פרשת ויחי תשפ"א, הומאז' סירה-מרלו, יקב יפו
בברכת שבט יהודה נאמר: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מט/יא). הגמרא במסכת כתובות כותבת על פסוק זה (דף קיא/ב): כשבא רב דימי מארץ-ישראל, אמר בבבל את שדרשו בארץ-ישראל: מה כוונת הכתוב: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה" ='עַיִר' בן חמורים, כלומר: קושרים את החמור לגפנים. פסוק זה אינו יכול להתפרש כפשוטו, שהרי איזו ברכה זו לקשור חמורים לגזעי גפנים? ומה אכפת לחמור ולבעליו לאיזה גדם-עץ נקשר אפסרו?
השאלה הזו יותר קשה, החמור הוא די חזק לעקור גזע של גפנים, לנער [ולנעור] ודאי שהוא מסוגל. זאת אומרת שאין לעשות כן. אבל למעשה שתי ברכות נכבדות כתובות בלשון תמוהה זו. עיר בן חמורים הוא קופצני, וכן בן האתון הכתוב בהמשך הפסוק, גם זה חמור צעיר, חזק ושובב. על כן צריך לקשור אותו ליתד איתן, ולא לגזע גמיש של גפן, שאפילו את האשכולות קשה לו לשאת, על כן זקוקה הגפן לסמוכות. עם זמורות גפן גמישים שיחררו סתימות בצינור מעוקל (סנהדרין כו/א). אם החמור ינער את הגפנים, ימצאו את כל הענבים על הקרקע. כאן כתוב שבזמן הברכה יקשרו את הפראי הזה אל הגפן, זאת אומרת שיהיה לגפן גזע חסון, כמו עמוד חשמל.
לכאן באה המעלה הנוספת, שאפשר יהיה לאסור את החמור קרוב לגפן, ומיד להעמיס עליו את הבציר, כדי להזדרז ליקב, בטרם יספיקו הענבים להתחמם, ואז יבול היין לא יהיה משובח.
אבל יש עוד שאלה: מדוע יבחרו דווקא בחמורים צעירים, שובבים וקופצניים? מה רע בחמור זקן, צייתן ושקט? גם תשובה לשאלה זו נמצאת בהמשך הגמרא, נאמר שם שגם עצי הסרק יתנו פרי. זאת אומרת שיהיו שיחי גפן בר שיניבו יין משובח. גפני הבר צומחים בצלעות ההרים, לשם יכול רק החמור הצעיר להגיע. אני סקרן לדעת איזה יין יוצא מענבי בר משובחים, שיהיו באחרית הימים, וכולנו סקרנים לדעת ולראות עוד הרבה מאד דברים מפליאים שעתידים להיות באותה העת.
ובינתיים עד שנטעם את יינות אחרית הימים, טעמתי בלנד של "יקב יפו" מסדרת הומאז'-הוקרה 50% מרלו 50% שיראז, ענבים שגדלו בכרמים שסמוכים לכרם.
אמנם מה ששתיתי הוא מבציר ישן 2014 שאין להשיג אבל זה מראה את הכיוון של איכות היינות האלו.
היין התיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון, צבע אדום נוטה מעט לחום ריח בוגר ואדמתי, מעט סיגליות ושוקולד, גוף בינוני וסיומות מאוזנת. אלכוהול 13.2% כשרות: רבנות, O.K, ובד"צ בית יוסף.
לחיים ושבת שלום
שרגא-אתר היין הכשר