פרשת נח תש"פ, ירדן, סירה 2007 כרם יונתן, יקב רמת הגולן
נח יצא מהתיבה כעבור שנה תמימה, עם המון געגועים ותקווה לעולם שהוא הכיר היטב, שהרי הוא היה אז בן שש מאות. זה מספיק זמן 'לחרוש' את כל אסיה המיושבת בהמון אדם. נח ציפה לראות ערים וארצות נקיות וחדשות, לתוגתו הרבה הוא ראה אדמה כל כך חרוכה ומנוגבת, עד שעל עלה זית בודד שהיה בפי היונה, מתפלאים חז"ל ושואלים 'מהיכן היא הביאה אותו"? ומשיבים: "משערי גן עדן" (בר"ר נח לג/ו). לראות את העולם הגדול והתוסס, חרוש עד היסוד, הכל עפר ואפר, בוץ ושלוליות. יכול להביא דכאון גם בלב של איש שמח, לכן באופן הטבעי ביותר חיפש נח בקבוק יין, או לפחות כוסית ויסקי, להשקיע בה את יגונו, במפורש נאמר שתפקיד היין הוא לנחם אבלים ולעודד מרי נפש (משלי לא/ו). לכאורה מצויין! בדיוק כך היה עליו לעשות, ואכן כך עשה, כפי שכתוב: "ויחל נח איש האדמה, ויטע כרם" (בראשית ט/כ). חז"ל מיקדו את הפוקוס על המילה 'ויחל' ואומרים שזה לשון 'חולין', מדוע? איזו ביקורת רואה התורה בצערו העמוק של האיש האכפתי הזה? במדרש ישנה הצעה שהוא היה צריך להתחיל עם גפן אחת, לעבור לעצים נוספים, ורק אחרי שיש לו בוסתן מְגֻוָּן, עם שפע פירות, יכול היה להתפנות לכרם רבתי (בר"ר לג/ג). זאת אומרת שהביקורת עליו היא קטנה, סדר עדיפויות לא כל כך נכון. על כזה דבר לכאורה לא צריך היה לצאת עליו קצף.
רש"י כותב: "שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת" (בראשית ט/כ). על הצעה זו יש לתמוה: "מה רע בכרם גפנים"? הרי הוא באמת צריך היה למחות את יגונו, וממילא זה יותר חשוב מתאנים, רימונים ותמרים!
תשובה לשאלה זו מספק לנו הספורנו, וכה דבריו: התחיל בפועל בלתי נאות [פעולה בלתי נאותה], לכן נמשכו מזה מעשים אשר לא ייעשו, כי אמנם מעט מן הקלקול בהתחלה יסבב הרבה ממנו בסוף, כמו שיקרה בחכמות, מהטעות בהתחלה (פירושו לבראשית ט/כ). בעברית פשוטה: "לא מתחילים עם דברים מסוכנים"! כל סיכון קטן בדברים שאין להם תחליף, עלול להמיט אסון רבתי, אם הוא לא יצליח.
התפקיד של היין הוא להחזיר את האבל והמצטער, שלב אחד אחורנית, לנקודה של לפני האבל, ומשם לעשות חישוב מסלול מחדש. אבל אחרי המבול לא צריך לחזור אחורנית, אפילו לא מילימטר, אך ורק עם הפנים קדימה.
על מעלות היין ועל הסכנות הכרוכות בו, ישנם באתר שלי מאמרים מאלפים. לכאן די לנו לזכור שאם טעינו להפריז בו, אפשר לפרוש לפינה לתנומה קלה, אבל כאשר משרטטים היסטוריה, סטיה של מ"מ אחד כאן, הופכת להיות פער מאד גדול בהמשך. כמו כן אם הקברניט טעה, תעלה האניה על שרטון, ואם האוחז בהגה הפריז, עלולה מכוניתו להיות מעוכה בחזיתה של מכונית במסלול הנגדי.
לסיכום: היין ניתן לנו אמנם כדי להנות ולשמוח, אך זה נעשה תוך כדי אמון מלא שנעשה בו שימוש מושכל ומבוקר, ואז יכולים אנו ליישם נכון את התכנית של נח, שנטע כרם כדי שכל צאצאיו ייהנו מפרי היין לדורי דורות.
השבוע השתתפתי בבר מצווה של תאומים. היו שם מבחר יינות מתיישנים ואיכותיים, אחד היינות שערב לחיכי היה 'ירדן סירה 2007' מכרם יונתן של 'יקב רמת הגולן' היין כמעט בן גילם של חתני הבר המצוה. יין שבהתחלה היה סגור אבל אחרי כמה דקות של אוורור ועירסול בכוס התחיל להתפתח ולתת ריחות פירותיים שמהר מאוד הלכו לרקע ונתנו את החזית לריחות וטעמים של עור ובשר עם טעם שנשאר ומתמשך הרבה זמן.
לחיים ושבת שלום
שרגא – אתר היין הכשר