2021/09/25     י"ט תשרי התשפ"ב

פרשת כי תבוא תשפ"א, סְפָר, יקב דרימיה.

פרשת כי תבוא תשפ"א, סְפָר 2019, יקב דרימיה

בפרשת השבוע אנו פוגשים רשימת קללות למרגלות הר גריזים והר עיבל, בגמרא כתוב שמול כל קללה הייתה גם ברכה מקבילה (סוטה לו/א). מה שאנו מכירים: "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה" (דברים כז/טו). זו לא הייתה הפתיחה, תחילה הפכו הלווים את פניהם מול הר גריזים ואמרו: "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה". אחר כך אמרו "ברוך אשר אינו מקלה אביו ואמו", ובמקבילה אמרו: "ארור מקלה אביו ואמו" (רש"י דברים כז/יב). וכך בכל שאר הברכות והקללות. המפרשים שואלים: אם היו גם ברכות וגם קללות, מדוע בחרה התורה לצטט את הקללות? ומסבירים, שזה יותר מחייב. אנשים מוכנים לוותר על טובה בשביל אינטרס אישי, אבל לקבל עונש איש אינו מוכן.

עד כאן הכל ברור, אבל הציבור יסלח לי שאני קצת קשה הבנה, לא הצלחתי להבין איזו ברכה מגיעה למי שאינו מקלל את אביו ואת אמו? אני הייתי מצפה שבמקבילה ל"ארור מקלה הוריו", יהיה כתוב: "ברוך מכבדם", ולא "ברוך מי שאינו מקלה".

בדיעבד אפשר היה להשיב, מי שיש לו הורים טובים, הובילו אותו בדרך הטובה, והעניקו לו את כל מה שהורה ממוצע מסוגל, אין לו סיבה שלא לכבד. אבל ישנם עלובי חיים, שמסכת קשה מאד של צרות עברה עליהם בתוך ביתם. הורים מתעללים ומציקים, הן לילדיהם והן זה לזו וזו לזה. הרשעות והטיפשות נעשות שם ברמה שלא ניתנת לתיאור. כדי לתאר את חייו הקשים, אפשר לאסוף כמה סיפורים מסמרי שער של המטפלים ברווחה. כאשר נער כזה גדל, והופך להיות עצמאי, מגיעים אליו הוריו ומנסים להתערב בחייו הפרטיים, שהוא הצליח לשקם, ודאי שהוא לא ינקום בהם, אבל כיצד מסוגל הוא שלא לזלזל, לפחות בלב. ברוך הגיבור שמתעלה מעל הקשיים הללו.

הצגתי דוגמא קיצונית, שצריך להיות גיבור כדי לבצע אותה. אבל בממוצע ישנם הרבה הורים, שמבזים את עצמם, וגורמים שילדיהם לא יכבדום, אם זה בגלל דעות משונות, או בגלל התנהגות שאינה נאותה. בסביבה איש אינו מכבד את האנשים הללו, התורה מבטיחה שאם הבנים והבנות שצמחו במשפחה דחויה זו, כן יכבדום, מובטחת להם ברכה מרובה.

ברשותכם אני טוען שתשובה זו אמנם צבעונית, אבל לא משכנעת, בגלל הכלל: "אטו בשופטני עסקינן"?  = האם אנו מתעסקים עם שוטים? (ב"ב קכב/א).

על כן אני מבקש להציע הסבר נוסף:

אמנם מי שלא מקלה ומקלל את הוריו, אינו זכאי לגשת אל הגבאי של בית-הכנסת ולבקש 'מי שברך' ליד ספר התורה, אבל באופן עקרוני, התנהגות נאותה מחברת אותנו אל מקור הברכות, וכל מי שאינו מתנהג באופן הגרוע המתואר כאן, נמצא באופן אוטומטי בעולם מבורך, וזכאי לקבל את כל הברכות.

ההכרזה של הלווים למרגלות הר גריזים והר עיבל, קובעת באופן מוחלט, שהנוהג כך הוא ברוך, כי הוא מחובר לטוב ולאמת, וממילא לשפע הבא מאת הבורא. בשפה פשוטה כתוב כאן, שכדי שכל החיים יזרמו על מי מנוחות, לא צריך לעשות מאומה, ה' כבר ברא מראש עולם שיפעל נכון, אנו רק צריכים לא לקלקל, לא להגזים ב'משיכת יתר', ולא לעשות שימוש בלתי נכון. כמובן שאם נוסיף על כך בהתנהגות נאותה, תהיה הברכה איכותית בהתאם.

