2021/10/18     י"ב חשון התשפ"ב

פורים תשפ"א

יין מחלץ!

השנה יש לנו פורים קצר, [לא לירושלמים ושאר מוקפי החומה], צריך להספיק לשתות, להתנער מהיין ולקבל שבת בלי האנג- עובר. כלומר: היום צריך שמחה מרוכזת וצפופה. אימרה חסידית מפורסמת אומרת: "עבודת ה' היא מרכבה הנוסעת על גלגלי השמחה, אבל לגלגלים בלי מרכבה אין ערך" (רבי שלמה חיים מקוידינוב זצ"ל).

רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל נכנס פעם לחדר התוועדות החסידים, וראה קבוצת תלמידים שרים ובקבוק יין על השלחן. 'במה מתעסקים'? שאל. "לעבוד את ה' בשמחה". "צריך לגרש עצב ותוגה", השיבו הצעירים. שמעו משל, אמר להם הרבי. עגלון בלתי זהיר נמנם קצת, והעגלה שקעה בבוץ. הצליף בסוסים, ירד לעזור, שום דבר. עוברים ושבים אמרו לו: זו ביצה עמוקה וארוכה, הדרך היחידה שלך היא ללכת לכפר, ולהזמין את איוון עם המנוף, עשה כדבריהם, הגיע איוון עם מוט ארוך, השעין קצה אחד על גזע עץ, האמצע הגיע לעגלה, ובקצה השני דחף והוציא את העגלה לקרקע מוצקת. ראה העגלון את הנס, וביקש מאיוון לקנות את ה'מלאך הגואל' הזה. 'זו הפרנסה שלי', השיב המנופאי. אתן לך פי שלוש ממה שעולה כזה כלונס. 'לא'! איני נפרד מהמקצוע. "אתן לך את הסוס", אמר העגלון, עיני איוון נפקחו לרווחה, בירר אם הוא שמע טוב והסכים. שיחרר את הסוס, לקח, השאיר את המוט והלך. 

נטל העגלון את המוט ביראת כבוד, קשר אותו לחזית העגלה, עלה על מושבו, והחל להצליף בשוט ולעודד במושכות. הצליף במוט יותר ועוד יותר, התאדם מרוב כעס, הבריות עמדו סביב משתוממים, ומבקשים הסבר. "הוא עוד יתחיל ללכת בסוף"! אין לו ברירה! "מה פתאום"? שאלו הסובבים. השיב להם העגלון: אם את העגלה עם הסוס הוא סחב מתוך הביצה, מדוע שלא יעשה זאת במישור, על אדמה קשה. טיפש, הסבירו לו הבריות. המנוף מחלץ לא נוסע.

תלמידי היקרים, סיכם הרבי: שירה ויין הם מנופים, נועדו להוציא מביצת היגון, בזה כחם יפה, אבל כדי לנסוע צריך סוס, כפי שאומר אליהו הנביא: "לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה, כשור לעול וכחמור למשא" (ע"ז ה/ב).

זה ההבדל בין שמחת היין לשמחה פנימית. היין אינו מעניק שמחה, אלא מתווך, משתמש בחומרים כימיים כדי להשלות תחושת שמחה, זה לא משהו אמיתי. על כן כשהיין מתנדף, לא נותר מאומה. לא כן שמחה במעשה טוב, במצווה, בביצוע מטרה ותכלית, זו שמחה אמיתית ופרטית המחוברת אל השמח ולא מתנדפת.

לחיים, פורים שמח ושבת שלום

שרגא אתר היין הכשר