פרשת וירא תשע"ח, יקב פלם, קלאסיקו
בזמן המקרא אגרו את מי הגשם בבורות, והצטברה ירוקת, חיידקים ומיקרובים למיניהם. כדי לנטרל את כל ה'אורחים' הבלתי רצויים, היה אפשר להרתיח את המים (ראה ב"מ כט/ב: 'צוויץ'), אבל כדי שלא להמתין למים שיצטננו, הדרך הפשוטה והקלה היתה, לערבב את המים עם יין, והכוהל חיטא את מי השתיה.
לכן במקרא כשכתוב 'שתיה', הכוונה ליין. אפילו ילדים קטנים קיבלו לחמניה ויין (איכה ב/יב). מלכי-צדק הגיש לאברהם יין (בראשית יד/יח). לוט לקח איתו למערה את "ציוד החירום" שלו, כלומר: קנקן יין, וכך נהגו כולם.
עד כאן הכל ברור.
אבל, בפרשת השבוע, האירוח של אברהם מתואר בפרוטרוט. אנו יודעים כמה חלב, כמה עוגות, כמה סולת, כמה עגלים, כמה חרדל היה שם, ולמרבית הפלא אין שום תזכורת על טיפת יין.
כדי להסביר מדוע, יש להקדים בשאלה נוספת: לאברהם אבינו היה בית מלון: "ויטע אשל" (בראשית כא/לג), ראשי תיבות: "אכילה, שתיה, לוויה". אם היה לו בית מלון, מדוע הוא חיפש אורחים? מה עם כל האורחים שבאו אתמול, שלשום ולפני שבוע? מדוע הוא לא הזדרז לטפל בהם?
התשובה היא שרק לאחרונה המציאו את המושג "לנוח בבית-מלון". בזמנם שימש בית-המלון לחניית לילה, כדי להמשיך את הדרך השכם בבוקר. אין כזה דבר לחלוץ נעלים, להתיישב על כסא נח ולהמתין לשעת הסעודה.
אורח מגיע בערב, מטפל בחמור ובציוד, אוכל, מתקלח, מזדרז לישון, כדי להמשיך מחר את המסע. בשבע בבוקר, חדר-האוכל כבר היה ריק. כשאברהם הזמין את האורחים, הוא אמר להם במפורש: "סעדו ליבכם, ואחר תעבורו".
אך עם סיום יום הפעילות, כשמגיע שעת המאזן, מה הספקנו ומה צריך להמשיך מחר, לשעת סיכום זו, יכולה להגיע כוס יין, שתעודד להשתדל שמחר יהיה יום יותר יעיל ופורה.
לאחרונה ביקרתי ב'יקב פלם', שם כיבדו אותי במטעמים, אמנם לא לשונות של עגלים, אבל גבינות היו בשפע, מלבד זאת ובעיקר, היה שם יין מכמה סוגים ומכמה שנות בציר.
אני אתמקד ביין השולחני והנגיש "קלאסיקו", שעשוי מבלנד של זנים צרפתיים; קברנה, מרלו, קברנה פרנק, פטי וורדו וסירה, כל שנה הרכב האחוזים שונה, בגלל סיבות אובייקטיביות, כל שנה היין מאוזן ונעים לשתיה.
מחירו מבציר 2016 יהיה כ-90 ₪, והוא יהיה זמין בחנויות בעוד כחודש. אבל מהבציר של שנים קודמות 2013, 2014, או 2015 (היתר מכירה) אפשר לחפש בחנויות. כשרות: רבנות מקומית, בד"צ בית יוסף, ו K.O.
לחיים ושבת שלום
שרגא