2022/07/01     ב' תמוז התשפ"ב feed-image Feed Entries

פרשת חוקת תשפ"ב, סהר 2017, יקב דרימיה

מיקום גאוגרפי מעניין מצויין בהפטרה של פרשת השבוע: יפתח הכה את בני עמון עד 'אָבֵל כְּרָמִים', מכה גדולה (שופטים יא/לג). צמד המילים 'אָבֵל כְּרָמִים' צד את עיני. בטכנולוגיה של היום לא צריך להיות גאון, מקלידים אותן ולוחצים אנטר. כך עשיתי וגיליתי חגיגה ממש. קודם כל צמד מילים זה מופיע  מאות פעמים במאגרי ידע. רש"י אומר 'כתרגומו, כלומר: 'מישור'. בספרי גאוגרפיה של המקורות, מצויינות עוד ערים שהמילה 'אבל' נספחת אליהן, וסוברים שאולי הן היו ליד נחל ו'אבל' הוא מלשון 'יובל'. גם מיקומה של 'אָבֵל כְּרָמִים' אינו ברור. ב'אנציקלופידה לבית ישראל', מסוכם הנושא כך:

עיר קדומה בסביבות רבת בני עמון, מקומה המדויק אינו ידוע...  נראה שמקומה היה בגלעד בגבול בין נחלת ישראל לשטחם של העמונים, האזור נמצא מדרום מערב לרבת עמון של ימינו והוא עשיר בכרמים.

פרשני הלכה אחרים שמשרטטים את גבולות ארץ ישראל, מציעים עוד כמה אפשרויות, חלקם חושבים זה היה דווקא בנחלת שבט יהודה, אך לדעת רובם זה בעבר הירדן המזרחי. ודווקא באזור הררי. מה שרש"י מביא מהתרגום 'מישור', הכוונה כנראה לאיזור מישורי באמצע השטח ההררי.

אמנם בימי קדם לא הקפידו כל כך על נטיעת כרמים דווקא במקום הררי, כל האזור של לכיש ודרומה היה בזמנם שופע כרמים, גתות ויקבים. כנראה שכמה וכמה זני ענבים היו להם.

על כל פנים רואים אנו שקראו לאזור על שם הכרמים שבו. כך גם יריחו מוגדרת כ'עיר התמרים' (שופטים א/טז). כך יש גם 'כפר חיטים' (חגיגה ה/ב). כי יושבי ארץ כנען המקוריים, לא היו רק חקלאים, אלא הם היו חקלאים בנשמה, ידעו להריח רגב אדמה, ולומר איזה גידול מתאים לשתול בו (שבת פה/א).

כבר הזכרתי פעמים אחדות במדור הזה, שבשביל להיות חקלאי, צריך לאהוב את המקצוע הזה, ולא די לחשוב על גודל המשכורת. יש אמנם גם תמורה נאה בעבודה נכונה, אבל לא בטוח שזה מצדיק להיות חשוף לשמש ולגשם כל כך הרבה שעות, אלא אם כן מחוברים לנושא, ואז הכסף כבר חשוב פחות, כמובן שאם אין תמורה, אי אפשר להמשיך, אבל חדוות היצירה עולה על הכל. 'שירה' לחקלאי מתאימה לכל סוגי עבודת האדמה, אך לכרמים ויין זה כמו כפפה ליד.

כשאני כותב על נושא מסוים, מתאים להציע יין מהאזור ההוא, אבל מרבת עמון אי אפשר להביא יין, לא בגלל שאצל המוסלמים אין אלכוהול, בכסף אפשר למצוא הכל, אבל אין שם יין כשר, סוגי ערק משובחים אפשר להביא מעבר הירדן, מלבנון ואף מסוריה. כמובן דרך צד שלישי, סוכנים בטורקיה ובקפריסין מפזרים את הסחורה הזו לכל העולם. אבל ציינתי את הדעה שאולי 'אָבֵל כְּרָמִים' נמצא במדבר יהודה, באיזור זה יש יקב בשם 'דרימיה'  שגם מתאים להם החלק השני המאמר על החיבור והאהבה שבין החקלאי לאדמה.