כלפי מה הדברים אמורים? כשאתם נוטלים לידיכם חתיכת במבה, כוס קולה, ואפילו פרוסת לחם, דעו לכם שמהנדסי מזון ישבו ותכננו את חומרי הגלם בדייקנות. על התווית כתוב 'תמציות', אבל כדי שהמשגיח במפעל יאשר אותם, הוא צריך לפרק אותם לגורמיהם, ולהתחקות אחר חומרי הגלם שמהם זה נעשה, ובקלות צריך לפעמים 'לרדוף' אחר כמה מאות מוצרים, בשביל להכשיר וופל, או קובית שוקולד. בכל דבר יש מאד הרבה תוספות.

כהמחשה אציג סיפור. גדוד צבא יצא ליום אימונים בנגב, בבוקר אפסנאי המטבח הזמין במאפיה מאתיים ככרות לחם, לכתובת שהוא מסר, שיגיע לקראת הצהרים. כעבור חצי שעה הוא טלפן שוב, וציין שהוא מבקש לחם פרוס. בצהרים הגיע לחם לא פרוס. האפסנאי טען שהוא לא צריך לשלם, כי הוא הודיע בזמן. במפעל אמרו לו שמיד אחר ההזמנה, הם הכניסו את חומרי הגלם לפעולה, ועבור לחם פרוס צריך חומרים אחרים. כי זה לא רק לחתוך, אלא גם לדאוג שהלחם הטרי לא ידבק אל הסכין. לא חשוב כאן מי צדק שם, אבל הנה לנו דוגמא כמה מתכננים מהנדסי המזון כל פרט.

מדוע אני מספר את כל זה? בגלל שהיין הוא יוצא מן הכלל. אין בו שום דבר, אבל ממש שום דבר, ובאמת שום דבר. תירוש ענבים בלבד. אחר כך מוסיפים קצת חומר שישמור על היין מפני קלקול, זה לא קשור לתעשיית היין, היין יהיה טעים באותה מידה בלי החומר הזה, אבל אי אפשר יהיה לאכסן אותו זמן ארוך.

אם לא מכניסים ביין שום דבר, כיצד הוא יוצא טעים? זה בדיוק מה שכתוב בדרשה הארוכה שלפניכם. הבסיס של כל העולם הוא טוב, בכל יום בבריאת העולם, ציין ה' שזה 'טוב', וביום השישי, בסיכום, כתוב שזה 'טוב מאד'. תטפל נכון ותוציא תוצרת טובה. צריך רק לא לקלקל. הטוב הוא 'בִּלְד-אִין'  בעולם, וכשמיד עם כניסת השבת, אנו עושים קידוש על יין משובח, זה כדי ללמד אותנו:  עכשיו נגמר יום שישי שנאמר עליו 'טוב מאד', הכל טוב, ושה' יעזור שיזרום לטובה, האשכנזים מתחילים מחר לומר סליחות, זו התחלה טובה להזרים כבר גם את השנה הבאה לטובה וברכה.

יינות שנציע השבוע, כבר יעלו לנו בעזרת על השלחן בשנת תשפ"ב.

ועכשיו ליין שפגשתי השבוע: כל פעם שאני טועם יין מ"יקב דרימיה" עולה לי בראש יקב צנוע, מי שמכיר את אלעד ונאוה הבעלים של היקב והיינן יבין על מה אני מדבר, אנשים צנועים וענוים אבל היין שהם עושים הוא בדיוק ההיפך מהם.

יין הדגל של היקב נקרא SFAR סְפָר אולי בגלל שהיקב נמצא בסוסיא שבדרום הר חברון שזו עיירת סְפָר.

היין מורכב מ80% קברנה סוביניון ו20% פטי ורדו שגדלו בכרם בחבל יתיר בגובה 884 מטר מעל פני הים.

היין עם צבע אדום כהה ויפה מגוון ריחות וטעמים, גוף מלא, יין מורכב מאוד אמנם עדיין צעיר, אבל יש לו מה לתת כבר עכשיו טאנינים טובים יין נפלא.

אלכוהול: 14% מחיר: 180₪. כשרות: רבנות מקומית O.U. בד"ץ בית יוסף והרב אונגר.

לחיים, כתיבה וחתימה טובה ושבת שלום

שרגא – אתר היין הכשר

לעמוד היקב