2024/03/29     י"ט אדר ב' התשפ"ד

פרשת בראשית תש"פ, רזרב, יקב טוליפ.

franc17פרשת בראשית תש"פ, פרנק מרלו רזרב 2017, יקב טוליפ

אנו מתחילים ב"ה השבוע את התורה מחדש, שתי הפרשיות הראשונות שלה מקפלות עשרים  דורות, עשרה עד נח ועשרה עד אברהם.

התורה מפרטת נושא זה מאד בריפרוף, חז"ל משווים זאת למי שאיבד יהלום בתוך ערימת חול, את החול הוא שופך בלי להתייחס אליו. כל הדורות הן חול ביחס לאברהם אבינו. ממנו, עד סוף חומש בראשית יש עוד ארבעה דורות. חומש שמות מדלג על הדור החמישי, ומתחיל עם משה שהוא הדור השישי, והוא מלווה אותנו עד סוף חומש דברים.

זו סקירה קצרה, ברורה וידועה. אבל אנו צריכים לשים לב להבדל תהומי בין עשרת הדורות של פרשת בראשית, לבין עשרת הדורות של פרשת נח.

בפרשת בראשית כתוב על כל ראש בית אב, כמה שנים הוא חי עד שנולדו ילדיו, וכמה שנים הוא חי אחר כך, ולבסוף מציינת התורה 'וימות'.

בדיוק אותו תיאור יש גם בפרשת נח, גם שם מתואר כמה שנים חי כל אחד, באיזה גיל נולדו ילדיו, וכמה שנים חי אחר כך, אבל התורה לא מסכמת 'וימות' בסוף. זה חוזר על עצמו באופן עיקבי, אצל כל אחד מאבות השושלת. עד פרשת נח נאמר עליהם 'וימות', ומשם עד הסוף, כלומר: עד תרח אבי אברהם, כבר לא  מצויין שהם מתו.

גם אחר כך המשיכו למות, אבל התורה כבר לא הדגישה את מותם, כי המבול עשה משהו, מאז כבר  לא מתים לגמרי, מכל אחד נותר משהו.

על אנשי דור המבול נאמר במשנה: "אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין... לא דין ולא רוח" (סנהדרין קז/ב). כלומר מוות מוחלט. הם נמחקו, כאילו שלא היו קיימים אף פעם. לא כן אלה שאחר דור המבול,  גם הרשעים שבהם לא נמחקים, אלא נענשים, מתנקים ומשתבצים באיזשהו מקום בעולם.

את גודל הפחד להפוך להיות 'לא נמצא'  מבארים ספרי המחשבה. אני רוצה להתמקד בעובדה שגם ה'לא נמצא' בעצם כן נמצא. אקדים בדוגמא: ים המלח נקרא 'ים המוות', כי אין בו חיים, מדוע אין בו חיים, כי הוא נמוך, ולא שופך עודפי מים, אלא רק מקבל ומקבל ומקבל, המים מתאדים המלח והמוות נשארים. זאת אומרת שההגדרה של 'חי' הוא 'נותן'. ים המלח אמנם לא נותן, אבל לוקחים ממנו, אפילו הרבה, מחצבים, פוספטים ועוד. כזו נתינה נותן כל פגר,  חיות הבר עטות עליו לסעודה רבתי. זו אינה נתינה.

עוד הקדמה והגענו את היין.

ארץ בבל נקראת 'מצולה', כי לשם 'צללו' מתי המבול. ממילא לאכול מעפר הארץ ההיא, זה כמו לאכול את שרידי אבות האנושות (שבת קיג/ב).

הסיבה שדווקא שם יש היה ריכוז אנושי גדול, הוא כי שם היה מרכז העולם העתיק. אבל בעלי חיים גדולים וקטנים מילאו את כל ארצות תבל, ושרידים שלהם צללו ושקעו במקומות מתאימים, והפכו למאובנים.

היכן שיש גם ריכוז מאובנים משמעותי, וגם אדמה ואקלים מתאימים לגפנים, במקום כזה יש תנובת יין מאד משובחת.

כאן ראינו שדור המבול 'מת' לגמרי, וכשהגפן נועצת את שורשיה בין עצמותיהם, הם לא נותנים, הם 'מתים', הגפן לוקחת, ממילא כשאנו מקבלים את התוצרת המשובח הזו, אין אנו צריכים לזכור להם טובה, אלא רק לה' על כל הטוב, ואכן על יין משובח מברכים 'הטוב והמטיב'. המקור של ברכה זו הוא על קבורת אנשי ביתר (ברכת מח/ב), אנו יכולים להוסיף עוד תודה, על קבורת דור המבול באופן תועלתי עבור הדורות הבאים.

יין מעניין שטעמתי לאחרונה מגיע מ"יקב טוליפ" בלנד של קברנה פרנק ומרלו מסדרת רזרב. הקברנה נותן טעמים וריחות ירוקים של פלפל ואספרגוס, והמרלו מעדן אותם ומוסיף רכות לטעם. היין התיישן 14 חודשים בחביות עץ אלון ויש בו 13% אלכוהול.

יין מצויין.

לחיים, שנה טובה, חורף בריא

ושבת שלום

שרגא - אתר היין הכשר

לעמוד היקב