כבר כמה פעמים המלצתי על יינות יקב דרימיה והפעם אמליץ על היין 'סהר' 2017.

בלנד שעשוי מ 50% קברנה סוביניון, 45% מרלו ו5% קריניאן. זני בורדו עם נגיעת קריניאן ים תיכוני. הענבים גדלו בסוסיה שבחבל יתיר בגובה 780 מטר מעל פני הים. היין התיישן בחביות עץ אלון 12 חודשים.

יין אלגנטי עם צבע אדום יפה ובוהק, 

אלכוהול: 13.5%. מחיר: 90₪. כשרות: רבנות מקומית, הרב אונגר,  O.U, בד"ץ בית יוסף.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

dor16פרשת קורח תשפ"ב, דור 2016 טמפרניו, יקב נטופה

הנה שיחה מעניינת בין שני חברים: האחד אומר: "הלוואי שאהיה שכן של עשיר, אוכל לקבל ממנו את כל מה שאני צריך ורוצה", אמר לו חברו: "הלוואי שאני אהיה העשיר השכן שלך, שאתן לך את כל מה שאתה צריך ורוצה". ודאי שהשני צודק, ככל שנעים לקבל, נעים שבעתיים לתת.

זה כתוב בפרשת השבוע: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם, וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה', מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר" (במדבר יח/כה-כו). כדי להמחיש איזו הרגשה נהדרת תהיה ללוויים שלא רק מקבלים, אלא גם נותנים, מדגישה התורה בפסוק הבא: "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם, כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב" (במדבר יח/כז). אותה הרגשה נהדרת שיש לחקלאי שמפריש מעשרות מהגורן, או בעל היקב שמפריש מהיין, זו תהיה הרגשת הלווים, בנותנם תרומת מעשר לכהן. אין לנו דוגמא ממעשרות הדגן, כי החיטה שלנו גדלה ברובה בחו"ל, ואין עליה מעשרות, אבל היין בארץ ישראל הוא אך ורק תוצרת מקומית. לא רק מסיבות ציוניות, אלא קשה לשנע ענבים לכאלה מרחקים, את הבציר צריך לעשות מתי שהענבים בשיא הבשילות, ותוך שעות אחדות הם חייבים להיסחט ולהגיע למיכלי קירור. האפשרות הכמעט יחידה להשתמש בענבי חו"ל, זה אם נקפיא אותם. אבל מענבים קפואים עושים דברים אחרים, ועל כך יש הרחבה במדור שלי תחת השם 'אייס ווין' או בעברית 'יין קרח'.

תכל'ס, אפילו היום שהמעשרות הולכים לאיבוד, בעל היקב עם כל הצוות והרבנים, עושים מהמעשרות עסק גדול, מצלמים ושולחים תמונות לכל עבר. כל שכן בימי קדם, כשהייתה מגיעה משלחת לווים ומבקשת יין לבית המקדש, לא לנסכים, אלא שירות למביאי השלמים והמעשר שני. וכן לצריכה עצמית. החגיגה של הענקת המעשרות אמורה להיות שמחה פורצת גבולות. בחגיגה זו עומד הלוי בצד של המקבל. על כן מספרת התורה, שגם ללוויים יש הזדמנות לעשות כזו חגיגה, להעביר הלאה עשרה אחוז ממה שהם קיבלו, זה כלל וכלל לא קצת, קיבלו מאה ועשרים בקבוקים, לכל שבתות השנה, שנים לכל שבת ועוד קצת לחגים, מתוך זה נותנים לכהן שנים עשר בקבוקים, זה הרבה, שהרי לכוהנים אסור לשתות יין (ויקרא י/ט), הוא צריך קצת כשמגיע אורח שאינו כהן.

השבוע פתחתי בקבוק של 'יקב נטופה' יין הדגל של היקב 'דור'.

כל שנה עושים את ה'דור' מענבי סירה. אך בבציר 2016 נעשה כולו מענבי טֶמְפֶּרִנְיוֹ שזה זן ספרדי, אולי החשוב ביותר בספרד. מקור השם שלו זה מהמילה טֶמְפְּרַנוֹ – מוקדם (בספרדית) בגלל ההבשלה היחסית מוקדמת של הזן הזה.

