פרשת פנחס תש"פ, כרם מרום, יקב אור הגנוז
בפרשת השבוע פינחס מבקש נקמה במדין [זה התחיל כבר בסוף הפרשה של שבוע שעבר], כאשר השבטים ראוהו נוקם בזמרי, הם חשדו שיש בו תכונה מואבית, ביזוהו על כך, ואמרו: "אבי אמו פיטם עגלים לעבודה זרה, והוא יהרוג נשיא שבט?" (סוטה מג/א), אבל ה' מייחס אותו לאהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום.
נקמת פינחס נראית לנו טבעית ופשוטה. אבל הבה נערך חשבון, פינחס היה נכד או נין של יתרו (סוטה מג/א). מִדיין זה העם של יתרו. כאשר משה רבנו הציע ליתרו להישאר בין היהודים, הוא צרף לכך הצעה מפתה: "והיית לנו לעיניים" (במדבר י/לא), יתרו סרב בטענה: "אל ארצי ואל מולדתי אלך" (במדבר י/ל). כלומר: אני הולך לגייר את כל בני מדינתי ומלמד אותם תורה (מכילתא יתרו ב'). אשליה מתוקה! האסון המתואר בשבוע שעבר מספר עד כמה זה לא הצליח לו. אבל אם היה יתרו מציית להצעה של משה רבנו, הוא לא היה נעלם בהיסטוריה יחד עם כל עמו, אלא היינו יכולים לשמע עליו עוד ועוד ('והגדת' יתרו).
המבצע של יתרו לא הצליח כי המואבים הם נואפים. כזה מבצע יכול להצליח רק אם יוציאו אותם מהמסגרת המתירנית שלהם, ולא כפי שיתרו חשב ללכת אליהם ולהטיף להם מוסר. ארץ מואב זה המגרש הביתי שלהם, שם הם הגיבורים המנצחים. אבל פינחס נולד בקדושה בין היהודים, והצליח לסלק מעצמו את כל כתמי הזוהמה של מואב.
במגרש הביתי יש תמיד יותר סיכוי לנצח. מכן נובע הכלל: 'תַּתָּאָה גָּבַר'. כלומר: אם יש סיר עם מים קרים, ושופכים עליו מלמעלה מים חמים, החם לא מבשל את הקר, אלא הקר משתלט על החם ומצנן אותו. מדוע התחתון גובר? כי בעולם החומר, כל דבר שואף להגיע כלפי מטה, להיות 'בבית'. מהטעם הזה אם לחם יגע במצה, הוא לא יהפוך להיות כשר לפסח, אלא המצה תהיה חמץ. אם בשר כשר יגע בבשר טרף, הטרף לא יוכשר, אלא הכשר ייפסל. היצר הרע נמצא כאן במגרש הביתי, והיצר הטוב מתמודד וברוך ה' מצליח ברוב הפעמים, אבל המשימה שלו קשה. הכל נובע מהסיבה שהמשיכה היא כלפי מטה.
עכשיו נוכל להבין איזה סוג שכר ממתין לנו בעולם הבא, שם זכאים אנו לקבל לגימה "מיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית" (ברכות לד/ב).
אבל יש לי שאלה, אדם שאינו אספן יינות מיוחדים, אלא איש ממוצע, כמה הוא מוכן לשלם על כוס יין משובח. נניח שבקבוק יין עולה מאה ש"ח, יש בו 5/6 כוסות. ז"א שכל כוס שווה 15/20₪. אם יציעו כוס ב-50₪, יהיו שירצו לטעום, אבל אלף ₪, איש לא יסכים לשלם על כוס יין כזה.
לפתע, שומעים אנו על צדיק שמגיל 11 קם כל בוקר לתפילת וותיקין, ועשה כן עד גיל 99, כלומר קרוב לתשעים שנים, הוא קם בעוד ליל, סרך רגליו בחושך לבית הכנסת בערך 30,000 פעמים. והידר בעוד הרבה מאד מצוות, האם השכר הכולל על פרויקט חיים, הוא כוס יין? דהיינו: הרבה פחות מאלף ₪? לא ולא! יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, זה לא יין יותר טעים, אלא יין שעושה אותנו שיכורי אהבת ה', מעביר אותנו למחוז אחר, למקום שבו ה'אני' הוא רוחני, היצר הטוב נמצא על המגרש הביתי, והיצר הרע מופיע כאורח בלתי רצוי. זה כבר נשמע מעניין ומגרה.
כזה יין אפשר היה להשיג בבית המקדש, שהשבוע התחלנו להתאבל על חורבנו. כיום עדיין יש 'יקבים' שמחלקים כרטיסים ליין הזה: בית הכנסת ובית המדרש.
אני יכול להמליץ על יין טוב ומשובח לשבת מ'יקב אור הגנוז'.
ב'סדרת מרום' יש חמשה יינות, והפעם טעמתי את ה'בלנד 2017' שמורכב מקברנה סובניון, קברנה פרנק ושיראז. היין רגוע ונעים, קוראים לזה 'עגול', אם כי, עוד כמה שנים הוא בהחלט ישתבח. יש בו 14% אלכוהול והוא גם היה 14 חודשים בחביות עץ אלון. מחירו 90 ₪. כשרות בד"צ העדה החרדית.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר