פרשת ויצא תשע"ט, יקב כרמא, שריג 2013.
ראיתי משהו מתאים בהפטרה, משהו ממש מההפטרה:
"אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה. ויך שרשיו כלבנון. ילכו יונקותיו, ויהי כזית הודו, וריח לו כלבנון. ישובו יושבי בצלו, יחיו דגן ויפרחו כגפן, זכרו כיין לבנון".
שלא תהיה לנו טעות, הנביא לא העניק הנחיות לכורמים, אלא הציג חזון על שיבת ציון, עבודת בית המקדש, קירבה אל ה' וכדומה, כמו כל הנביאים, אבל איש מהם לא השתמש במשלים שאינם לקוחים מחיי היום יום, חייהם הטבעיים העניקו להם המחשות למכביר. כאן נטל הנביא את התמונה של כרם ומה שסביב.
א _ "אהיה כטל לישראל", הגפן זקוק להרבה עלווה, כדי לספוג את הטל.
ב _ "יפרח כשושנה", השושנה רגישה לכל מחלות הגפן, וכשהיא פורחת לתפארת בראש השורה, זה אומר שהכרם בריא.
ג _ "ויך שרשיו", את הגפן גוזמים כל שנה, והיא נשארת קומפקטית, לכן לא מעלים על הדעת, לאיזה מרחקים היא מסוגלת להגיע, אבל את השורש איש לא גוזם, והוא אכן מצליח לחדור עמוק עמוק, ואף להשתרע למרחקים מדהימים.
ד _ "כלבנון", ההרים הגבוהים טובים לענבי יין, לא בגלל ששם גדלים יותר ענבים ויותר גדולים, אלא כאשר קר בלילה, מצליחים הענבים לשרוד תקופת קיץ ארוכה יותר, וזה מעניק להם ריכוז ואיכות. במפורש נאמר על עם ישראל: "לא מרביכם מכל העמים חשק ה' בכם, ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז/ז).
ה _ "ילכו יונקותיו", מהעומק והמרחק מביאים השורשים את כל מה שדרוש לגפן.
ו _ "ויהי כזית הודו", זית הוא עץ ירוק-עד, ואילו הגפן נושרת בחורף, 'הוד הזית' הוא צבעו הירוק. הגפן רגיש למחלות רבות, העלים מצהיבים, מחוררים, כמושים, מקופלים, מקבלים צבע חום, נושרים וכדומה, הזית לא מכיר את כל המחלות הללו. כרם בריא נראה במשך כל הקיץ כמו עץ זית.
ז _ "וריח לו כלבנון". גם ריחה העדין של הפריחה, וגם הריח המשכר של תסיסת היין.
ח _ "ישובו יושבי בצילו", המתעסק בעבודת שדה וכרם ביום קיץ חם, ומבקש לנוח, 'כעבד ישאף צל' (איוב ז/ב), כשהוא נזכר בצל האוורירי תחת הגפן, הוא ישוב לשם, ולא יחפש מקום מוצל אחר.
י _ "יפרחו כגפן". עונת הפריחה של הגפן באביב, מעוררת השתאות, הזמורות החדשות צומחות ומוציאות פרחים במהירות מדהימה, והנביא מבטיח שזו תהיה מהירות הגאולה.
יא _ "זכרו כיין לבנון". את היין זוכרים. את סעודת ליל פסח מסיימים בכוס רביעית, היא נקראת 'אפיקומן', והטעם הזה צריך להישאר לנו בפה עד סעודת החג מחר אחרי התפילה. אחר כל סעודה כבדה, שותים יין, שיסיר את כל הטעמים מהפה, והסיומת של הסעודה תהיה בטעם היין, אותו זוכרים מהסעודה.
כל האמור כאן אינו במקום פירוש רש"י ושאר מפרשי המקרא, אלא הצעה לראות שהנביאים הכירו את השטח, וכשדברו במשלים, הם לא עשו כמו שנהוג כיום, לספר על דו -שיח בין עורב לזאב, או שועל ואריה, וכדומה, אלא הם הציגו את הדוגמאות מתוך החיים, וניסיתי להתבונן רק במשל, עבור הנמשל נצטרך ללמוד את כל הפרק עם מפרשיו.
לכבוד חשיפת משל כל כך טריוויאלי אציע הפעם יין שישאיר בפה את טעמו. אנחנו מכנים את זה 'סיומת ארוכה', ובמקרא זה נקרא: "זכרו כיין לבנון".
השבוע היה מפגש של עיתונאים לרגל פתיחת פסטיבל היין ה20 של מטה יהודה.
היו שם כמה וכמה יקבים מעניינים אחד מהם הוא "יקב כרמא" שיש לו סיפור מעניין מאוד אבל זה לפעם אחרת.
היין הגבוה שלהם נקרא 'שריג' והוא בלנד של קברנה סוביניון (60%) ומרלו (40%) שהתיישנו 24 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. ליין יש ריחות של אדמה, קצת אורווה, קצת ברט, סגנון עולם ישן, טאנינים מאוזנים וסיומת ארוכה.
לחיים ושבת שלום
שרגא גבהרד