היין מוכן לשתיה מיד מפתיחתו אבל מומלץ להמתין שעה ומעלה.

היין התיישן כ-15 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. יין אלגנטי, מאוד עדין, גוף בינוני טעמים של דובדבנים, פירות יער כמו פטל ודומדמניות, חומצה נעימה. אחרי כמה שעות הוא נהיה ממש ממתק.

12.5% אלכוהול. כשרות: בד"צ העדה החרדית והמחיר 250₪.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת בהעלותך תשפ"ב, הריטאג', יקב יפו

'מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה'? בפסוק הקודם ה' מנמק: "בכל ביתי נאמן הוא". כלומר: עצם העובדה שאני סומך עליו, זו סיבה לא לחשוב עליו שום דבר רע, למרות כל סוג של ביקורת אפשרית, שתראה מוצדקת בעיניכם, אתם מבוגרים ממנו, אתם יודעים שהיו עוד נביאים בהיסטוריה, והם לא פרשו מביתם, ואת, מרים גידלת אותו ושמרת עליו כשהיה תינוק, הכל נכון, ואתם יודעים עוד אלף דברים משכנעים. אבל אם ה' סומך עליו, אתם צריכים לעצום עיניים ולומר 'אמן' על כל מה שהוא עושה ואומר.

זה ברור ופשוט, מכאן אני המשכתי עוד צעד ברשותכם. איני אוהב להתווכח עם אנשים על יין וטעמיו, כי מאז שאני ילד, אני זוכר את הפתגם: "על טעם וריח אין מה להתווכח", ומאז שאני מתעסק ביין, פוגש ייננים וסוחרי יין, נמצא בתחרויות ותערוכות וכד' ואני מגלה שהחוק הזה הוא מדהים, מגוון הטעמים האנושי הוא רחב ומפתיע, וזה מה שיפה בבני האדם, במפורש אומרים חז"ל: "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות (ברכות נח/א). הדעות לא רק שונות, אלא לפעמים קיצוניות בשוני שלהם, הכל טוב ויפה.

אבל פעם אחת איזשהו איש שאני מעריך כחכם וידען, העלה לי קצת את חמתי, הוא דיבר נגד ה'פולחן' שעושים סביב היין, ובז ב'ידענות', שחוץ ממיץ ענבים בעשרה שקלים לבקבוק, הכל הבל הבלים! הצד השווה שבכל היינות הוא שזה מר, מגעיל, ולהכניס כוהל לגוף זה כמו להכניס רעל לגוף. כאמור לא התווכחתי, רק שאלתי אותו אם הוא מוכן לטעום משהו טוב, עדין, אציל ויוקרתי, שוודאי ישנה את דעתו, הוא השיב בביטחון עוצמתי "חס ושלום". לכאורה שיערב לו, ובכל אופן נאלצתי לא להישאר אדיש, ושאלתי רק "למה לקרבנות לא ציווה ה' לשפוך מיץ ענבים או מיץ תפוזים"?

אילו הייתי זוכר את מאמר הפתיחה שכאן, הייתי יכול להיות יותר אגרסיבי, ולהתפלא באיזו רשות הוא מעז להביע דעה שלילית, על מסורת של אלפי שנים, מיליארדי אנשים, ורבבות מומחים. הוויכוח בין כולם הוא מה יותר טעים ומה פחות, אבל לא מצאתי איש השולל את הרעיון הזה שנקרא 'יין'. גם בתנ"ך ובחז"ל מוזכר היין פעמים רבות, ותמיד לטובה, הביקורת היא רק על המפריזים בזאת. אילו היה אומר: 'איני יודע', החרשתי, אנשים עם פחות גאווה אומרים: "לא היה לי זמן וראש להתפנות לנושאים אלה". אבל למחוק? כל מה שלא מובן לך זה שטויות? לא אמרתי לו את זה אז, ואני מתקן את זה כאן ועכשיו. אבל עקיצה קטנה בכל אופן תרמתי, וביקשתי ממנו לשבת לידו בגן עדן, כשיחלקו שם את היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (ברכות לד/ב), אתה הרי לא תרצה לקחת, אולי גם הממונים לא ירצו לתת לך, ממילא יהיו לי שתי מנות.

כזה יין משובח אין לי להציע, לא טעמתי מעודי, ואין לי אפילו השגה בדמיון, במה דברים אמורים. אבל יין בר השגה משובח יכול אני להציע.

שבוע שעבר התקיים במלון יד השמונה 'פסטיבל הרי יהודה', בו הכריזו על האיזור כאפְּלַסְיוֹן דהיינו איזור גאוגרפי מסויים שבו מגדלים ומייצרים יין, ורק יקבים שעומדים בתנאי האיזור נכללים תחת מטריית האפלסיון הספציפי הזה (רעיון מוכר ברחבי העולם).

כ35 יקבים השתתפו בפסטיבל והציעו לטעום מיינותיהם.

אחד היינות שתפס את חִיכִּי שייך ל'יקב יפו' שנמצא במושב נווה מיכאל שבעמק האלה. יין הדגל שלהם נקרא הריטאז' דהיינו מורשת.

היין מורכב משיראז, קברנה סובניון ופטיט ורדו. הענבים נבחרו בקפידה מחלקות הכרמים המובחרות והתיישנו כ-24 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

יין עם צבע כהה ובוגר, גם בריח מרגישים בגרות ועשייה טובה מתובלת עם תבלינים, בטעם פירות שחורים בשלים, יין אלגנטי וקטיפתי.

אלכוהול: 14%. המחיר: 175₪. כשרות: רבנות מקומית, O.K ובד"צ בית יוסף.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

windmill caber 18פרשת שלח תשפ"ב, ווינדמיל קברנה סוביניון 2018, יקבי ירושלים

תשמעו סיפור טרי שהיה ביום חמישי שעבר. בערך בעשר בלילה קיבלתי טלפון מאבי שיחי', הוא אומר לי: "יש לי סיפור בשבילך", המדור שלך יעשה מזה מטעמים.

אני חוזר עכשיו מחתונה של בן של חבר שלי. הכלה יתומה טריה, אביה נפטר לפני חודשים אחדים. אחד האחים של החתן עומד ליד שולחן הנשיאות, ובקבוק יין גדול לידו [כנראה שתחת השולחן היו עוד בקבוקים], עם כמה שרוולים של כוסיות, ומזמין כל אחד לבוא לשתות לחיים, לעילוי נשמת אבי הכלה, וגם לעשות נחת רוח לנפטר, כי כשהוא הרגיש שקיצו קרב, הוא הבין שעד החתונה של בתו היקרה, הוא כנראה לא יזכה להגיע, על כן קנה כמה בקבוקי יין גדולים ומכובדים, וביקש שהם ייצגו אותו בחתונה. אח מתוק של החתן [שאולי לא הכיר את הנפטר], התנדב לעשות זאת בחן מרגש.

אם תשאלו: מדוע הסיפור הזה צריך להגיע למדור שלי? גם את זה הסביר לי אבי באותו טלפון, והוא שאל: "האם האבא ז"ל יכול היה לעשות זאת גם על מיץ תפוזים או קרואסונים"? האם גם הם היו מייצגים אותו באופן כל כך מכובד ומרגש? אני בטוח שלא!

עד כאן השיחה עם אבי, וזה נכנס לפרשת השבוע בגלל שתי סיבות, הראשונה פשוטה, זה סיפור טרי מהשבוע. הסיבה השניה, בפרשת השבוע ישנה הרחבה על נסכי היין הנלווים לקרבנות. גם שם אפשר לשאול אותה שאלה: "האם אפשר היה לכבד את הקרבן גם עם מיץ תפוזים"? ודאי שלא! כבר הצגנו במשך השנים את שבח היין בהרבה אופנים, רק כזה דבר משובח יכול להתלוות לקרבנות, ובשבוע שעבר קיבלנו דוגמא נוספת שבה מופיע היין במלא תפארתו.

