2024/04/16     ח' ניסן התשפ"ד

פרשת דברים תשפ"א, מסובין, יקב חירות.

פרשת דברים תשפ"א, מסובין 2014, יקב חירות

תנו רבנן: הרואה בתי ישראל; ביישובן אומר: "ברוך מציב גבול אלמנה", בחורבנן אומר: "ברוך דיין האמת". עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא [הלכו בדרך], כי מטו אפתחא [הגיעו לפתח] דבי רב חנא בר חנילאי, נגד [נעצר] רב חסדא ואתנח [נאנח]. אמר ליה עולא: "אמאי קא מתנחת" [מדוע אתה נאנח]? והאמר רב: "אנחה שוברת חצי גופו של אדם"... אמר לו: היכי [כיצד] לא אתנח? ביתא דהוו ביה [בית שהיו בו] שיתין אפייתא ביממא [שישים אפיות ביום] ושיתין אפייתא בליליא, ואפיין לכל מאן דצריך... והוו פתיחין ליה [היו פתוחים לו] ארבע בבי [דלתות] לארבע רוחתא דעלמא [רוחות העולם], וכל דהוה עייל כפין [הנכנס רעב], נפיק כי שָׂבֵעַ. והוו שדו ליה [השליכו] חטי ושערי [חיטים ושעורים] בשני בצורת אבראי [החוצה], דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא [מי שהתבייש לקחת ביום], אתי ושקיל [בא ולקח] בליליא. השתא נפל בתלא [תל חרבות], ולא אתנח?  (ברכות נח/ב). מאומה לא נותר מכל היופי. התנורים מנותצים, השלחנות אכולים תולעים, רחבת ההמתנה מכוסה קוצים, הנה החורבן בגודל טבעי.

כשמסתובבים באתרים ארכיאולוגים, ומגלים ארמון פאר מימי קדם, הוא ממשיך להקרין יופי ועוצמה, גילופים בשיש, קשתות מקומרות, פסיפס ססגוני, גושי אבן מסותתים וכדומה. אבל אם יש מקום שמלבד פעילות אינטנסיבית לא היה בו מאומה, לא אומנות, לא קישוטים, לא בנינים, ולא ארמונות, ככל שהפעילות הייתה יותר עוצמתית, השקט השורר כשהוא סגור, מביע יותר את החרבן.

ירושלים לא הייתה ניו יורק, לא פריז ולא דובאי. היופי של ירושלים היה שלא לן בה אדם בחטא! (במדב"ר כא/כא. תנחומא פינחס י"ג). שאבו שם קדושה אפילו בזמן הסעודה, על אכילת מעשר שני בירושלים נאמר: "למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים" (דברים יד/כג). לא האכילה עושה את זה, אלא האכילה בירושלים. דוד המלך כותב על ירושלים: 'פסגו ארמנותיה' (תהילים מח'יד). אתם בעצמכם צריכים לעשות מירושלים 'פסגה'! המתהלך בחוצות ירושלים "כסוס כפרד אין הבין" (תהילים לב/ט), יספור כמה קומות יש בבניין הגבוה, כמה נתיבים יש בכביש הכניסה לירושלים, ועוד הבלים מסוג זה שבהם מודדים את ערי אדום ומואב, זה נקרא שהוא לא נמצא בירושלים, בערי הגולה הכל יותר גדול ומרשים. לירושלים יש יופי בתוך הלב. בית מדרש שהוא חצי קומה מתחת הקרקע, ויש בו שיעורי תורה מהשכם בבוקר עד מאוחר בלילה, המשכימים קום פוגשים את מאחרי הַשָּׁבֶת בלילות, כזה בית מדרש הוא יותר גבוה מגורדי השחקים ברחבי תבל.

מכאן נגיע אל הכרם והיין, בהפטרה מקונן הנביא: "נותרה בת ציון כסוכה בכרם" (ישעיהו א/ח). סוכת כרמים היא משהו זמני וקליל, כמה כלונסאות גבוהים, עליהם משטח קטן, למיטה וכיסא. היא מאוישת רק בתקופה הקצרה שהענבים בשלים, לשמור מפני גנבים מהלכי שתים ומהלכי ארבע, וגם להניס ציפורים. במשך החודש שהיא מאוישת, ישנה המולה רבה סביבה, קונים, בודקים, בוצרים, משלמים, מעמיסים, סופרים, שוקלים, גם המשפחה שם, ילדים, בגדים תלויים ליבוש סביב, קדרות, תרנגולות, רעש ושאון. מיד עם תום הבציר, ננטשת הסוכה, השמש, הגשם, הרוחות והאבק נותנים בה את אותותיהם, ולקראת הבציר בשנה הבאה היא זקוקה להתאוששות, לחיזוקים, חידושים ושיפוצים.

לראות סוכה נטושה, זה לא לראות שום דבר, אלא אך ורק להיזכר בימים היפים שהסוכה ראתה. כשהנביא מקונן: "נותרה בת ציון כסוכה בכרם", זה נקרא 'פסגו ארמונתיה', חשוב בעצמך לכמה יין זקוק בית המקדש לנסכים יום יומיים, ולכמה יין זקוקים מיליוני העולים לרגל, מלבד מה שהם לקחו איתם חזרה לעריהם, ועכשיו נראית ירושלים כמו כלונסאות מיותמים, צרובי שמש ואכולי גשם. איך אמר רב חסדא בפתיחת המאמר: "כיצד אראה את זה ולא אאנח"?

בשבת מתאים לעשות שילוב של אנחה עם שמחה, כיצד? יש יקב שמרמז על סוף הגלות שתבוא במהרה, "יקב חירות" יין מסובין 2014. (היום על המדפים 2017)

פשוט וואו, צבע אדום שחור היה בחבית 20 חודשים וזה מורגש בטעם ובריח אבל חוץ מהעץ והווניל שעוטף את הריחות יש מעבר הרבה ריחות של פירות אדומים ושחורים בשלים המון תיבול, פלפל שחור חמיצות ממש גבוהה וטובה שמחזיקה את היין היטב עם טעם שיורי ארוך ארוך מתוק ועדין.

אלכוהול: 14.4% כשרות: בד"צ העדה החרדית.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב