פרשת נח תשע"ט, מדמוזאל 2017, יקב לה סיטאדל דה דיאמנט.
בסוף הפרשה הקודמת מנומק מדוע קראו לנח כך, "לאמור: זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו" (בראשית ה/כט).
יש לשאול, אם התפקיד שלו היה לנחם, צריך לקרוא לו 'נחמן', או 'מנחם', 'תנחום' 'נחום' וכדומה, מדוע 'נח'? התשובה היא ש'נח' זה לעצור, כמו שנאמר במגילת אסתר: "וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" (אסתר ט/יח). אי אפשר להתנחם בלי לעצור לפני כן, ולהבין שצריך דרך חדשה, וכשמבינים את זה, זו כבר חצי נחמה.
כדי להבין מה זה 'נוח', הבה נשאל שאלה: אם מטיחים אבן כלפי מעלה, היא מתרוממת יותר לאט ויותר לאט, עד שנעצרת ומתחילה לרדת, ואז צוברת תאוצה, ויורדת יותר מהר ויותר מהר. יש לי שאלה: מתי שהאבן היתה בפיסגה, והחלה לרדת, האם היה רגע אחד שהיא עמדה במקום? לא עלתה ולא ירדה? בפי אנשי הפיזיקיה התשובה היא 'כן' 'בהחלט', לרגע קט פעלו עליה שתי כוחות שווים, התנופה דחפה למעלה, כח המשיכה משך חזרה, והאבן בתווך, עד שפג כח הדחיפה, והיא החלה צונחת. הסיבה פשוטה: אי אפשר לשנות כיוון בלי לעצור תחילה.
זו הסיבה שגר צריך לטבול, טבילה במים מבטלת ומחזירה אותו אל התקופת הבראשית של העולם, כי יהודי לא יכול להתלבש על גוי, הגוי צריך להפסיק תחילה, ואל החלל שנוצר נכנס היהודי. כך היה גם עם נוח, כשהעולם היה יותר מדאי לא טוב, לא ניתן לתקן אותו בטרם הלא טוב יעצור. זה היה התפקיד של נוח.
מה שנכון באבן המוטחת כלפי מעלה, ואצל נח, ואצל המתגייר, נכון בכל שטחי החיים. ביום כיפור קיבלנו טהרה, ואחר כך מתחילים מסלול חדש, טוב יותר. אין צורך להכביר בדוגמאות, הרי כולם יודעים שאני חותר אל היין. מי שיטעם את המיץ הטרי התוסס בחבית בעונה זו של השנה, כלומר: שבועיים אחר הבציר, רק מי שיטעם, ויגלה נוזל מוזר, לא מתוק, לא חריף, לא נעים לפה ולאף, הוא ישאל בצדק: "היכן מיץ הענבים המתוק"? "היכן היין הטעים". התשובה היא שהיין הטעים לא מתלבש על המיץ המתוק, אלא מגיע אחר שהמתיקות נגמרת, וכל מה שהכרנו בענב, הכל נעלם. יין טוב, לא יכול להתלבש על מיץ ענבים. אבל למעשה שום דבר לא נעלם, אלא מקבל צבע, טעם ומשמעות.
בשבוע שעבר עוד עלו על שלחן השבת מהשאריות של חג הסוכות, השבוע פרשת נח, לכבוד שבת קודש, נעשה קידוש על יין משובח במיוחד.
בדרך כלל אני ממליץ על היינות שיש אצלי במרתף היין, לא בגלל שרק את זה אני רוצה למכור, אלא מראש רק את זה אספתי למרתף, במיוחד כדי להציע לכם דברים איכותיים במחיר סביר. אין אצלי שום דבר שלא טעמתי, וחיוויתי את דעתי שהמחיר תואם את הטעם.
הבה נשתה יין 'מדמואזל' רוזה 2017 של 'יקב לה סיטאדל דה דיאמנט' היין שוכן בבקבוק מדהים שנראה כמו בקבוק של בושם איכותי, הצבע הוא סלמון בהיר. וביין יש טעמים הדרים ומעט חומצה עדינה, פשוט תענוג.
מחיר: 100 ₪ 120 ₪ כשרות: רבנות מקומית, O.U והרב רובין.
לחיים ושבת שלום
שרגא