לאחרונה התחילו להיכנס כמה יינות כשרים ומשובחים מחו"ל, אולי בגלל השמיטה, על כל פנים זה כבר מתחיל קצת להיות ש'מרוב עצים לא רואים את היער'. המבחר הוא גדול, והטיב הוא בדרך כלל בהתאם למחיר, אבל בכל זאת אני מציע לקבל חוות דעת, כי לפעמים יש הפתעות גם לטוב וגם למוטב. אני בכל אופן אוהב להציע דווקא יינות של ארץ הקודש, ישנם מצוינים, שהמחיר שלהם הוגן בהחלט. 'יקב ירושלים' מיתג לאחרונה את היינות בתוויות ובאריזות חדשות היין גם הוא יין מעולה לא רק הקנקן.

ולכבוד שבת קודמת פתחתי את ה'וינדמיל' (תחנת רוח) קברנה סוביניון 2018 כרם יחידני.

ענבי הקברנה סוביניון נבצרו מכרם יחידני (סינגל וויניארד) בהרי ירושלים. היין התיישן בחביות עץ אלון צרפתי במשך 15 חודשים.

צבע ארגמני עמוק וארומות של פירות יער אדומים ושחורים, ווניל, ומנטה. היין בעל גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת.

כשרות:כשרות:רבנות מהדרין ירושלים, בד"צ בית יוסף,בד"צ מנצסטר, O.U, ועד רבני חב"ד. אלכוהול:13.5% והמחיר: 105 ש"ח.

לחיים ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב

פרשת נשא, חג השבועות תשפ"ב, 'צור – עולם של יין' ,KFWE בישראל

בפרשת השבוע אנו מוצאים 'עֲבֹדַת עֲבֹדָה' (במדבר ד/מז), ומה היא? שירת הלוויים. זו עבודה שהאוהבים אותה, שמחים לעבוד בה עוד ועוד, ממילא מתאים לה כזה שם, צריך עבודה כדי להגיע לעשות כזו עבודה. עבודת השירה היא ייחודית בכך שהיא צריכה להיות מדויקת. כל כלי וכלי צריך להיעשות בדייקנות, וגם כאשר מנגנים בהרבה כלים, צריך תחילה כל כלי להיות מדויק בניגון שלו, רק אחר כך, בשילוב שבין כל הכלים, לפעמים מאשרים לבס להאריך, או להיות הפותח, ולפעמים דווקא הקול הגבוה, מתאים לצוף מעל כל הקולות, הכל בהתאם לכשרון המוזיקלי של המלחין. את כל השילובים והשינויים עושים רק אחר שכל כלי וכלי עושה נכון את תפקידו.

עכשיו אנו צריכים להיזכר שאין אומרים שירה אלא על היין, ולמרבית הפלא גם בו פועלים בדיוק אותם הכללים. אין ליינן זכות לעשות משחקים וניסיונות בכל שלבי יצור היין, הכל צריך להיות מדויק, מדוקדק ומתוקתק לפי כללים. ענבים נקיים וממוינים, רק כאשר תגמר התסיסה, ויהיו הרבה סוגי יין משובח, הגיע הזמן לעשות שילובים.

בית היוצר של כלי הנגינה לא כל כך מעניין, אבל בית היוצר של היין, נקרא 'בֵּית הַיָּיִן', ומי שחפצים ביקרו, מזמינים אותו לבקר בבית היין (שיה"ש ב/ד). מהו 'בית היין'? זה הר סיני (תנחומא במדבר י'). השבת אנו בערב חג מתן תורה, בטרם נעשה סיור ב'בית היין', הבה נבין מה זה. היום 'בית היין' הוא החנות לממכר יינות, שם מקבלים הסבר על סוגי היין, ואף מאפשרים לטעום. ישנם גם יקבים שיש בהם 'חנות היקב', וכדי להשוות רקע מתאים, מציבים שולחן במרתף החביות, וטועמים את היין יחד עם הריח המיוחד של חביות העץ והיין השרוי בהם.

חביות עץ זו תרבות אירופית חדישה. זה לא בית היין המקורי, שכיום נעלם מן העולם. כי היקבים הותיקים מימי התנ"ך היו באזור מזרח התיכון, שבאלף שנים האחרונות הפך להיות מוסלמי, וממילא נעלמה תרבות היין. באירופה התפתחה שיטה של חביות עץ, וכדי שהעץ יהיה מורגש, צריך להחליף בכל כמה שנים את החבית, כי טעם העץ שבה מתפוגג.

