2018/05/22     ח' סיון התשע"ח

פרשת ויקהל-פקודי תשע"ח, דרך ארץ, שיראז.

פרשת ויקהל -פקודי סידרת דרך ארץ , שיראזderech eretz shiraz

השבוע אנו מסיימים 5 פרשות בנושא בניית המשכן.

השלוש הראשונות: תרומה, תצוה, כי-תשא ממוקדות במה שה' אמר למשה.
השתיים האחרונות: ויקהל ופקודי, זה מה שמשה אמר לבני ישראל.

יש הבדל מאד ברור בין שתי הפרשות. הציווי של ה' אל משה מסתיים בפרשת 'כי תשא', לפני הסיפור העצוב עם העגל, והסיכום שם הוא שצריך לשמור שבת.
בפרשת השבוע מצווה משה את בני ישראל, ושם הוא מתחיל קודם כל, שצריך לשמור שבת.

כלומר: ה' דיבר קודם על המשכן ואחר כך על השבת, ומשה דיבר קודם על השבת ואחר כך על המשכן.

הסיבה היא כמו ההבדל בין "חג הפסח", ל"חג המצות", ה' אומר: "חג המצות" כי בני ישראל עושים מצות. משה אומר: "חג הפסח" כי ה' פסח על בתינו.
לדרשנים בשבע ברכות יש כאן נושא מעניין, להורות לבני הזוג, שכל אחד ישבח את מעשי הזולת.

זה בדיוק ההבדל גם בפרשיות שלנו. את המשכן אנו עושים כדי להיות המארחים לשכינה בעולם החומר. ואת השבת נתן לנו ה' כדי להיות אורחים בעולם הרוח.
כלומר: במשכן אנו מארחים ובשבת אנו אורחים.

ישנם הרבה הבדלים בין שתי ההגדרות הללו, למשל: רק על השבת נאמר: "ליוו עלי ואני פורע", למי שאין לולב או תפילין, ישתמש בשל השכן, ולא יקח הלוואה, אבל בשבת אנו אורחים, אסור שהשלחן של המארח יהיה עלוב.

אנו הרי ממוקדים ביין, ומסתבר שגם הוא תופס מקום של כבוד בהבדל.

את היין מעניק המארח לאורח!

בבית המקדש לא שותים הכוהנים יין, שם הוא נמסך על המזבח. כי שם אנו המארחים ואנו נותנים יין.

בשבת אנו אורחים, ובעל הבית מבטיח: "ליוו עלי ואני פורע", כדי לקיים את הנאמר בזמירות השבת: "שתות יינות מבושמים".

סביר להניח שהשבוע עוד נותרו יינות מפורים, הבה נרוקן את הארון, כדי שלכבוד פסח נוכל לכבד את החג בשפע חדש.

אחד מהיינות הפשוטים,השולחניים אבל מהטובים שבהם ששתיתי בפורים, שייך לסדרה שנקראת "דרך ארץ" יין שנעשה ביקב "סגל".

כלל היינות שבסידרה הם יינות צעירים, פירותיים ומאוזנים. השיראז 'דרך ארץ' שטעמתי הוא בעל צבע אדום כהה ריחות מתובלים גוף קל וסיומת נעימה.

30 ₪. 13% אלכוהול.
כשרות: בד"צ בית יוסף, חוג חתם סופר פתח תקווה.

לעמוד היקב

לחיים
שבת שלום
שרגא