2021/03/03     י"ט אדר התשפ"א

פרשת משפטים תשפ"א, קברנה רזרב, יקב אהרונוף.

cabernet14פרשת משפטים תשפ"א, קברנה רזרב, יקב אהרונוף

ראש חודש אדר - משנכנס אדר מרבין בשמחה

בפרשת השבוע כתוב שרוצעים את אזנו של עבד שאינו רוצה להשתחרר. רבי שמעון בר יוחאי מסביר למה דווקא אוזן: "אוזן זו ששמעה בהר סיני: כי לי בני ישראל עבדים, והלך לקנות לעצמו אדון אחר, על כן תרצע אוזן זו" (קידושין כב/ב). הטיעון לא ברור, "אנו רוצעים את אזנך כי היא שמעה"! יש להציג על זה שלוש שאלות:

א - העבד יטען: אבות אבותי שמעו, תרצעו את האוזן שלהם!

ב - במה אשמה האוזן? היא הרי כן שמעה! הידיים הן אלה שהושטו לגניבה, אותן צריך לרצוע!

ג - תרי"ג מצוות שמעה האוזן, ומדוע שלא ירצעו את מי שאינו תוקע בשופר בראש השנה? ואת מי שאוכל משהו לא כשר?

שתי סיבות יש לרצוע דווקא את האוזן [אולי כל סיבה תרצע אוזן אחת].

א _ תפקיד של העבד להאזין לדברי אדוניו, לשמוע ולציית. עבד בלי ידים או בלי רגלים יכול לעשות מלאכה קלה, גם עיוור ראוי למלאכות רבות, אך בלי אזנים הוא חי בבועה, אין אדון מעליו (תפוחי זהב).

ב _ האוזן שומעת רעשים שונים, מבלי להתייחס אליהם, לא נדע אפילו את קיומם, עד שלפתע נשמע משהו מענין, ואנו ממוקדים בו, מתרכזים ומבינים את הדברים. לשם כך לא צריך את האוזן, אלא את הלב, ומי שלא משכיל לחבר את הלב שלו אל האזנים, כדי להטות אותן להיכן שהלב קובע, הרי שהאזנים שלו מאזינות לכל סוגי הרעשים בשווה, צפצופי הציפורים באמיר העץ, ומה שה' הכריז בהר-סיני, לשני הדברים הללו מעניקות אזניו משקל זהה, ממילא הן מיותרות, ודווקא אותן צריך לרצוע (שם משמואל שבועות ליל א').

כאשר רות וערפה שמעו את נעמי חמותן אומרת: 'שובנה בנותי' (רות א/יא), רות התעקשה להמשיך, וערפה הפנתה עורף, למרות ששתיהן שמעו את אותו המשפט, ערפה שמעה 'שובנה', ורות שמעה 'בנותי'.

רציעה באה רק על  קניית אדון, ולא על שאר העבירות, למרות שניתן לומר על גנב: "אוזן זו ששמעה: לא תגנוב", או על מחלל שבת: "אזן זו ששמעה: זכור את יום השבת לקדשו". אך צורת אדם היא בחופש הבחירה שלו, עבד שיש מעליו קובע ומחליט, אינו נחשב ל'אדם', אלא חמור משוכלל ורב-שכל. 'חמור' נקרא כך, כי מלבד 'חומר' הגלם שלו השייך לבעליו, אין לו משל עצמו כלום, הוא אינו בן-חורין, ואינו מבין את מעלת בן-חורין. מבחינה מסוימת יש גם בעבד הגדרה זו. אמנם גם שבוי אינו בן-חורין, אבל העבד שקיבל שחרור, ולא רצה בו, הוכיח שהוא חמור! שאינו מבין בטיב בני-החורין.

מה שקובע את הגדרת ה'עבד', הוא עצם היותו כפוף לאדון, לא משנה כמה שעות ביום עובד העבד את אדוניו, העובדה שהעבד נמצא בבית לא לו, ומזומן לכל תפקיד שיטילו עליו, מבלי רשות להביע את דעתו, וגם לא לקום ולעזוב את העבודה ולוותר על המשכרת, כפי שיכול הפועל, הוא נחשב כעבד, אפילו אם רק פעם אחת בחודש הוא יעשה מלאכה קלה וקצרה. הוא עבד גמור לאדוניו.

הביקורת היא על האוזן, כי כפי שהפה מזין את הגוף באכילה ושתיה הנכנסים דרכו, ההזנה הרוחנית מוטלת על האוזן, לכן "שלושה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים" (אבות ג/ג). האכילה היא זביחה לגוף שהוא בר-מוות, ודברי התורה הם מזון לנפש הנצחית. מזון רוחני זה מסופק לנפש דרך האוזניים, מתוקף התפקיד הנכבד של האוזניים, יש לבוא דווקא אליהן בטרוניה ובעונש, על שלא שמרו על איזון נפש העבד.

אכן המערכת שתפקידה לשמור על שווי המשקל נמצאת באוזניים, מפני שהתפקיד הפיזיולוגי נגרר אחר התפקיד הרוחני, ומכיוון שדרך האוזניים שומעים דברי תורה המאזנים את שווי המשקל הנפשי והרוחני, לכן גם את שווי המשקל הפיזי הטיל הקב"ה דווקא על האוזניים. מהטעם הזה נקבעה ההלכה שהגורם לזולת להיות חרש, משלם לו את דמי כולו (ב"ק פה/ב), שהרי חרש נמצא ברשימה אחת עם שוטה וקטן, הפטורים מכל התורה ומכל המצוות (שבת כג/א. ב"ק פז/א).