ביקבים ההיסטוריים, היין היה נספג בבור היין, או בחביות חרס גדולות, ומשנה לשנה קיבלו דפנות הבור יותר ויותר טעם של יין. יקב צעיר לא יכול להציע יין עם ניחוח כבד, זה דבר שצריך להתפתח. גם הריצפה לא הייתה מקרמיקה, אלא האבן של המערה. גם היא סופגת משנה לשנה את כל היין שנשפך עליה. בימי חז"ל [וכנראה גם בתקופת התנ"ך], תנור שצולים בו בשר, ככל שהוא היה יותר ישן, ויותר הרבה שומן שרוף היה ספוג בדפנותיו הוא משובח יותר (מו"ק יז/א). במקומות בהם עדיין מייצרים גבינות יוקרתיות בשיטה ביתית, משמרים את הכלל הזה, ומעניקים עדיפות לחדרים לחים ואפלוליים, ששכבת אזוב מכסה אותם מבחוץ. ומשנה לשנה משתפר טעמן של הגבינות בחדרים אלה.

במשתה של אחשוורוש, קיבל כל סועד יין בגיל שלו בעצמו (מגילה יב/א). ההסבר הפשוט קשה להבנה, כי טיב היין מתחיל לרדת כעבור שבע או עשר שנים [תלוי בסוג ובאכסון], כנראה שאחר עשרים\שלושים שנים, הוא כבר אינו ראוי לשתייה. כיצד אפשר לתת לאיש בן ששים יין אפור\חום, עם משקעי צבע וחומצה? התשובה היא שלזקנים נתנו יין מיקב ותיק. הזקן קיבל יין שנעשה בחבית שכבר שמונים שנים עושים בה יין כל שנה ושנה.

הארכנו ביין, כדי שהוא יהיה לנו קרש קפיצה ל'בית היין' =הר סיני. גם כאן הכללים זהים. כל דור של לומדי תורה, מוסיף עוד יסודות, חוקים וכללים, שהדור הבא כבר מקבל אותם כמובנים מאליהם, ואיתם הוא ממשיך לעדכן, לסכם, לחדש ולהוסיף. כך התורה כמו היין, כשלומדים אותה מהזקנים, שלמדו מהזקנים, שלמדו מהזקנים, מדור לדור היא משתבחת.

משה רבינו ביקש מהקב"ה רשות להיכנס לשיעור של רבי עקיבא, והוא לא הבין מה לומדים שם (מנחות כט/ב). מה הפירוש? יש להציע משל: במרוצת הדורות ניסחו את האיסור של בישול בשר בחלב, וקבעו שחתיכת הבשר שהייתה כשרה לפני הבישול, היא עצמה הופכת להיות אסורה, כמו בשר נבלה. בעוד דורות אחדים קצרו חוק זה לנוסחה בראשי תבות, ואמרו: 'חנ"ן', שאומר: "חתיכה נעשית נבלה". עוד ניסחו בדורות אחרים, הבדל ברור בין מה שנתבשל עם האיסור בעצמו, לבין מה שנתבשל אח"כ בסיר ההוא, וקבעו מעמד של 'איסור בלוע'. כך הוא גם ב'שטרות', ב'מיגו' ב'מריה-קמא', ב'ספק-ספיקא', ובעוד מקצועות בתורה. ישנם הרבה מושגים, שבעיני הלומד נראים כיום פשוטים וברורים, בעוד שכדי לבאר אותם, יש צורך בהקדמות, הצעות רקע ובאורים. בן דורו של משה רבנו, יכול היה להגיע לכל זה, אבל לא על ידי קיצורי - דרך. אפשר להציע לכך משל מתחום החומר. ברור שאדם הראשון היה החכם מכל אדם, שהרי את כל החכמה של כל בני- האדם בכל הדורות, הם שאבו ממנו, וגם ידיעות עמוקות ורחבות בחכמת הטבע והעולם היו לו. אף על-פי-כן, אם יקום היום לתחיה, ויראה איזה כלי חשמלי פשוט, כגון קומקום, או מכשיר אלקטרוני פשוט, נניח שעון- יד, הוא אינו אמור לדעת מעצמו מה זה, מעצמו הוא לא יכול לדעת דברים שדורשים הרבה מסקנות זו על גבי זו. אחר שיסבירו לאדם הראשון שלב אחר שלב, את כל מה שהניסיון אסף והמדע צעד במשך אלפי השנים, רק אז הוא יבין כיצד פועלת המערכת, אלא שאז הוא עתיד להבין עוד יותר טוב, ממה שמבינים זאת אלה שהמציאו מכונה זו ושכללו אותה, ממילא הוא יוכל להצביע גם על לקויים שרצוי וכדאי לתקן.

