2021/12/01     כ"ז כסלו התשפ"ב

פרשת וישב תשפ"ב, טועמיה.

פרשת וישב תשפ"ב, טועמיה 2019

בפרשת השבוע מסופר שביום ההולדת של פרעה, הוא עשה 'משתה' לכל עבדיו (בראשית מ/כ). גם לוט עשה משתה לאורחיו (בראשית יט/ג), גם אברהם עשה משתה כשיצחק נגמל (בראשית כא/ח), גם אבימלך עשה משתה ליצחק (בראשית כו/ל), גם לבן עשה משתה כשהשיא את לאה ליעקב (בראשית כט/כב), כך מוצאים אנו 'משתה' פעמים רבות במקרא.

'משתה' של התנ"ך וכך גם בתקופת המשנה והגמרא, לא היה בבַּר של משקאות חריפים, שמוזג מקצועי מערבב משקאות כהילים חריפים, אלא שתו או בירה או יין מזוג במים. מסורת זו עדיין קיימת בכפרים הקטנים והמנותקים במרחבי אירופה. הכפרי השקט והרגוע, שיום א' זה יום חופש עבורו, מגיע בשעות הבוקר המאוחרות אל המוזג, נפגש שם עם חבריו, ומקבל בירה תוצרת מקומית, מרה עם הרבה קצף, שכמות האלכוהול שבה הוא בין שלושה לארבעה אחוז, ובמשך היום הוא יותר מפטפט ממה ששותה, מפטם את המקטרת, ולאט לאט לוגם עד הערב כארבעה ליטר בירה. אף אחד מהם לא נופל שיכור, כי זו כמות כהל קטנה, ומתפזרת על פני שעות ארוכות, גם מציה או פרוסת לחם או חתיכת גבינה, או חתיכת נקניק מקבלים שם בשביל לשבור את רצף השתיה. זו דוגמא של 'משתה', לא המקטרת, ולא הגוי הכפרי, אלא הישיבה הנינוחה בת כמה שעות, של דיבורים, דיונים, סיפורים, והכל באוירה רגועה ושלווה.

מאידך אנו מוצאים גם סיפור על בלשאצר, שהוא עשה 'לחם רב' (דניאל ה/א) כלומר: סעודת גורמה קולינארית. בלשאצר היה פרסי, על הפרסים אומרים חז"ל שהם "אוכלים שותים ומסורבלים כדוב" (מגילה יא/א). כשהראש בתוך הקדירה, הידיים בתוך הצלחת, שרירי הלסת לא מפסיקים לטחון, איש אינו יכול לדבר, ולא לשמוע בניחותא מה אומר הזללן שיושב ממולו, ואכן זה לא מעניין אותו.

למי שנקלע לרחובות מרכזיים בערים המודרניות ברחבי תבל, הכל מסעדות, מסעדות, מסעדות, ואם יש באמצע משהו של 'משתה', זה מתחיל ב-40% אלכוהול. זה אינו המשתה המעודן, שאפילו פרעה ולבן ידעו לעשות.

אצלנו פותחים בכוס יין של קידוש, ומסיימים בכוס יין של ברכת המזון, או בהגדה של פסח ארבע כוסות, או בהבדלה שמכריזים 'כוס ישועות אשא', לא היין הוא העיקר, אלא האוירה, והיין הוא מצוין להעניק אותה. יין משובח וערב לחיך, לא בולעים ברגע, אלא לוגמים תוך כדי דיון והתעסקות בנושאים אחרים. בדרך כלל זה דברי תורה ליד שלחן הסעודה, הילדים מספרים מה למדו בבית הספר, לאבא ולסבא יש לספר מה הם ראו על הפרשה, גם לאמא יש מה לספר, על הדברים הנפלאים של הילדים במשך השבוע. כאשר לכל זה מתלווה יין בכמות מאוזנת ומתונה, זה מעניק לשלחן יופי מעודן וחגיגי. כזה שולחן אינו 'לחם רב' אלא 'משתה', למרות שגם שפע מזונות מוגש בו.

סעודת שבת מפוארת יש לפאר ביין מתאים, עדין וניחוחי, והנה ההצעה שלי לשבת זו.

ישנה קבוצת חברים בשם "טועמיה" שגם אני נמנה על חבריה, אנו נפגשים כפעם בחודש ושם עושים משתה כמשתה שעשה אברהם אבינו ע"ה.

השבוע אנו חוגגים יומולדת של חמש שנים ולכבוד זה אמליץ על היין שעשינו במסגרת הקבוצה.

"טועמיה 2019" צבע אדום צלול, ריחות של פרחים, מעט אַדְמָתי. היין עשוי מבלנד של חמישה זנים: קריניאן, גרנאש, סירה, פטי סירה, וסנג'ובה. יין לא בומבסטי, אבל אלגנטי ומורכב, חומצה עדינה וסיומת נעימה.

אלכוהול: 13.8%. (אגב, את התווית שעל הבקבוק צילמתי באחד הערבים של "טועמיה")

לחיים ושבת שלום

שרגא אתר היין הכשר