תגלית זו שאבר שיווי-המשקל נמצא באוזן, היא חדשה יחסית, אך המתבונן בלשון-הקודש מגלה שימיה כימי עולם, וכבר בערש הבריאה, כשהקב"ה קבע את תפקיד האברים, על-פי זה הוא קבע את שמם, ו'שיווי משקל' בלשון הקדש הוא 'איזון', מאזנים (ויקרא יט/לו), הנמצא ב'אוזן'. תפקיד זה בא לאוזן כבדרך-אגב, בגלל המשימה של האיזון הרוחני שמוטל על האוזניים, על-ידי ששמעו: "כי לי בני ישראל עבדים", ולא להיות כפוף לאיש בעולם, מלבד לקב"ה.

הפרה והסוס הרובצים על ארבע רגליהם, קל להם לשמור על שווי המשקל, ואף התרנגול שיש לו רק שתי רגלים, אבל גופו מוטה במאוזן, אינו זקוק לשווי-משקל כה רגיש ועדין כאדם הזקוף כמלך. הנחש שוכב על הבטן, ואינו זקוק כלל למערכת זו, והמקרא אכן מגדיר אותו 'לא שומע' (תהילים נח/ו).

את הרגישות לשווי-משקל העניק לנו הקב"ה, כדי שנהיה מרוממים, והראש, משכן המוח והנשמה לא יהיה בקו ישר וברמה אחידה עם כלי האכילה הגשמיים. את האיזון הזה מעניקה לנו האוזן, ודורשת מאיתנו להתנהג בהתאם, להיות זקוף קומה וללכת קוממיות כדרך בני-חורין, ולא להתכופף לאדון שהוא בשר ודם.

העבד הנרצע שאיזון זה חסר לו, עליו ללכת בחוצות עיר עם חור גדול ובולט באוזן. את החור הזה אי-אפשר לסתום, אבל במקביל לחור באוזן, ארע לו גם חור בשכל, באישיות, בקומה האנושית ובצורת האדם. את החור הזה עתידה האוזן עצמה לסתום, כשהיא תאזין לתקיעת השופר של שנת היובל, שנאמר עליה: "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחדש, ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. וקידשתם את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו, ואיש אל משפחתו תשובו. יובל היא, שנת החמישים שנה תהיה לכם" (ויקרא כה/ט-יא). לתקיעה זו יקדימו שבועיים של עשרת ימי תשובה, שמאפשרים לעבד להתנהג כמו מלך, באופן יותר מכובד ומפואר מאדוניו, ואחר-כך מרוצץ השופר את חור המרצע.

לשיכור אין שיווי משקל, והוא אינו יודע לפחד, כפי שאומרים חז"ל: "פחד קשה יין מפיגו" (ב"ב י/א), כלומר: שתי כוסות יין מסלקים פחדים. הוא הדין להיפך - פחד מסלק פעולת שתי כוסות יין (שבחי הבעש"ט). הרבה אדמו"רי קדם זכותם תגן עלינו, היו נוהגים למזוג 'משקה' בהתוודעויות, וכשהגיע זמן התפילה, הם אמרו לעצמם: "עבדו את ה' ביראה", ומיד נעמדו לתפילה בשיא הרצינות. כאשר במוצאי סעודת פורים, ביקשו אצל אבי להתפלל ערבית, ציטט אבי את המאמר: "יין קשה, פחד מפיגו", בעיני אחד הליטאים זה לא מצא חן [זה הפוך מהגמרא], אמר לו אבי: 'תתווכח עם החסידים אבל לא עם אדמוריהם! כי מלבד הנחש שאינו זקוק לשיווי משקל, יש עוד מישהו שאינו זקוק לשיווי משקל, מי שקשור עם חבלים לתקרה! מי שקשור אל הקב"ה בעבותות אהבה ויראה, שיווי המשקל שלו לא נאבד בגלל איזשהו גורם חיצוני.

בעוד שבועיים פורים, כבר אמרתי? בעוד חודש וחצי פסח! גם פורים וגם פסח דורשים הערכות מוקדמת לכמות יין נדיבה. עכשיו הזמן.

ובינתיים אספר לכם מה טעמתי השבוע, פתחתי בקבוק 'קברנה סוביניון רזרב' 2014 של 'יקב אהרונוף' הענבים גדלו בכרם שבדלתון - בגליל העליון ולאחר תהליך התסיסה התיישנו 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. צבע היין אדום כהה ובוגר. לדעתי היין נמצא בשיאו (הוא כמעט בן 7) ועכשיו מתחיל הזמן לשתות אותו. טעמים של פירות בשלים וחמיצות מאוזנת. לא צריך חידרור ולא צריך דיקנטר פשוט לפתוח ולשתות.

14% אלכוהול. כשרות: רבנות מקומית, בד"ץ איגוד הרבנים(הרב ווסטהיים) ובד"ץ בני ציון של הרב מוצפי.

המחיר  120 ש"ח. 110 ש"ח.

גם לפורים וגם לפסח רצוי גיוון, כמה גוונים וכמה איכויות, על כן אציע 'לטייל' באתר שלי shop.kosher-wine.co.il, ולהעביר לעגלת הקניות, כל מה שאתם מזמינים, בדרך אליכם, בעזרת ה'.

לחיים, שבת שלום וחודש טוב

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב              לרכישת היינות