זהו אם כן 'בית היין' שנכנס אליו השנה במוצאי שבת, נשים יין ישן ומשובח על השולחן, לידו חומש, או גמרא או 'תיקון ליל שבועות', ונזכור ששניהם הינם 'בית היין'.

לכבוד כזה מאמר משובח, קופצים לי בראש לפחות עשרה יינות משובחים, אבל, לא אציע יותר משלושה:

עוד רגע לפני ההצעה אספר לכם שהשבוע השתתפתי בתערוכה KFWE שבשנים כסידרן הייתה מתקיימת אחת לשנה, והשבוע לאחר הפסקה קצרה התערוכה חזרה ובגדול.

חברת 'צור – עולם של יין' חברת הייבוא מהגדולות בארץ ליינות כשרים יוזמת ומפיקה את אירוע השקת היין השנתי ה-KFWE בישראל, בפעם העשירית.

האירוע מתקיים ב6 ערים ברחבי העולם: ניו יורק, מיאמי, לוס -אנג'לס, לונדון, פריז ותל אביב.

בתערוכה היה למעלה מ300 יינות ומשקאות אלכוהוליים מרחבי העולם. צרפת, קליפורניה, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד, הולנד, ישראל, ועוד.

לא ארחיב פה יתר על המידה רק אתן לכם המלצה לשלוש יינות. שני אדומים - דומים אך שונים ואחד לבן, שיתאימו לשבת ולחג הבא מיד אחריו.

נתחיל מהיינות האדומים ששייכים לקונצרן הענק של היינות הכשרים 'הרצוג' סדרת- 'variations' בסדרה זו יש כמה יינות, אני רוצה להתמקד ב'חבית אמריקאית ובחבית צרפתית'. שני יינות שעשויים בדיוק מאותם ענבים (קברנה סוביניון) ומגיעים מאותם כרמים (קליפורניה-איזור החוף הצפוני) ובאותה עשיה ואותה תקופת התיישנות (תשעה חודשים). ההבדל היחיד שמפריד ביניהם זו סוג החבית (אמריקאית או צרפתית) בה היין התיישן.

למעשה שני היינות עשויים היטב ויש דמיון ביין. ההבדל הוא בעיקר כשבחבית האמריקאית היין עוצמתי מיד בהתחלה ולאט לאט מתאזן, ובחברו הצרפתי היין מתחיל יותר רגוע ואלגנטי ומקבל נפח עם הזמן.

15% אלכוהול. המחיר כ130₪.

ועכשיו ליין השלישי, יין לבן לסעודת החג החלבית.

'הרנזה' לבן 2020 מ'יקב אלוי שבספרד.

בלנד של 'סוביניון בלאן' שאותו כולנו מכירים, אבל איתו חיברו זן ספרדי 'פנסה בלנקה' (לא מוּכר לנו אבל באיזור אליה שבספרד הוא הזן העיקרי).

הבלנד הזה מעניק ליין את הגוף והמאפיינים האופייניים לזן הפנסה בלנקה, ואילו הארומה והאלגנטיות מתקבלים מזן הסוביניון בלאן.

צבע קש, ריחות של פרי בשל מעט לימוני ופירות טרופיים. גוף בינוני\מלא, מרירות מעניינת, זה יין שמתאים מאוד לארוחה חלבית, היין צריך לזניות וכדו' יחד איתו.

12% אלכוהול. המחיר 60 ש"ח. 

לחיים, שבת שלום וחג שמח

שרגא – אתר היין הכשר