יין מקרב לבבות
לקראת סוף הפרשה נאמר: "לא תתחתן בם" [עם הגויים] (דברים ז/ג). זה הרי פשוט, שאם שדכן יקיש בדלת, ויציע את בתו של גריגורי השכן הגוי, או את בנו של מחמוד מהכפר הסמוך, הוא יתקל בסירוב מוחלט.
אבל לפעמים זוחלים מהדלת האחורית, שידוכים בלתי רצויים בעליל, הדוגמא הבולטת לכך היא מה שאומרים חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת לבבות" (סנהדרין קג/ב).
שורש האיסור של יין נסך, הוא בגלל שהגויים מנסכים אותו לאליליהם, אבל כשהחכמים אסרו את פיתם ושמנם של הגויים, היה זה כדי שלא יגיעו משם אל היין, ומהיין אל השידוכים (שבת יז/ב). גם בנות מואב ידעו סוד זה, והצליחו לשכנע את בני ישראל לעבוד לאלילים, רק אחר שבני ישראל לגמו את יינם המשובח, וחז"ל מציינים במפורש: "ועדיין לא נאסר אז יין של נוכרים" (סנהדרין קו/א).
עקרון זה יכול ללמדנו, כיצד לקרב את ליבם של אלה שאנו כן חפצים איתם קשר טוב. התורה מלמדת אותנו את הדרך, שהיא גם הכי טובה וגם הכי קצרה.
כשיושבים כמה חברים, לדבר ולדון בנושא כלשהו, אם זה פרשת השבוע, אם זה וועד בית, אם זה בנושא הגננת והמלמד לשנה הבאה, או אפילו פגישה עסקית, יואיל החכם שבחבורה להניח על השלחן בקבוק יין לבן, קליל, פירותי, זה מתאים מאד לקיץ, ובלבד שיהיה קר, ויגלה איזה רווח גדול אפשר לגרוף עם השקעה כל כך קטנה.
בשבת שעברה היה לאבי שיחיה יום הולדת, הבאתי לו יין לבן "שרדונה" של "יקב מצודה", לא היינו יותר מדי סועדים על השלחן, ואף על פי כן, לא הספקנו לראות כמה מהר נגמר היין, ותתפלאו לשמוע _ התקרבו הלבבות עוד ועוד.
לחיים ושבת שלום
שרגא
