, שרו ובירכו זה את זה, התפללתי להישאר במצב הזה כל הזמן. אבל כבר הבנתי ששום דבר לא נצחי, תמיד יבוא השלב הבא שאינו פחות מפתיע, ואכן אבא לקח גביע, מזג אותי לתוכו עד הגדות, והקטע שריגש אותי עד דמעות, זו הברכה שאבי המשפחה בירך את ה' עלי. הצטרפתי לברכה שלו, זה באמת ריגש אותי מאד. בני הבית לא הרגישו בשמחה שלי, עשיתי את זה בשקט, אבל עם כל הלב.

עד כאן תיאור אמיתי שכל ענב וענב יכול לספר. מכאן לפרשת השבוע. יצחק ורבקה שולחים את בנם יעקב לחרן, אל לבן אח של רבקה, כדי להימלט מעשיו, ואומרים לו במפורש שיקח משם אשה. הוא כבר יודע מסבא שלו שבנות כנען אינן מתאימות. יש לו עתה שליחות ברורה עם שתי מטרות, לברוח מעשיו לחרן, ולהתחתן שם.

אבל יעקב עשה שינוי מופלג בתכנית, במקום ללכת לחרן הוא הלך לעיר שלם, ירושלים, וישב בבית שם ועבר ארבע עשרה שנים. מה קרה לשליחות. הסיפור עם אשכול הענבים הוא התשובה. יעקב רוצה לבנות את עם ישראל, בשביל זה צריך יין משובח ולא תירוש חיוור. להקים את דורות ההמשך בלי רקע תורני ואנושי יודעים גם החתולים סביב פח האשפה. יעקב ידע שביין ישן נושן ומשובח צריך להשקיע, והוא לקח את התפקיד במלוא הרצינות. זאת אומרת שהוא לא המרה את פי הוריו, אלא עשה נכון בדיוק את מה שצריך לעשות.

יין חדש בסדרת מאונטן הייטס – מרסלאן

'יקב טורא' ממשיך להפתיע, והשנה מציג יין חדש בסדרת מאונטן הייטס. מרסלאן, יין אדום יבש, שהתיישן במשך עשרים ושניים חודשים בחביות עץ אלון, כמו כל חברי הסדרה.

היין בצבע ארגמן עמוק, שמזמין את העין עוד לפני הלגימה. הארומה שלו משלבת פירות סגולים עם נגיעות וניל ותבלינים עדינים. בפה מתגלים טאנינים רכים, טעמים של ליקוריץ וחמוציות, שמעניקים איזון בין מתיקות לרעננות. הסיומת ארוכה ועשירה, כזו שנשארת וממשיכה לספר את הסיפור גם אחרי שהגביע התרוקן. יין שמצליח לשלב עוצמה עם אלגנטיות.

כשרות: רבנות מקומית , O.U, בד"צ בית יוסף והרב באב"ד - טרטיקוב.

לחיים ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר